בעבור קבוצות מסוימות בחברה הישראלית, המילה "גבר" לעולם לא תעמוד בפני עצמה. קבוצות אלו, הנהיגו את הכלל האדוק של הצמדת מילת גנאי לכל אזכור של המילה "גבר". אך הכלל עצמו אינו נוקשה, והוא מאפשר למאמינות בתורה הזו גמישות רבה: אפשר לומר "גבר אלים", ומותר לגוון ב-"גבר מסוכן". ניתן לדבר באופן כללי, ולומר "חולני", אך גם הביטוי הקולע "מטריד מינית" הוא תקין. כשהרגע מתאים, כדאי להפטיר "סרבן גט", וכשהשעה כשרה, "סרבן מזונות". כָּכָה זֶה בְּעִבְרִית, אֶפְשָׁר לְהַגִּיד - נֹאמַר וְאֶפְשָׁר לוֹמַר - נַגִּיד!.
אבל, הכלל החביב הזה סובל מחוסר יעילות יסודי. צריך להתייחס לכל גבר בנפרד. ואכן, בימים אלו בשלה העת לשדרג את השפה - אפשר להכפיש אלפי גברים יחדיו. תגלית משפטית סוציולוגית של ד"ר אחת למדעי המגדר (כן, יש דבר כזה) הייתה בבחינת פריצת הדרך לשונית המאפשרת זאת.
התגלית היא לא סתם ש"אלפי גברים לא משלמים מזונות" (זה הרי ידוע), אלא שאת כספי המזונות שהושתו עליהם, משלמים כולנו במקומם דרך קופת המדינה והביטוח הלאומי. הנה הפתרון לכל בעיות הכלכלה! מה לנו תנועת המחאה, אלדד יניב או
דפני ליף? רק תכריחו סוף סוף את הגברים (האלימים, המטרידים, המסוכנים) לשלם מזונות, ופתאום ימצא הכסף לדיור ציבורי זמין, שכר גבוה יותר, וחינוך חינם לגיל הרך.
אז, אחרי שהגיעה מי שהגיעה לקתרזיס משיב נפש אחרי הכפשה קולקטיבית מוצלחת כזו, הגיע הזמן לחשבון אמת. מי שבאמת יבדוק את הפרטים, יגלה שמשקרים לכם.
מזונות - משלמים אבות; הרכוש מתחלק באופן שוויוני
מהם המזונות הללו שאותם משלמת המדינה בעבור הגברים הסרבנים? ובכן, חקיקה מפורשת מטיל על אבות, ועל אבות בלבד (נשואים, גרושים, רווקים כאחד) את כל העול הכלכלי של גידול ילדיהם. בנשימה אחת פוטרת החקיקה את האימהות לחלוטין מעול זה. המנגנון המשפטי המאפשר זאת הוא השענות על ההלכה היהודית, אשר בה כידוע יש אפליה. לאפליה בהלכה יש הגיון משלה, משום שעל-פי ההלכה, כל הרכוש עובר לאב, ולא לאם.
החוק במדינת ישראל הוא חוק שמפלה אבות לרעה, משום שהוא מאמץ מתוך ההלכה רק חיוב בלעדי במזונות לאבות. הרכוש לעומת זאת, מתחלק באופן שיוויוני.
באופן אבסורדי, לו
שרי אריסון הייתה נפרדת מבעלה, כל הצרכים ההכרחיים של הילדים המשותפים היו מוטלים על בעלה, ולא עליה. אבל, במאמר זה, אין אנו דנים בבעלי היכולת. אנו דנים במי שאין לו. אנשים קשי יום, שמתפרנסים מעבודות דחק, שכר מינימום, ואף פחות מכך.
מסתר שאבות רבים מחוייבים במזונות מעבר ליכולתם הכלכלית - אלו הם "אלפי האבות" שאינם משלמים מזונות. התוצאה הזו אינה מקרית. לא ההלכה, ולא החוק הישראלי אינם מתירים כלל לשופט לבדוק את היכולת הכלכלית של האבות טרם שהוא קובע את רמת המזונות בהם הוא יחוייב. התוצאה היא אכזרית במיוחד - אבות רבים מחוייבים במזונות שהם גבוהים מהמשכורת שלהם, או שמותירים להם רק מאות שקלים בודדים למחייתם.
מערכת האכיפה בישראל כנגד חייבי מזונות היא הקשה ביותר בעולם המערבי כולו. זה המקום היחיד בעולם שבו עדיין קיימים התיאורים הקשים של דיקנס: אדם מושלך למאסר בגין חוב, למרות שאין לו כל יכולת לשלמו. אבל, לא צווי מאסר, לא עיקולים, ואפילו מלקות במגלב לא יעזרו כאן. גובי החובות האכזריים ביותר, בישראל ובעולם יודעים שאי-אפשר להוציא מאנשים יותר ממה שיש להם.
שודדים את הקופה הציבורית
הפתרון הנכון הוא כמובן חיוב במזונות על-פי בדיקה של היכולת הכלכלית, חלוקה של נטל הגידול בין ההורים, ללא קשר למינם, ומערכת תומכת ממשלתית המבטיח קיום מינימלי לכולם: לילדים, לאימהות, וכן, גם לאבות. אבל, לזה מתנגדות ד"ר דפנה הקר וחברותיה. הפטור שיש לנשים מחובה כלכלית, והחיוב המוחלט של גברים הוא מאוד נוח. ועוד יותר נוח להציג את האבות כ"סרבני מזונות".
במקום הדרך הסוציאלית, ההומנית וההוגנת, מופעלת בישראל שיטה אחרת. שיטה, שמאפשרת לשדוד את הקופה הציבורית, ולהעביר כסף לאימהות שלא מגיע להן, ולא שייך להן מתוך הקופה של כולנו. אמא שאינה מצליחה לגבות מזונות (וכאמור, אי-אפשר להוציא מאנשים את מה שאין להם, וזה בלתי סביר לחייב אבות במזונות מבלי להתחשב ביכולתם הכלכלית), פונה לביטוח הלאומי. ממלאה טופס או שניים, והנה... פתאום יש הפקדה חודשית בחשבון, בגובה כל ההוצאות של הילדים.
אז בבקשה, תנו למי שהגיעה לקתרזיס אחרי ההכפשה הקולקטיבית להשאר זחוחת דעת בקתרזיס שלה, ואל תגלו, כשאתם מגחכים לה בבוז, שכולם מלבדה יודעים את האמת...
