תראו מי מזלזל

לא תמיד צריכים מקרים גדולים ומעוררי הדים כדי להבין עד כמה הביקורת החיצונית על הפרקליטות היא חיונית. קחו את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, המתאר כיצד זלזלה המדינה שוב ושוב ושוב בבית הדין, ותבינו מדוע הביקורת הזו כה נחוצה.

בכל נקודה עליה שמים את האצבע בסיפור הזה, מתגלה התנהגות מקוממת. ראשית, כדאי לזכור שלא מדובר בסתם זרוע של המדינה, אלא בהנהלת בתי המשפט - שאין מי שחייב יותר ממנה לכבד את ההחלטות של בתי המשפט. אבל היא לא שילמה את אשר חוייבה לשלם והתנהגה כאחרון התגרנים בשוק, אשר רק תביעה משפטית מאלצת אותו - אחרי סחבת ניכרת - לפרוע את חובו. שנית, הנהלת בתי המשפט מיוצגת בידי הפרקליטות - והיא זו אשר בפועל לא הגיבה להוראות השופט, לא התייצבה לדיונים, וכאשר סוף סוף עשתה זאת, אפילו לא טרחה להתנצל.

השופט עמירם רבינוביץ מצטט בפסק דינו את דבריו של השופט העליון בדימוס מישאל חשין, שאמר בלשונו הייחודית על מקרה דומה: "אם כך ינהג בעל-שררה בצו בית משפט ובהתחייבות שהוא נוטל על עצמו, מדוע לא כך ינהג אחד-העם? הנאמר כי ממנו, מן השר, יראו וכמותו יעשו? והשאלה תתייצב בדרך ולא תניח לנו לעבור על פניה: מנין ישאב אב עוז ותעצומות נפש לחנך את ילדיו כי ילכו בדרך המלך, אם יראו אותו הולך בדרך שאינה דרך המלך? והשאלה שאלה. תשובה לשאלה לא מצאנו".

כדאי גם להבין מה המשמעות, כאשר בית הדין מחייב את המדינה לשלם 30,000 שקל. המדינה היא כולנו, כל מי שמשלם פה מיסים (כבדים למדי). מישהו בפרקליטות שם פס על בית הדין - ואנחנו נשלם. ואני יכול להבטיח לכם, שהוא עצמו לא ישלם שום מחיר אישי. שהרי אם פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה מסוגלות למנות לפרקליטת מחוז את מי שרק שבועות אחדים קודם לכן נקבע לגביה (בידי מבקר המדינה בפרשת רמון) שכשלה בתפקידה - מדוע שפרקליט מן השורה ייפגע, אם "רק" זלזל בבית הדין ו"רק" גרם למדינה הוצאה של רבבות שקלים?

אין זה המקרה היחיד בו הפרקליטות אינה מתייצבת לדיונים או אינה מקיימת החלטות שיפוטיות. נכון שהמקרים הללו לא נפוצים כמו אלו המתרחשים מצידו השני של המתרס, אך הם גם אינם נדירים כפי שראוי היה שיהיו. כותב שורות אלו כבר ראה יותר מפעם אחת פרקליטים מאחרים, עדים של המדינה שאינם מגיעים ועוד מרעין בישין. התופעות הפסולות הללו יימשכו, כל עוד מי שאחראי להן חוסה בצילו של הגוף הגדול הקרוי "הפרקליטות", וכל עוד מי שאחראי להן יודע שמאומה לא יקרה לו.

מאחר שאין לצפות מהפרקליטות שתשנה בעצמה את דרכיה - זה כמעט נגד הטבע האנושי ולגמרי נגד הטבע הארגוני - מישהו צריך להכריח אותה לעשות זאת. והמישהו הזה חייב להיות גורם חיצוני מקצועי ובעל שיניים, קרי: ביקורת חיצונית. כל זמן שלא תהיה ביקורת כזו, פסקי דין כמו זה של בית הדין הארצי לעבודה יילכו ויתרבו.