|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לשאלת הדרת הנשים יש להתייחס במטריצה של ציבורי-פרטי וכפייתי-וולונטרי. כאשר מציירים אותה, קל מאוד להגיע למסקנה שהדרה היא לגיטימית רק כאשר היא נעשית בצורה וולונטרית במרחב הפרטי ● הצד הערכי-חינוכי הוא שאלה אחרת, וכאן יש להיזהר מאוד מהתערבות בזכותו של כל אדם לחנך את ילדיו לפי ערכיו
|
|
מדרכות - לשימוש חופשי של כ-ו-ל-ם [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| קיימת הזכות לאוטונומיה של הפרט ולמניעת התערבותה של המדינה באורח חייו. זכותו של אדם לבחור היכן יגור, כיצד יחנך את ילדיו ובאלו שירותים ישתמש | |
|
|
|
|
מעבר להתלהמות ולאלימות, צריך לחשוב על נושא הדרת הנשים בצורה רציונלית, כי זו הדרך היחידה שאולי תוביל לפתרון. נקודת המוצא צריכה להיות, שהמיעוט אינו יכול לכפות את דעתו על הרוב - אבל גם למיעוט יש זכויות. וכמו כל זכות במדינה דמוקרטית, גם כאן מדובר למעשה על סט של זכויות שיש לאזן ביניהן. הזכות הברורה ביותר היא כמובן זכותן של הנשים לשוויון ולכבוד. היא כה מובנת מאליה, עד שלא צריך להכביר עליה מילים. מצד שני קיימת הזכות לאוטונומיה של הפרט ולמניעת התערבותה של המדינה באורח חייו. זכותו של אדם לבחור היכן יגור, כיצד יחנך את ילדיו ובאלו שירותים ישתמש. כידוע, כל הזכויות הללו יחסיות ומתאזנות לא רק מול זכויות אחרות אלא גם מול צרכים אובייקטיביים. למשל: זכות השוויון לנשים אינה יכולה לחייב את צה"ל להקצות לחיילות מחצית מן המקומות בסיירת מטכ"ל; הזכות לאוטונומיה של הפרט אין פירושה שמותר לנקוט באלימות כלפי מי שפוגע בה. זה ברמה התיאורטית, וכעת נעבור מן הכלל אל הפרט. את הדרת הנשים ניתן לתאר בצורה של מטריצה: פומבי-פרטי וכפייתי-וולונטרי. דמיינו לעצמכם את המטריצה הזו, כאשר הפומבי והפרטי מצויים בטור האנכי, והכפייתי והוולונטרי - בשורה האופקית. כך אנו מקבלים את כל ארבע האפשרויות: כפייה בתחום הפומבי, כפייה בתחום הפרטי, וולונטרי בתחום הפומבי, וולונטרי בתחום הפרטי. |
|
|
קו מהדרין. ההדרה אסורה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
| לא רק חרדים משתמשים בקווים הללו, אפילו אם הם מוגדרים כ"קווי מהדרין", ובכל מקרה לא ניתן למנוע ממי שאיננו חרדי להשתמש בהם. קווי האוטובוסים פועלים ברישיון מטעם המדינה והחברות המפעילות אותם מקבלות, לפחות בחלקן, סבסוד מקופת המדינה. לכן מדובר במרחב ציבורי השייך לכל | |
|
|
|
כאשר מציירים את המטריצה הזו, קל מאוד להגיע למסקנה לפיה הדרת נשים יכולה להתקיים אך ורק בצורה וולונטרית בתחום הפרטי. היא אינה יכולה להתקיים בכפייה - לא במרחב הפרטי ובוודאי לא במרחב הציבורי; ואילו במרחב הציבורי יש למנוע אותה אפילו בצורה וולונטרית. במה הדברים אמורים? הנה ההשלכות המעשיות בנושאים המצויים על סדר היום: - אוטובוסים הם חלק מהמרחב הציבורי. לכן, אסור שתתקיים בהם הדרת נשים אפילו בצורה וולונטרית. דהיינו: יש למנוע מצב בו נשים מתיישבות מרצונן מאחור. הסיבה לכך פשוטה: לא רק חרדים משתמשים בקווים הללו, אפילו אם הם מוגדרים כ"קווי מהדרין", ובכל מקרה לא ניתן למנוע ממי שאיננו חרדי להשתמש בהם. קווי האוטובוסים פועלים ברישיון מטעם המדינה והחברות המפעילות אותם מקבלות, לפחות בחלקן, סבסוד מקופת המדינה. לכן מדובר במרחב ציבורי השייך לכל, ולאיש אין זכות לכפות בו הפרדה כלשהי (וזה מבלי שדיברנו על תקופות אפלות בהיסטוריה של העם היהודי).
