פרשת פריצקי: חמש שאלות פתוחות

פרשת פריצקי-פורז רק פרצה לאויר העולם, וכבר היא מייצרת עבודה להרבה עיתונאים, יועצים וגם עורכי דין. אמצעי התקשורת עסוקים גם הם. אחרי הכל, מדובר בפרשה עסיסית, שיש בה הכל [כמעט]: יצרים, נקמות, כסף, פוליטיקה ולא מעט פלילים. אני בחרתי להאיר כאן כמה נקודות מעניינות:

1) הפוסל במומו פוסל?

סיעת שינוי, והעומד בראשה, שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד, פנתה אל ראש הממשלה אריאל שרון, בבקשה שיפטר את יוסף פריצקי מתפקידו כשר התשתיות. שרון התבקש לעשות זאת עד יום א' (11.7.04), וכבר הודיע כי ימלא אחר הבקשה.

הטיעון שהועלה נגד פריצקי הוא חשד לעבירות פליליות, והתנהגות בלתי מוסרית כלפי עמיתו לסיעה, השר אברהם פורז. אלא שכאן עלול שרון למלכד עצמו. אם יפטר את פריצקי - בגלל המעשים המיוחסים לו - כפי שאלה התגלו בקלטת שנחשפה - עלול שרון לסבך גם את עצמו. אחרי הכל, דברי שרון כפי שנשמעו בפרשת האי היווני, הוקלטו על-ידי המשטרה והושמעו שוב ושוב בתקשורת, מעלים שאלות נוקבות לגבי מעשיו. אם יפסול את פריצקי, בשל אותה קלטת, תעלה, קרוב לוודאי, הטרוניה כי "הפוסל במומו פוסל". פריצקי טוען עתה כי אין לבוא עימו חשבון, בטרם נשמע דברו. עשו לי לינץ' ציבורי, אמר לחברי סיעת שינוי. עכשיו נראה האם יחזור שרון על תקדים [נעמי] בלומנטל: כאשר פעל לסילוקה מתפקידה כסגן שר בממשלתו, בגלל החקירה נגדה ערב הבחירות.

2) של מי הסקופ

העיתונאית אילה חסון-נשר הוצגה בתקשורת בכלל ובערוץ 1 בפרט, כמי שהשיגה את הסקופ החם של התקופה האחרונה. היא זכתה לפירגון מרבים וטובים, כולל מאמצעי התקשורת המתחרים. חסון שמחה, מטבע הדברים, על הקרדיט שקיבלה; למרבה הצער, היא לא השכילה להעמיד דברים במקומם ו/או לגלות למברכים את האמת.

ממידע שהגיע ל-Nfc עולה, כי את הסקופ השיג העיתונאי בן-ציון ציטרין, עורך מהדורת מבט בערוץ 1. הוא שקיבל לידיו את הקלטות ואת המידע מהמקור, והוא שהביא זאת למערכת ערוך 1. לחסון ניתן להגיש זאת, כחשיפה בערוץ 1. ואולם, הסקופ - ככל שהוא נוגע להשגת המידע, שייך לעיתונאי ציטרין. למרות זאת, שמו לא נזכר והוא לא קיבל את הקרדיט המגיע לו. חסון, מצער כמעט לציין, לא נהגה באופן חברי עם עמיתה לעבודה; וגם גרמה להטעיית הצופים.

3) האם פריצקי נסחט

שימו לב לפרט קטן, שטרם נזכר בערוץ 1 שחשף את הפרשה: שמו של החוקר הפרטי, יעקב אשל. העיתונאית חסון אמרה פעמים רבות, בשידור, כי פריצקי הוקלט על-ידי החוקר הפרטי, עימו עבד בעבר. שמו, כאמור, הינו יעקב אשל. למרות זאת, נמנעת חסון מאיזכור שמו המפורש. וכאן עולה השאלה: האם נטל על עצמו ערוץ 1 ו/או חסון התחייבות שלא לנקוב בשמו של החוקר? ואם כן, האם ניתן לחשוד שהוא המקור?

סוגיה נוספת נוגעת לשאלה האם פריצקי נסחט. טוענת חסון (יומן החדשות, 9.7.04) כי פריצקי לא נסחט. מאין לה, זאת לא נדע. אך כאן אנו רואים, כי נעשה ניסיון, קצת פאתטי, להרחיק חקירה פלילית שמטרתה לבחון חשד לפיו נעשה ניסיון לסחוט את פריצקי.

4) חותנה של גאולה אבן

העיתונאית גאולה אבן, שהגישה את מהדורת יומן (9.7.04), נתקלה בקושי רב בטיפול בפרשה זו. אבן מסרה גילוי נאות, כשציינה כי יש לה קשרים משפחתיים בחברת החשמל. את זאת ניתן לזקוף לזכותה. כוונתה, קרוב לוודאי, נוגעת לחותנה, יורם אוברקוביץ (ז"ל). הוא האיש שהזמין, באמצעות חבר הוועד בחברת החשמל, דוד ביטון, את החקירה נגד אברהם פורז. עכשיו מוצאת עצמה אבן במצב מביך, כאשר היא נאלצת להציג את הסקופ של חסון (טעות: של ציטרין), בעוד אור הזרקורים מופנה כלפי חותנה, שאיננו עוד בין החיים.

5) מי שכר את החוקר הפרטי

אי בהירות נוצרה סביב השאלה: מי שכר את החוקר הפרטי, יעקב אשל. דוד ביטון, חבר הוועד בחברת החשמל, הצהיר כי הוא ששכר את שירותיו של אשל, לפי בקשתו של אוברקוביץ (ז"ל).
אלא שגירסת אשל, כפי שהוצגה בכמה מכלי התקשורת, שונה: עשיתי את העבודה עבור פריצקי. בין השניים היו קשרים קודמים, כאשר אשל נשכר על-ידי פריצקי לבצע חקירות ומעקבים אחרי בני זוג (בהליכי גירושים), שאת אחד מהם ייצג פריצקי, כעורך דין פרטי (בטרם נבחר לכהונת שר בממשלה).
לסוגיה זו חשיבות רבה: אם יימצא שהחוקר הפרטי נשכר על-ידי חברת החשמל, כדי לאסוף חומר על אברהם פורז, יהא בכך ראשית ראייה כדי לפתוח בחקירה נגד המזמינים בחברת החשמל - בחשד לעבירה של ניסיון סחיטה באיומים, הטרדה וכו'; ואם מדובר בפריצקי, הרי שמדובר במעשים שאומנם לא יפים, אך ספק אם יש בהם עבירה פלילית.