משטר אסד יפול תוך שבועות אחדים - נידב לנו השבוע אהוד ברק תחזית מלומדת. ברק כנראה שכח שהוא שר הביטחון של ישראל ולא פרשן. ברק כנראה שכח שהידע שלו מבוסס על הערכות מסווגות ועל מקורות מסווגים עוד יותר. ברק כנראה שכח שאמירות כאלו עלולות להתפרש כאילו ישראל מעורבת במהומות בסוריה. ברק כנראה שכח שאפשר מדי פעם לסגור את הפה.

אני מתבייש - אמר השבוע שמעון פרס על הצעות החוק בנוגע לבית המשפט העליון, העמותות ולשון הרע. פרס כנראה שכח שהוא נשיא המדינה ולא פוליטיקאי פעיל. פרס כנראה שכח שהנשיא אינו מתערב במחלוקות פוליטיות. פרס לבטח מוכיח שאפשר להוציא את שמעון פרס מהפוליטיקה, אבל אי-אפשר להוציא את הפוליטיקה משמעון פרס.

"ערוץ 10 דרך על יבלת של איש חשוב בתחקיר בערוץ. קודמי לא כישלון ניהולי, וגם אני לא. בעלי המניות השקיעו 1.3 מיליארד שקל מכספיהם ללא תספורת וללא כלום וזה ראוי להערכה. ובמקום הערכה אומרים להם: 'תביאו עוד'. בעלי המניות של הערוץ, דבר נדיר בהוויה הישראלית - אנחנו רואים התגייסות ודבקות במשימה". דברי מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, לאחר שוועדת הכלכלה סירבה לדחות את תשלום חובות הערוץ למדינה.

לקרוא לזה "פטפוט" - זו מחמאה. זהו סילוף על גבול השקר. ערוץ 10 הוא כישלון קולוסאלי מיומו הראשון. לפי החוק, היה צריך לסגור אותו כבר לפני שנים. בעלי המניות של הערוץ נטשו אותו ואינם מוכנים להזרים לו כסף, משקיעים אחרים אינם נראים באופק, אבל ורשבסקי חושב שהציבור צריך להשתתף בפיאסקו. ואחרי כל זה, עוד יש לו חוצפה להאשים את בנימין נתניהו. יודעים מה? רק בגלל שהמנכ"ל שלו כזה בלופר, מגיע לערוץ הזה להיסגר. כי אם כך נראה המנכ"ל, מוטב לא לחשוב איך נראים הכפופים לו.

אז מה אנחנו יודעים? את מספר האסיר של משה קצב, את סדר היום שלו, את מצב רוחו, את מי שבאו לבקרו, את סירובו ללבוש את מדי האסיר. יותר קל לשאול מה אנחנו לא יודעים על המתרחש מאחורי חומות כלא מעשיהו בכל הנוגע לנשיא לשעבר. הפטפטת הזו לא נפסקת וכנראה גם לא תיפסק.

אין לי בעיה עם התקשורת, או ליתר דיוק - אין לי יותר מדי ציפיות ממנה. הגבולות האתיים נמחקו מזמן, ודאי בכל הקשור לקצב. יש לי בעיה גדולה מאוד עם מי שמדליפים, כמעט בשידור חי, מתוך הכלא. לפי הפרטים המודלפים, מדובר ללא ספק בסוהרים מן השורה וגם בקצינים הממונים עליהם. ממש לא קשה לתפוס אותם, אם רוצים בכך: מספיק לשים האזנות לטלפונים של מי שנמצאים במגע עם קצב. אבל, כפי שכתבתי כאן בשבוע שעבר, אין שום רצון כזה - כפי שלא היה שום רצון לגלות מי הדליף את חומרי החקירה בפרשת קצב ואת סיכומי החקירה בפרשת ליברמן.