- מדרכות. גם הללו הן כמובן חלק מהמרחב הציבורי, וגם כאן אסור לאפשר הדרה כלשהי. אין זה משנה אם מדובר ברחובות באזורים חרדיים מובהקים; גם דתיים וחילוניים עוברים בהם, ולאיש אין זכות לומר היכן ללכת והיכן לא. מדובר בשירות הממומן כולו מקופת הציבור, ולפיכך לציבור כולו יש זכות להשתמש בו בצורה חופשית.
- שירת נשים. כאן נכנסת ההבחנה בין מרחב ציבורי למרחב פרטי. צה"ל הוא כמובן מרחב ציבורי ואסור לאפשר בו הדרה; אפשר למצוא פתרונות נקודתיים קלים לחיילים ששירת נשים מפריעה להם (שיעשו תורנויות באותה שעה, שיישבו מאחור וכדומה). כך גם לגבי מופעים פומביים של רשויות וארגונים כלל-ציבוריים. לעומת זאת, בתי ספר ותנועות נוער דתיים וחרדיים רשאים לקבוע מי ישתתף באיזה אירוע ובאיזו צורה. האם הפרדה מגדרית כזו ראויה - זו שאלה ערכית-חינוכית, ולא עניין להתערבות שלטונית-משפטית.
- חנויות. במגזר החרדי קיימות מזה שנים חנויות המפרידות בין שעות קנייה לנשים לשעות קנייה לגברים. זוהי הפרדה וולונטרית מובהקת במרחב הפרטי ולאיש אין זכות להתערב בה.
- מקומות עבודה. מעסיק פרטי במגזר החרדי רשאי לקבוע את נוהלי העבודה, כולל הפרדה פיזית בין גברים לנשים. כל מקום עבודה אחר - בין אם זה מעסיק ציבורי במגזר החרדי ובין אם זה מעסיק כלשהו במגזר החילוני - אינו רשאי ליצור הפרדה שכזו.
- פרסומות. כאשר מדובר בפרסום נייד העובר באזורים חרדיים (כגון על גבי אוטובוסים) - הוא מהווה חלק מהמרחב הציבורי הכללי ואין מקום בו להדרה. כאשר מדובר בפרסום נייח באזורים חרדיים (כגון בשלטי חוצות), הוא אומנם מצוי במרחב הציבורי, אך ראוי להתחשב ברגשותיהם של מי שמתבוננים בו - וזאת עוד מבלי שדיברנו על חוסר התועלת בפרסום שמקומם את הלקוחות.
- לבוש. זכותם של חרדים לבקש ממי שמבקר באזורים חרדיים מובהקים להתלבש בצורה ההולמת את ערכי המקום - בדיוק כשם שיש קוד לבוש במקומות עבודה, בבתי מלון ובמוסדות ציבור. זכותן של חרדיות להתלבש כראות עיניהן, גם אם הן מזכירות לרובנו מדינות שאיננו רוצים להידמות להן.
|
|
לא "להציל את החרדיות מעצמן"
|
|
|
|
זכותן להתעטף בשחורים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
חשוב לומר, שכל הנקודות הללו נוגעות לצד המעשי ולא לצד הערכי-חינוכי. מי שמתנגד לכפייה דתית בחינוך הכללי, אינו יכול לדרוש כפייה אנטי-דתית בחינוך הדתי והחרדי. לאמור: זכותו של כל אדם לחנך את ילדיו לפי ערכיו, כל עוד אין בהם משום עבירה על החוק. לכן, חרדים יכולים לחנך את ילדיהם לצניעות קיצונית ואף מוגזמת, בתנאי שאינם מטיפים להם לנהוג באלימות - פיזית או מילולית - כלפי מי שאינו מסכים איתם. מאידך-גיסא, כאשר יש מי שמסית לאלימות שכזו, חובה לטפל בו בכל חומרת הדין. ועוד נקודה חשובה: ייתכן שה נשים החרדיות מסכימות להדרה הזאת וייתכן שלא. אין זה מתפקידה של המדינה, ובוודאי שאין זה מתפקידם של פרטים בה, להתיימר ו"להציל את החרדיות מעצמן". זוהי התנשאות מסוכנת ומקוממת, שאין לה שום מקום בחברה דמוקרטית, בה יכול כל אדם לבחור את אורח חייו כל עוד הוא עולה בקנה אחד עם החוק. כשם שזכותה של אישה ללבוש ביקיני, כך זכותה של אישה לעטוף בשחורים את כל גופה. השורה התחתונה החשובה ביותר היא, ש אסור לתת לקיצוניים להכתיב את סדר היום - והכוונה היא לקיצוניים משני הצדדים. באותה מידה אסור לדבר בהכללות: כשם שלא כל החילוניים זהים, כך גם לא כל החרדים זהים. במי שנוהגים באלימות, יש לטפל מיידית בכל האמצעים החוקיים. עם מי שמבקשים לחיות את חייהם לפי אמונתם, יש לדבר בדרכי נועם כדי למצוא את שביל הזהב בו נוכל כולנו להמשיך לחיות יחדיו.
