להכפיף אתיקה עיתונאית לחוק

אנחנו לא אוהבים חצרות, אנו לא אוהבים "שכונות" – ובכיכר הראשית של העיר בונים לנו מיטב העיתונאים שכונת אוהלים מזעזעת מחד-גיסא ומצחיקה עד מאוד מאידך-גיסא, מעלת גיחוך מחד-גיסא אך מפחידה מאוד מאידך-גיסא. אנו שואפים שאיש לא יעשה כאן דין לעצמו, טובי השופרות שלנו יורקים אש על-מנת לחייב חיילים לשבת בהופעות שאינם חפצים לשבת בהן, על-מנת לאלץ הסעות מערובות באזורים ובשכונות בהן התושבים מעוניינים בהפרדה – ומנגד סמל החוק-והסדר של העיתונות עושה דין לעצמו.

על-פי מה שהבנתי מהדיווח של יואב יצחק, כאן באתר, כתב פלוני מה שכתב, האתר אירח אותו כפי שהוא מארח בלוגרים רבים אחרים (כולל החתום מטה) – התלונה הוגשה נגד המארח, ולא נגד הכותב עצמו (דבר המעלה שאלות ותמיהות). המארח נקרא להשיב וסירב, והכותב לא נקרא כלל להשיב, ובית המשפט דן ומחליט, מבלי לשמוע כלל את דעתו של הכותב.

היישמע כדבר הזה? והרי בית הדין לאתיקה אינו כפוף לדיני הראיות – הוא אינו כבול לטוב ולרע בפרוצדורות משפטיות - אלא מחובתו לעשות צדק, וכיצד ניתן לעשות צדק כאשר לא מדברים עם הכותב עצמו? (על-פי סעיף 48 לתקנון המועצה: "בית הדין לא יהיה כבול לסדרי הדין ולדיני הראיות הנוהגים בבית המשפט ויהיה רשאי לנהוג בדרך הנראית לו טובה ויעילה לעשיית צדק").

אינני שותף לביקורת האישית הנוקבת נגד העיתונאים אשר ישבו כשופטים באותו דיון משמעתי. הם, כמו חבריהם, מתפרנסים מעיתונות, מתפרנסים משמותיהם המתנוססים בעיתונות, ואנשים צריכים לאכול, אז הם עושים מה שמצפים מהם.

אני דווקא מלא קיתונות של ביקורת על מי שיואב יצחק נותן להם לטעמי הנחות משמעותיות, על נשיאת המועצה, שופטת בכירה (בדימוס) ומוערכת בבית משפט העליון, אשר נותנת הילה של רצינות לכל הריקנות הזו. אני ממש לא מבין את עו"ד סלונים המשתף פעולה, עם מערכת אתית אשר לדעתי צלה מרובה מחמתה. אין לי כל מושג איך הרבים והמוערכים מקרב נציגי הציבור במועצה, פרופסורים, דוקטורים, עורכי דין, רבנים, סופרים ואחרים, נותנים לה לכאורה הילה של גוף רציני ובפועל מכסת"חים את הקבוצה השולטת במסדרונות המועצה.

איפה מועצת העיתונות?

עיתונאי בישראל נתן ידו לפעולה מבישה לדעתי ופרסם את הפעולה כסנסציה אשר מבצעה נמצא בתהליכי השעיה ועומד לדין פלילי בגינה, והכתב יכול היה למנוע את עוצמתה הענקית, ואף מחובתו היה למנוע. איפה מועצת העיתונות? ואותו עיתונאי קיבל את פרס סוקולוב לעיתונות. שומו שמיים, איפה מועצת העיתונות?

והאם יש קשר בין פרס סוקולוב המוענק על-ידי עיריית תל אביב ובין אגודת העיתונאים בתל אביב, אשר היו"ר שלה כיכב באותה כתבה, ואף ניסה בדיעבד לעשות מטעמים מפירותיה הבאושים של אותה פעולה. איפה מועצת העיתונות? יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב הוא חבר נשיאות מועצת העיתונות. איפה מועצת העיתונות? למרבה האירוניה, בפתיח של אותה כתבה "פלילית", ברך המנחה באולפן את הכתב על זכייתו בפרס. איפה מועצת העיתונות?

עיתונאים בישראל פרסמו מסמך מזויף כאשר הייתה להם סיבה מספיק טובה לדעת שהוא מזויף, וזעזעו את אושיות המדינה. איפה מועצת העיתונות? קבוצה של עיתונאים בכירים יושבים בערב שבת אל מול קהל של כ-400 אלף איש וקוראים לסגור ערוץ שידור במדינת ישראל. מה היו אומרים אל מול קריאה בערוץ המתחרה לסגור אותם? סתימת פיות? והיכן מועצת העיתונות?

ה"זרם המרכזי" של העיתונות עושה בעיתונות כבשלו – איש לא מפריע, איש לא מטיל מרות, מה קורה כאן? אין ספק שתמה כבר לפני שנים רבות יכולת העיתונות לפקח על האתיקה של העיתונאים, וחלה עלינו החובה לעגן אתיקה עיתונאית בחוק. יש לאפשר לעיתונאים "להתבשל במיץ של עצמם" בערכאה ראשונה, אך ערעורים מכל סוג או הפרת החלטות מכל סוג, חייבים להגיע על-פי חוק לבית משפט אזרחי, עם סמכויות ושיניים, אשר ידון במקרה ויחליט בו.

יש להסמיך בית משפט אזרחי לחייב עיתונאים בקנסות, להשעות עיתונאים במקרים קיצוניים, ובמקרים קיצוניים ביותר להפריד אותם מהמקצוע, כך זה אצל רופאים, כך זה אצל עורכי דין, כך זה אצל רואי חשבון. ועל-מנת להיות עיתונאי לא צריך הרבה שנות לימוד (אם כי קשרים דווקא עוזרים). רשלנות עיתונאית מזיקה לא פחות. לכן הביקורת החיצונית חייבת להיות לפחות במידה שווה.

ומה בקשר לחופש הביטוי? לשם כך יש בית משפט. בית המשפט בישראל הוא נביא חזון חופש הביטוי בישראל, והוא ישמור גם על חופש הביטוי של העיתונות.