אוניברסיטת בר-אילן שוב בעין הסערה. ציבור גדול בישראל זועם וטוען ששוב נושבות שם רוחות רעות של גזענות ושנאה. מתברר שבמסווה של פעילות אקדמית, יתקיים באוניברסיטה "כינוס" בלתי אקדמי, סגור לקהל הרחב, שבו מוצגות עמדות המבטאות עוינות לגברים בכלל ולאבות בפרט. הנה המכתב שכתבתי ושלחתי לחברי הסגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה. כדי למנוע הצפה, לא שלחתי אותו לכל מאות חברי הסגל באוניברסיטה, אבל אני שולח אותו באורח גלוי כאן.
--------
שלום,
שמי יאיר. כבוגר של אוניברסיטת בר-אילן, יש מי המתייחסים אלי בזלזול. אלו שמבטלים את ערכו של התואר שלי, עושים זאת מתוך עמדה צרת מוח - לפיה לא ייתכן שילוב של מדע, לימודים מתקדמים ויהדות. ודווקא כאדם חילוני קל לי להשיב להם, ולהעיד - בכל לימודיי באוניברסיטה היקרה לליבי, מעולם לא נתקלתי בתהליך של אינדוקטרינציה. לא היה לי ולו גם מרצה אחד שעיוות את המדע כדי להטיף לי לאמונותיו האישיות. כפי שכל חברי הסגל, ובמיוחד המשפטנים שבהם יודעים, "משפט הקופים" התקיים בארה"ב, לא בבר-אילן.
פנייתי זו אליך היא בבקשה בעיקר לתמיכה מוסרית. אין אני מבקש שתעשה דבר מלבד השמעת קולך בזכות קיומם של כללים אקדמיים בסיסיים ופשוטים. העניין עצמו ודאי מוכר לך היטב: מדובר בסמינר (שמוצג כחלקו
הראשון של כינוס אקדמי מכובד), אותו מבקשת לקיים פרופ' רות הלפרין-קדרי ביום 3.1.2012 תוך ניצולה של אוניברסיטת בר-אילן ובפרט הפקולטה למשפטים כאכסניה. מדובר בסמינר שמפריך את כל מה שטענתי באוזני המבקרים בזכותה של בר-אילן.
כפי שאתה כבר ודאי יודע, יש בעייתיות קשה בסמינר הזה. ראשית, מתברר כי הסמינר מנסה להציג דעות אקדמיות השנויות במחלוקת קשה (וזהו תיאור עדין של המצב. האמת, ככל הנראה, היא שהדעות האלו נדחו על-ידי הקהילה המדעית), כאילו היו אמת. כשלמדתי בבר-אילן, למדתי שזה בסדר לתת במה גם למוזר, לשונה ולתימהוני. מה שלא בסדר, הוא הניסיון לתת לדעות אלו במה אקדמית, מבלי לאזנן בדרך אחרת.
שנית, הסמינר החד-צדדי הזה מופנה לפקידות סעד, אשר הן "קצינות" בית המשפט. יש כאן ניסיון בוטה לדחוף ממצאים פסוודו-מדעיים למוחן, מבלי להציג בפניהן את התמונה האמיתית. רופא אשר ייתן לחולה שלו טיפול אשר לא זכה לבדיקה מדעית, צפוי לשלילת רישיון. ובסמינר הזה, מוצגות תוצאות של ד"ר מקינטוש, אשר במאמריה היא מציינת שאין להם תוקף סטטיסטי. דמיין בבקשה שאתה עורך דין, אליך פונה חולה בסכנת חיים שקיבל טיפול כושל שנכונותו נקבעה ב"תוצאות" נעדרות מהימנות סטטיסטית. מה היית עושה? זהו בדיוק מצבי, ומצבם של חבריי. פקידות הסעד, אליהן מכוון הסמינר הזה, נותנות לבית המשפט המלצות הקובעות את מהלך חיי, את מהלך חיינו. לבית המשפט אין דרך ממשית לבדוק את ההמלצות האלו.
אני מבקש ממך להיות לי לפה, ולמנוע את ההזרקה הזו של דעות מפוקפקות למי שחיי מופקדים בידיו.
ושלישית, ואולי כאן הדבר החמור אקדמית. הסמינר הזה אינו פתוח לי. ביקשתי להשתתף בו, להקשיב בתשומת לב לנאמר. אולי בכל זאת יש דברים בגו, ואני טעיתי? אולי יותר לי לשאול שאלה מנומסת אחת או שתיים? אבל בקשתי זו לא נענתה. שני הדברים החשובים ביותר שלמדתי בבר-אילן הם היכולת להשתכנע, והיכולת לשאול שאלות. מדוע מונעים זאת הפעם ממני?
סמינר האינדוקטרינציה הזה מטריד לא רק אותי. רבים-רבים, באקדמיה ומחוצה לה, מרגישים כמותי. גם חברי-כנסת ושרים מרגישים שהפעם הוגדשה הסאה. בר-אילן, שתמיד הייתה מופת של הפרדה בין הדעות האישיות ובין המדע, נכשלה הפעם בגדול.
אני הראשון שתומך בזכותה של פרופ' רות הלפרין-קדרי להתנגד להשקפות המקובלות על פיהן הורות משותפת היא הטובה ביותר לילדים. אני אף הראשון שתומך בזכותה של פרופ' רות הלפרין-קדרי להשמיע עמדות אלו כל כמה שהן מקוממות. מה שמקומם את כולם הוא נסיונה של פרופ' רות הלפרין-קדרי לנצל את הבימה האקדמית המכובדת, כדי למנוע דיון חופשי, ולשבש את שיקול הדעת של "קציני" בית המשפט, תוך הפרה של כל כלל בסיסי של אתיקה אקדמית ומקצועית.
אפשר להרחיב ולפרט, אבל אין צורך. אולי תרצה לעיין בפרטים נוספים ב
מכתב המצורף של ח"כ
שמאלוב-ברקוביץ' לנשיא האוניברסיטה.
אני אסיים כאן. אני עומד לרשותך בכל שאלה בדוא"ל:
tibon@netvision.net.il.
יאיר תיבון
נ.ב. זמן קצר אחרי תחילת פעולתי בעניין הסמינר, נתקלתי בניסיון ברשת האינטרנט לאסוף חומר אישי עלי, מתוך מטרה להציגני כאלים. אני בטוח שהניסיון הזה, אין מקורו במארגנים, אבל אם בכל זאת יועבר אליך מידע מכפיש כזה, אני בטוח שתוכל לתת לו את המשקל הנכון.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
