אבא קובנר: האמנם שיר פוליטי? <br>

שיר מסקרן זה נמצא בעיזבונו של אבא קובנר, ונדפס לראשונה ב'אצלנו', עלון קיבוץ עין החורש, בינואר 2004:

יִתְגַּדֵל לַעֲזָאזֵל וְיִתְקַדֵש
יוֹם אֶחָד בְּלִי שְׁבָרִים וּתְרוּעָה.
בְּלִי כָּך בְּלִי רַק בְּלִי מַשָׂא עַם רְקָק
בְּפִי לְבִיאָתַן. וְהָרֹאֶה
שֶׁכָּל שֵׁנִי וְשִׁשִׁי הוּא שׁוֹלֵף
אֶת אַחְרִית-הַיָמִים מֵכִּיס הֶחָזֶה
שֶׁיֵלֵךְ גַּם כֵּן. אָמֵן.

אבא קובנר.

השיר נמצא מנוקד במלואו וממש מוכן לפרסום. יתר על כן, הוא כתוב בכתב-ידו המפואר של קובנר, בתנופה וברהיטות מרשימות. וייתכן שקובנר תכנן להדפיסו. ייתכן גם שהשיר הוא חלק ממבנה שירי גדול יותר. פואמה או מחזור, שעניינם הסמלים הישנים ביהדות ושימושם בזירה הפוליטית. אך כיוןן שלא נמצאו פרטים מזהים, לא ניתן לשייכו בוודאות לשום כתב יד מוכר שהכין המשורר. השיר כמובן לא נדפס ולא פורסם בשום מקום ונתגלה בדרך מקרה.

בקריאה שהוייה מתפצח השיר דווקא לכיוון הפוליטי. מעשה שהוא מאד נדיר ויוצא דופן אצל קובנר. אפשר כמובן לפרש את השיר לכמה פנים, אך אני מציע לקורא המתעניין את פירושי שלי, שהוא פירוש פשט כפשוטו. ונתחיל מהשורה הראשונה: " יִתְגַּדֵל לַעֲזָאזֵל וְיִתְקַדֵש " - כלומר לא יתקדש באמת ולא יתגדל באמת - אלא להפך. יקולל ויגודף. כלומר כבר מהשורה הראשונה הקורא מבחין שלפניו שיר אירוני, הדן במשמעות ההפוכה של הצירופים המקובלים.

ובשורה השנייה: " יוֹם אֶחָד בְּלִי שְׁבָרִים וּתְרוּעָה." - הלוואי ונזכה, אנחנו קוראי השיר, והמשורר בתוכם, ליום אחד של שקט. יום ללא הצהרות בומבסטיות. יום ללא פוליטיקאים, יום ללא 'מנהיגים', יום אחד ללא המטורפים השולטים בחיינו. אפשר וקובנר התכוון כאן לכל הפוליטיקאים ולכל המנהיגים, מכל חלקי המפה הפוליטית. אבל אני נוטה להניח, כפי שנראה בהמשך, שכנראה מדובר במנהיגים מהאגף הימני של המפה.

ובשורה השלישית אנו קוראים: " בְּלִי כָּך בְּלִי רַק בְּלִי מַשָׂא עַם רְקָק”. כאן מתבקש להרחיב את השורה: בלי משא-ומתן עם דגי רקק. כלומר בלי כניעה למנהיגים חלשים עוינים, העוכרים את שלוות חיינו. הצירוף רק כך מוביל אותנו ל"רק כך" של זבוטינסקי, ולתנועת "כך", הימנית-קיצונית של הרב כהנא. וכן גם לשירי הנבואה המתלהמים, מסוג שירתו המתלהמת של אורי צבי גרינברג.

בשורה הרביעית נכתב:" בְּפִי לְבִיאָתַן. וְהָרֹאֶה", הפירוש של השורה הוא בעייתי במקצת. ויש כאן גם רמז צלילי לקריאות הלוויתן. שמא היה זה בעת שכתב את ספר הילדים שלו "משהו על לוויתנים", שנדפס בשנת 1989, שנתיים לאחר מותו. או שמא כוונת המשורר לציטוט מנאום מסית מפי אחת "הלביאות" של הימין בעת היכתב השיר? גאולה כהן או נדיה מטר, או דניאלה וייס? וכבר מרמז קובנר ב"הרואה" לאחד מנביאי השקר הפוליטיים, שכל שני וששי הוא - ואנו גולשים אל השורה החמישית: " שֶׁכָּל שֵׁנִי וְשִׁשִׁי הוּא שׁוֹלֵף".

יש להניח שבשנות השמונים הראשונות, בעת שלדעתי השיר נכתב, כאשר מעל כל במה התנבאו נביאי שקר פוליטיים וחברתיים, עורר הדבר את זעמו ואת לעגו של המשורר. הנביאים הללו פיזרו נבואות של כליון והשמדה ואפוקליפסת מכל מין וזן, בכל שני וששי. והתקשורת כדרכה ניפחה את הבליהם לממדים מפלצתיים. ולמה כתב כל ששי ולא כל חמישי כמקובל? כיוון שעיתוני השבת בעת ההיא, שהיו ממולאים בנבואות שקר, נדפסו בימי ששי. ובכן הוא, הנביא התורן השקרי, שהוא הפוליטיקאי המתחזה לרואה, שולף - ואנו גולשים לשורה הבאה: שולף " אֶת אַחְרִית-הַיָמִים מֵכִּיס הֶחָזֶה". זהו לגלוג ברור על הידענים כביכול, הללו, שבכיס החזה שלהם, צמוד צמוד לקריירות ההבל שלהם, מחזיקים את עתידנו ושולטים בחיינו. ואפשר שהתנבאויות שווא אלה, בעיקר של מנהיגי הימין, הן שגרמו לו, בין השאר, להשלים את שירו.

ולבסוף באה שורת המחץ של קובנר: "שֶׁיֵלֵךְ גַּם כֵּן. אָמֵן." כלומר, שילך גם הנביא הזה המתחזה הכלומניק הזה, לעזאזל! יחד כם כל חבר מרעיו הימניים, המסיתים, הקיצוניים והמתלהמים הללו. אמן וליתר הדגשה אמן ואמן.

האומנם שיר פוליטי של אבא קובנר? האומנם שיר פוליטי אנטי-ימני לפנינו? ואיך זה מסתדר אם כן, עם השמועות הוותיקות שהילכו לא רק בברנז'ה הספרותית אלא גם בציבור, על עמדתו הפוליטית של קובנר? אותה עמדה אוהדת מפעל ההתנחלות בשומרון, שלטענת מתנגדיו באה לידי ביטוי מושחז בפואמה שלו "להקת הקצב מנגנת על גריזים"? אין לי כעת תשובה ברורה על כך, ואולי יימצאו בעתיד ממצאים שיבהירו את החידה.