השבוע השחור של טומי לפיד <br>

אומרים כי אין שמחה כמו השמחה לאיד. ובמקרה של הפוליטיקה הישראלית, מושג זה מקבל משנה תוקף כפול ומכופל. ובכל זאת נראה כי השבוע באופן מיוחד יש רבים מאוד השמחים לאידה של הדמות הטראגית של הימים האחרונים, העונה לשם הסוריאליסטי, שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד. במובן מסוים יש להם את כל הסיבות לכך.

העלייה

טומי לפיד, שר המשפטים צריך לומר (נציין זאת עוד הרבה עד סוף הרשימה הזו), היה מטאור בשמי הפוליטיקה הישראלית. אדם שבעשר אצבעותיו ועוד כמה של חברו אברהם פורז, הפך מפלגה של איש אחד לאימפריה בת 15 חברים החולשת על חמישה משרדי ממשלה, ומהווה למעשה לצידה של מפלגת הליכוד מפלגת שלטון לכל דבר, שעל פיה יישק דבר במדינת היהודים.

לפיד לא רק הגיע לאולימפוס תוך זמן קצרצר שאחרים רק חולמים עליו, אלא עשה זאת בדרכו שלו מבלי לזוז שמאלה וימינה, מבלי להתפשר ומבלי להתנצל. בדרך לאולימפוס הפוליטי שלו, השאיר טומי כמה גופות בצידי הדרך. הוא חלף ביעף על פני מתחרתו על משבצת שונא יהדות ושונא חרדים מפלגת מרצ (כיום יח"ד) תוך שהוא איננו שוכח לתקוע לשנוא נפשו יוסי שריד בכל הזדמנות אפשרית. הוא דרך בהנאה גלויה על גווייתה המתדלדלת של מפלגת העבודה, לועג ביהירותו האופיינית על בכיריה. הוא עקף בסיבוב את ש"ס והאגודה מבלי שנאלץ להתנצל על הבעת עמדותיו בסגנון ובצורה שבחוץ לארץ הייתה מזכה אותו בתארים מפוקפקים ובנידוי חברתי. גולת הכותרת של הצלחתו של לפיד בעניין זה הייתה העובדה שהצליח לכפות, כך חשב, על שרון, להחליט אידיאולוגית שחרדים בממשלתו לא ישבו. אמת נכון, הוא נאלץ להתפשר על המפד"ל, אבל עבור לפיד הייתה זו גלולה קטנה ולא משמעותית לבלוע, לעומת הישגי הענק שלו.

הטריקים

בדרך למעלה אל האוויר החמים של פסגת האולימפוס הפוליטי שלו, עשה לפיד גם כמה טריקים פוליטיים כיאה לאדם במעמדו. לפיד הכשיר בין היתר את מועמדותה של הגברת עדנה ארבל למשרה הבכירה ביותר הקיימת בעולם המשפט הישראלי, משרת שופט בביהמ"ש העליון, באופן מביש ותוך התעלמות מעובדות ונתונים יצוקים בסלע שהוצגו בפניו. לא זו אף זו לפיד, אביר שלטון החוק להזכירכם (לכך עוד נגיע כמובן בהמשך), כרת דיל עם ח"כ שאול יהלום כך שהאחרון יתמוך במועמדותה של עדנה (לימור תסדרי עבודה לבעלי) ארבל.

דיל זה שעבר בשקט יחסי בציבור, כונה על-ידי יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ מיכאל איתן, בראיון שהעניק לח"מ, "כעסקה בלתי חוקית שבכל מקום היו מעמידים עליה מייד לדין". לפיד, כך אמר לי איתן, התחייב במעשה שלא יעשה, לקשור את שיקול דעתו העתידי לגבי מינוי שופט זמני לבית המשפט העליון בעבודתה של הוועדה לבחירת שופטים בנושא ארבל. תאר לך, אמר לי אז איתן, שמנכ"ל משרד ממשלתי או שר אחר בתחום אחר, היה נותן הבטחה כזו לח"כ שבעבור הצבעתו יקדם את מקורבו. כולנו יודעים איך קוראים לזה. אפשר גם לבדוק אצל אחת מהלוחמות הגדולות ביותר בנגע הגברת, עדנה (בוא נגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בשביל הכיף ולמרות שאין ראיות) ארבל.

