"זאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפּל לָכֶם בְּנַחֲלָה"

בין הנושאים הבוערים אצלנו חדשות לבקרים ניתן למנות גם את נושא גבולות הארץ. אמנם מתייחסים לגבולות המדינה, ואלה כידוע גמישים ביותר ושנויים במחלוקת תמידית; אבל המדינה הזאת שוכנת בארץ ישראל והשאלה היא באיזו ארץ מדובר; מהם גבולותיה של אותה ארץ. האם יש בסיס איתן לגמישות הגבולות של הארץ?

בשבת זו אנו קוראים שתי פרשות, מטות ומסעי; מדובר בשנה האחרונה לנדודים במדבר וכבר נמצאים על סף הכניסה לארץ. רק טבעי ומתבקש שבשלב זה תהיה התייחסות מפורטת למה שצפוי לקרות בעתיד הקרוב - כיבוש והתנחלות בארץ המובטחת, ואכן בשתיהן יש התייחסות לכך. אנחנו נתמקד במה שנראה לנו אקטואלי יותר למצבנו כיום, בגבולותיה של הארץ המובטחת, ואלה מפורטים בפרשת מסעי.

לא נתעסק כאן בזיהוי מדוייק של הגבולות המפורטים בפרשה; ענייננו הוא לנסות למצוא את ההוראות עבורנו ולצורך כך לא ממש משנה היכן בדיוק עובר הגבול הצפוני או הדרומי. מה שמעניין ואקטואלי עבורנו הוא שיש בתורה שבכתב שתי התייחסויות לגבולות הארץ עם שוֹנוּת רבה ביניהן ובתושב"ע יש עוד שתי התייחסויות. ושתי האחרונות גם הן שונות זו מזו וגם מאלה שבתורה שבכתב.

נסקור בקצרה את הגבולות השונים וננסה להבין:

(בראשית ט"ו) יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת- הָאָרֶץ הַזּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדל נְהַר-פְּרָת: יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמנִי: כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים: כא וְאֶת-הָאֱמרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת- הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי:

זהו התיחום הראשון של גבולות הארץ, בהבטחת ה' לאברהם אבינו, ומנויים כאן עשרה עמים. אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמנִי מעולם לא כבשנו ולכן מעולם לא היה מצב בו עם ישראל שלט בכל התחום המפורט כאן; גם כיבוש סוריה על-ידי דוד המלך לא נחשב כמימוש של ההבטחה הזאת, ואולי בהמשך נבין מדוע.

אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ

(במדבר לד) א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-אַתֶּם בָּאִים אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן זאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ: ג וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן עַל-יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה: ד וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה (וְהָיֻה) [וְהָיוּ] תּוֹצְאתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר וְעָבַר עַצְמנָה: ה וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאתָיו הַיָּמָּה: ו וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה-יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם: ז וְזֶה-יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן-הַיָּם הַגָּדל תְּתָאוּ לָכֶם הר הָהָר: ח מֵהר הָהָר תְּתָאוּ לְבא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאת הַגְּבֻל צְדָדָה: ט וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרנָה וְהָיוּ תוֹצְאתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה-יִּהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: י וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה: יא וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה: יב וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאתָיו יָם הַמֶּלַח זאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:

אתם הבנתם את זה? גם אני לא כל כך מבין אבל זה רק מפני שזיהוי המקומות המוזכרים כאן אינו ודאי. מה שברור זה שהגבול המערבי הוא הים והמזרחי - לפחות חלק ממנו, זה הירדן. בצפון ובדרום מדובר על גבול שנמצא איפשהו בתחומי לבנון ומדבר סיני. בכל מקרה לא מדובר באותם גבולות שהובטחו לאברהם אבינו. שם כזכור, נמנו עשרה עמים ואילו כאן, בנאום הפרידה שלו מפרט משה רבנו:

(דברים ז) א כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ:

בפועל כבשו רק שישה כי הגרגשי גירש את עצמו מיוזמתו בהגיע הידיעה על התקרבות בני ישראל.

(מדרש רבה) אמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן ג' פרוזדיגמאות (איגרות) שלח יהושע אצלם; הרוצה לפנות - יפנה. להשלים - ישלים. לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי עמד ופנה מאליו.

קָדשָה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא

בחסידות מבואר כי ארץ עשרה עמים שהובטחה לאברהם אבינו, היא כנגד עשרת כוחות הנפש מחכמה עד מלכות. מה שבפועל נתן לנו הבורא יתברך רק את ארץ כנען בה שכנו שבעה עמים - זה כנגד שבע המידות שאותן עלינו לתקן בזמן הגלות.

את שלושת הכוחות העליונים - חוכמה בינה ודעת, את אלה השאירו לנו כעבודה לעתיד לבוא, שאז גם הארצות שכנגדן, ארצות הַקֵּינִי הַקְּנִזִּי והַקַּדְמנִי יהיו בידינו.