"קצב, הירשזון, השוטרים הנוקמים. תחת החוק החדש שיוזם משרד המשפטים, אולי גם לא היינו יודעים בדיוק מה קרה בפרשת מרגול, סביב רצח רוז פיזם או תאיר ראדה, ועל כל מעשיו של האנס הסדרתי בני סלע". כך מזהיר/מבהיל (יום ה', 15.12.11) אותנו ynet, בידיעה שמשום מה איננה חתומה, ולכן איננו יכולים לדעת מיהו האחראי לפטפוט חסר השחר הזה.

הצעת החוק הזו, שכמו תמיד מקבלת תיוג שנועד ליצור מראש דעה שלילית נגדה (ראו למשל "חוק ההשתקה" או "חוק המואזינים"), אומרת שאסור יהיה לפרסם חומרי גלם מתוך חקירות. זהו זה. לא את עצם קיומן של החקירות, לא את החשדות, ודאי לא את המעצרים, ודאי לא פרשות שהמשטרה עצמה תבקש בהן את עזרת הציבור.

הכותב האנונימי לא מביא ולו בדל חיזוק לטענתו. הוא לא מביא ולו מקרה אחד בו הציבור לא היה מקבל את המידע, אם אסור היה לפרסם חומרי גלם מתוך החקירה. ולמה? - כי אין מצב כזה. כי כל אותן פרשות היו מתפרסמות בדיוק באותה צורה, רק בלי ה"פיקנטריה" שמורחים ידיעות אחרונות ואתר האינטרנט שלו בכותרותיהם הראשיות. הידיעה הזו, המדגימה עד כמה אמצעי תקשורת מרכזיים בישראל הם חסרי אמינות ומקצועיות, ועד כמה הם מדברים מתוך פוזיציה, רק מחזקת את הצורך בחוקים כאלו.

פרשן הספורט של ידיעות אחרונות תקף בשבוע שעבר את מי שמחו על הקמת איצטדיון כדורגל בפתח תקוה וטענו שהדבר ירבה חילולי שבת. בין היתר טען מליניאק, כי באם המושבות יש 150 בתי כנסת שנבנו בכספי הציבור ורק איצטדיון אחד. השבוע הוא הגיב על התגובות שקיבל, אבל לא חזר בו לרגע מאותה אמירה אווילית ושקרית. בתי כנסת, ברובם המכריע, לא נבנים בכספי ציבור אלא בתרומות פרטיות, וגם מתוחזקים מתרומות פרטיות. ואם יש 150 בתי כנסת, זה אומר שיש לפחות 30,000 איש שמשתמשים בהם. אבל הרי נגד הציבור הדתי מותר להגיד הכל ולא צריך לבדוק כלום.

בעצם, למה אני מתפלא? מליניאק הוא פטפטן מקצועי. הוא כבר מזמן אינו מאמן, הוא כבר מזמן אינו עוסק בספורט, אלא עושה את מה שעושים פטפטנים מקצועיים: יושב בכורסה ומותח ביקורת על אלו שעובדים.

אני לא יכול להגיד לכם את שמו המלא, כי בניגוד לתקנות - לא היה תג זיהוי ליד כסאו והוא סירב למסור לי את שם משפחתו (ואף דרש ממני להזדהות). אני יכול להגיד לכם ששמו (לדבריו) רפי, מספרו בחברת דן (לדבריו) הוא 82353 וביום שני השבוע הוא נסע בשעה 13:30 בקו 67 לכיוון איצטדיון וינטר ברמת גן. ואני גם יכול להגיד לכם, שיש לו איזשהו עניין עם דירה מושכרת.

איך אני יודע? כי במשך 20 דקות רצופות הוא ניהל שיחה בדיבורית של הטלפון הסלולרי שלו. 20 דקות, בהן היה אחראי לחייהם ולשלומם של עשרות נוסעים. 20 דקות, בהן רמת הריכוז שלו - על-פי מחקרים מדעיים - הייתה דומה לזו שאחרי שתיית שלוש מנות של אלכוהול. ואחר כך מתפלאים שיש תאונות.