החברות

לפיד ידידנו לא התרגש מהמהומה. הוא התייצב לאחר בחירתה של ארבל ואמר לה: we did it, משל היו הוא והיא זוג חברים מהתיכון שהצליחו באיזה פרויקט גמר משותף, ולא שר משפטים מקצועי ופרקליטה בעייתית שנדרש לקבל לגביה החלטות מקצועיות.

ואפרופו חברים: איך אפשר לשכוח את אותה ארוחת ערב בביתו של ח"כ גדעון סער, אותו מפגש חברים תמים לדברי לפיד שיצא מכל פרופורציה על-ידי גורמים אינטרסנטים. אתה יודע מה, מר לפיד (שר המשפטים נזכיר), אם אתם אכן כאלה חברים טובים עכשיו גם ברור למה סירבת לדון עניינית בכל אחת ואחת מהטענות כנגדה. אתה חבר שלה, ובמקום לפסול את עצמך לקחת על עצמך את הלפיד להוביל אותה לעליון. למותר לציין, כי אף שלא שאלתי את הגברת יחימוביץ' לפשר חברותה ארוכת השנים עם לפיד, אין לי כל ספק כי השניים חברים מעולים, וכי הם רואים עין בעין בכל נושא כלכלי, חברתי ומדיני. הם פשוט דומים מדי באופיים זה לזה. שמעתי גם שגדעון לוי מהארץ וצחי הנגבי חברים מעולים, ונפגשים פה ושם למפגשים חברתיים. נו באמת (סוריאליזם כבר אמרנו?) .

הצביעות

טומי שלנו גם לא הניע שריר בפנים כאשר ראש הממשלה שרון פיטר באופן חסר תקדים שני שרים של האיחוד הלאומי ללא כל הצדקה עניינית, וביטל כאילו לא הייתה החלטה של 50,000 מתפקדים שלא ללכת על נסיגה חד-צדדית. ניתן היה לצפות כי לפיד, שר המשפטים כזכור, יבקר את ראש הממשלה על הצעדים האנטי דמוקרטיים הללו ויביע את מורת רוחו מהם. אך לפיד שתק. בעצם למה שתק - חגג, חגג בדרך "לפידית" את נצחונו האידאולוגי על פני יריביו מהימין ולא ידע מה מחכה לו.

אצל אביר שלטון החוק, מר לפיד, כל הדברים האמורים ואחרים לא שיחקו תפקיד. ולמה שישחקו. הרי למרות השתלחותו בכל מה שזז בשנים האחרונות, לפיד רק התקדם וצבר עוד כוח. אז למה לעצור באדום, כשעוד מטר אפשר לגעת בכחול של הרקיע מפסגת האולימפוס.

הנפילה

אבל אז בא השבוע האחרון והוכיח את החוק העתיק, אבל הנכון, שכל מה שעולה חייב מתישהוא לרדת. ובגדול. טומי שלנו, הטלית שכולה תכלת, התלכלך בגדול. בהתחלה חשבנו שחבר סיעתו של לפיד, הלו הוא יוסף (נהרוג אותו פוליטית) פריצקי, הוא זה שלכלך אותו ושפעולתו המהירה של לפיד, קרי הסיכול הממוקד שעשה לפריצקי בלי משפט שדה אפילו, ינקו את הטלית מכתמי פריצקי. טעינו.

טומי, כך מסתבר כעת מפרסומים בתקשורת, קיבל כל הנראה אינפורמציה קודם לפרסום על שעתיד להתרחש. קיבל והחריש. לא רק טומי ידע, גם פורז דווח על כך, וגם בכיר נוסף במפלגת שינוי כפי שפירסמה חני קים "בהארץ". הם אמנם טוענים כי אלה היו בסך הכל שמועות, אבל בואו לא נעליב את עצמנו.

ואם כל אלה אינם מספיקים, אז המשטרה חוקרת האם גורם כלשהו בשינוי הוא שיזם את ההדלפה מלכתחילה כדי לחסל את פריצקי. אם אכן מישהו מתוך שינוי יזם את המהלך, נראה כי קל יותר להבין מדוע פעלו חברי שינוי כה מהר כאילו היו אחוזי אמוק, כדי למחוק את פריצקי מעל פני האדמה הפוליטית. כאילו היה הוא איזה מצורע, או פושע.