כאמור, גרגשי עמד ופנה מאליו כך שהכיבוש הראשון כלל רק שישה עמים כנגד שש מדות, למה זה רומז? זה רומז לכך שיוצאי מצרים שכבשו את הארץ בפעם הראשונה, התעלמו מהמידה השביעית, מלכות; הם הסתפקו בשש המידות, מחסד עד יסוד, שבהן חזקה הרגשת הישות, החוויה האישית.

כלומר, הכיבוש הראשון נעשה מתוך חווית הכיבוש. אמנם חוויה חיובית של קיום מצווה חשובה, אבל כמו כל חוויה גם זו צפויה להתפוגג ואז לא נותר דבר. כאילו, יופי, כבשנו; מה עכשיו?

(רמב"ם, הל'' תרומות א, ה) כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיון שגלו - בטלו קדושתן; שקדושה ראשונה, לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד, קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא (...).

כיבוש כזה סופו שיתבטל כי אינו מותיר בנפש רושם בר קימא. ואמנם הרושם של חווית הכיבוש התפוגג ולכן, עם החורבן והגלות בטלה קדושת הארץ (ומי שנותרו בארץ - לא היו חייבים במצוות התלויות בה). במלים אחרות - כבשו את הארץ אבל הארץ לא כבשה אותם. חלקם הגדול גם נעלמו בין הגוים; כי כאשר החוויות והרגשת האני, מנחות את האדם ושולטות בחייו - אין שום דבר יציב לאורך זמן.

קצת מייאש לחשוב עד כמה דומה מצבנו היום למצב המתואר לעיל. אפשר לומר שחוויית הכיבוש אצלנו היא הדומיננטית ביותר בכל המהלכים המדיניים שנעשים או לא נעשים. בקצה האחד - אסכולת "הכיבוש משחית" וצריכים להיפטר ממנו בכל מחיר, ובקצה השני - אסכולת "נחלת אבותינו" וצריכים להיאחז בכל שעל, בכל מחיר.

קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא

כאמור, מה שהיה חסר בכיבוש הראשון (וחסר אצלנו) זו ספירת המלכות. ספירה זו עניינה הוא קבלת עול מלכות שמים ואת זה ניתן לעשות רק מתוך מודעות לשיפלות האדם מול האין סוף ב"ה. אדם סביר יתקשה לחוות חוויה כזאת של שיפלות, כי הרגשת האני ממלאה אותו; בטח כאשר עוסקים בכיבוש ומצליחים בו. זה מה שקרה ליוצאי מצרים שהיו כולם צדיקים אבל חוו את עוצמת הכיבוש, וכשנעלמה החוויה - באה ריקנות לנפש.

לעולי בבל זה לא קרה; הם היו משועבדים לאימפרטור התורן והתנחלותם בארץ היתה מעשית נטו. הם חוו את שיפלות מצבם המדיני/ביטחוני וזו הכנה מצוינת לקבלת עול מלכות שמים מתוך חווית שפלות האדם מול האין סוף ב"ה.

(רמב"ם, שם) (...) כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ - קִדְּשוּהָ קדושה שנייה העומדת לעולם, לשעתה ולעתיד לבוא.

מתוך אותה חוויה של שיפלות הם גם לא ביקשו לעצמם עצמאות מדינית, וכל עוד לא הפריעו להם בעבודת הבורא - הם המתינו בסבלנות לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו. ואמנם, כאשר מכורח הנסיבות נאלצו להילחם על חירותם הדתית - הם עשו זאת בהצלחה רבה מתוך אותה חוויה של שיפלות האדם מול האין סוף ב"ה, חוויה החושפת ומגלה אצל האדם תעצומות נפש לעמוד איתן מול מי שמנסה להרחיקו מעבודת קונו.

במאמר מוסגר נזכיר כי מצבם החל להידרדר כאשר את אותה חירות דתית הם התעקשו לתרגם לעצמאות מדינית. בכך איבדו את חווית השפלות וחוו את הישות, את האני. חוויות, כאמור לעיל, טבען להתפוגג ולהותיר ריקנות; כאן נוסיף עוד כי טבען של חוויות שצריכות להתעצם מזמן לזמן, כי זה משעמם לחזור על אותה חוויה שוב ושוב.

וכעת נסכם: גבולות הארץ אכן גמישים מטבעם; הבעיה היא שגמישות זו כוללת גם מצבים בהם אנו במו ידינו מאבדים את אחיזתנו בארץ כתוצאה מהתרכזות בחווית הכיבוש והשליטה בארץ, בלא מודעות לשפלות האדם מול האין סוף ובלא קבלת עול מלכות שמים; ואת זה עלינו לתקן מיד כי חפצי חיים אנחנו.

וכאשר נבקש את ה' ואת המלך מבית דוד - יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.