|
|
| תאריך:
|
27/12/2011
|
|
|
עודכן:
|
27/12/2011
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יניב מויאל, עו״ד
|
27/12/11 13:08
|
|
|
|
2
|
|
יניב מויאל, עו״ד
|
27/12/11 13:17
|
|
|
|
3
|
|
חוגל
|
27/12/11 14:27
|
|
|
|
4
|
|
עליזה לביא
|
27/12/11 17:44
|
|
|
|
5
|
|
פרופ' יצחק סגל
|
28/12/11 10:48
|
|
|
|
6
|
|
אלטע קאקער
|
28/12/11 14:43
|
|
דומה שכולנו שכחנו, בלשון המעטה, משמעותה של דמוקרטיה, והדברים מכוונים הן לחרדים והן לחילונים. נושא " הדרת נשים" אינו כה פשטני כפי שמנסים אינטרסנטים וחתרנים פוליטים בינינו להציגו. אכן הדרת נשים היא פסולה בעיקרון ובמקרים מסוימים כרוכה בכך כפייה דתית, אך כפייה על אנשים דתיים שילוב נשים לעומתי בקהילותיהם באופן הנוגד אמונתם, היא כפייה חילונית אף היא.
|
|
|
|
|
הטענה הקבועה של הימין והשמאל, אחד נגד השני, שישנו הבדל מהותי בהתנהגות ובדרכי הפעולה, מוטעית בבסיסה, כיוון שקיצונים משני הצדדים עושים הכל בהתאם לתפישת עולמם ופוגעים במעשיהם בלגיטימיות שלנו כמדינה, ולעתים ההבדל במעשים הוא באריזה בלבד.
|
|
|
|
|
בימים אלו נערך בוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת דיון ראשון בנושא הכרת מדינת ישראל בטבח הארמני אשר נעשה על-ידי טורקיה במהלך מלחמת העולם הראשונה. את הדיון יזמו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין וחברי הכנסת אריה אלדד וזהבה גלאון. ריבלין הגדיל לעשות כאשר הציע לכונן באופן קבוע בתאריך ה-24 באפריל יום זיכרון לשואה הארמנית.
|
|
|
|
|
תקוות רבות תלויות בוועדת טרכטנברג, אולם בחודשים האחרונים שוק הנדל"ן בישראל ממשיך לחוות האטה משמעותית בקצב עליית המחירים, כאשר בשבועות האחרונים מאז תחילתה של המחאה החברתית בישראל השוק למעשה נעצר. גם נתוני השמאי הממשלתי שפורסמו, הצביעו על מגמה של בלימה בעליית מחירי הדיור בישראל, אך חוסר הוודאות הכלכלית עדיין משתק את רוכשי הדירות, שלא יודעים האם לקנות דירה או לחכות עד שהמחירים יירדו.
|
|
|
|
|
הטיפול בנושא האנטישמיות מביך את הציוני בגלל התובנה, שרוב היהודים שבו למולדתם מאונס, בלחץ האנטישמיות בגולה. אמנם, יהודים רבים - תימנים, כורדים, בוכרים, תלמידי הגר"א - עלו מכוחה של חיבת ציון בלבד, ובכל זאת עובדה היא שרוב העולים עקרו ממקומותיהם רק מפני שלא היו רצויים שם. גם לשמאל הקיצוני בישראל לא נוח עם האנטישמיות, כי מי שרואה את עצמו כ"אזרח העולם" - הייחוד היהודי, גם בצורה של רדיפת היהודים, מפריע לו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
האנטישמיות הגואה באוניברסיטאות בארה"ב ביחד עם המלחמה המתמשכת, גורמים לפקפוקים בצדקת הדרך  מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הרב הכריז למעשה, שכל עולם הערכים של האזרחים הלא חרדים הוא חסר משמעות מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם עד כה ראוי היה להציג את איתמר בן-גביר כעבריין לשעבר הרי שעכשיו הוא בלי לשעבר רק, לכאורה, לפי שעה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