אינני נמנה עם חסידיו של האיש, אך דומני כי בכל זאת היה זה אדם עתיר זכויות במפלגה הזו והיו מגיעות לו לפחות 24 שעות של חסד כדי לנסות ולהסביר לאנשי מפלגתו מי ומה. הנה כי כן, מפלגת הקדושים המעונים התגלתה כמפלגה ככל המפלגות - עם אינטריגות, עם סגירת חשבונות, עם לכלוכים. ועוד איזה לכלוכים.

לאחר שנחשפה שינוי במלוא כליונה, לא יכולתי שלא להיזכר בספרו המונומנטלי של ג'ורג' אורוול: "חוות החיות", שבו נשבעו החיות, כמו תנועת שינוי בעולמנו הפוליטי הדל, שבניגוד לשליט הקודם בחווה, לעולם לא ייכנסו לבית בחווה, סמל שלטונו של האדם, ולעולם לא ילכו על שתי רגלים כמוהו. כמו החיות אצל אורוול, גם שינוי, כך הסתבר, לא רק שהחלה ללכת על שתי רגלים ונכנסה לבית, היא אף נכנסה למיטת השליט הקודם, הורידה נעליים, ושתתה לו את כל השמפניה. מי בש"ס אמר אי פעם את המשפט המיתולוגי שיכנס לקלאסיקה הישראלית: "פורז הוא טמע של כסף"? מי בש"ס תפר תיקים? מקסימום תפרו כיסים וגם זה בקושי.

וכך, כשהטפלון שדבר לא נדבק אליו ששמו לפיד החל להיסדק, הריח ראש הממשלה שרון, ריח המוכר לו היטב, ריחו של בשר פוליטי טעים ומוכן לאכילה. שרון, שיודע כנראה מתימטיקה לא רע, עשה חישוב כי שינוי כבר לא מועילה לו כמו פעם וגם תדמיתה הצחה כשלג כבר לא מה שהייתה. חמוש בחושים פוליטיים שאין שניים להם בפוליטיקה הישראלית, ניגש שרון לשלב המכריע, ובלי להסס תקע לטומי לפיד את הסכין הפוליטית בגב - מה זה תקע, תקע וסובב. "בואו אלי ש"ס ואגודה", אמר שרון, "בואי אלי מפלגת העבודה", אל תדאגו לפיד גמר אצלי והוא יכול להמשיך ולדקלם עד מחר שהוא רוצה להיות בלי חרדים, זה כבר לא ממש יעזור לו.

אני מתאר לעצמי את פרצופו ההמום של לפיד כאשר קרא בכותרת הראשית של העיתון את דבריו של שרון השבוע לגפני בכנסת. אני לא יכול אפילו לתאר לעצמי, למרות שמאוד הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר במשרד של טומי, כיצד הגיב כאשר ראה את הפרסום שהליכוד פנה לש"ס, ושהאחרונה כבר חושבת על השלל המגיע לה ועל תיק הפנים היקר לה כל כך.

כך, מר לפיד, העולם הוא עגול וזה התור שלך להיות קצת למטה. מי שהולך לישון עם נמר כמו שרון בלילה, מי שהבליג כאשר שרון פיטר שניים מחברי ממשלתו באופן שלא היה כמותו עדיין, שלא יתפלא אם הוא קם בבוקר קצוץ גפיים. מי שלעג לרבים כל כך בזמן קצר כל כך, שלא יתפלא אם "הקקי", כמו שאומרים הילדים, יחזור אליו בידיו.

ולסיכום: רבים, מכל קצות הקשת הפוליטית, ייחלו ליום הזה שבו ימצא עצמו לפיד אוכל את הדייסה שבה האכיל רבים כל כך בשנים האחרונות, רבים מאוד, אז הנה זה הגיע ובגדול.

בתיאבון מר לפיד.

____________________________
הכותב הינו עו"ד ועיתונאי באתר החדשות "מחלקה ראשונה" www.Nfc.co.il