בני בני ילד רע

אני מתנצל מראש על הביטוי והתמימות. במדינה מתוקנת, בני גנץ היה עומד לפני מספר שעות בין שתי ברירות: התנצלות או התפטרות. אני שב ומתנצל על כך שכרכתי את ישראל עם מדינה מתוקנת באותו משפט, אבל מותר לנו עדיין לשאוף להגיע לשם.

הרמטכ"ל הגיע לישיבת הממשלה שדנה בקיצוץ בתקציב - זכות יוצאת דופן מלכתחילה, משום שפקידים בכירים אחרים, שגם תקציביהם יקוצצו, בדרך כלל לא זוכים להופיע בפני השרים. במקום לכבד את המעמד ולזכור למי הוא כפוף, בחר גנץ להשתלח בדרג המדיני, וליתר דיוק - בשר האוצר, יובל שטייניץ.

בזמן שהאוצר הציג את סקירתו בנושא הקיצוץ הרוחבי, אמר גנץ לאנשים סביבו: "זה הבל, הדברים הללו הם הבלים". שטייניץ, ששמע זאת, הגיב מיד: "אני מבקש למחות נגד הדברים. אתה קצין לובש מדים וזה לא הסגנון שבו אתה צריך לדבר. אתה צריך לדבר כשיש לך רשות דיבור". כאן עבר גנץ למופע אימים: הוא קם מכסאו, נופף באצבעו וצעק על שטייניץ: "אני זוכר שאני לובש מדים יותר טוב ממה שאתה זוכר שאני לובש מדים. תשמור בדבריך על כבודם של לובשי המדים".

זוהי התנהגות בלתי נסבלת. במדינה דמוקרטית, הצבא כפוף לממשלה. במדינה דמוקרטית, מפקד הצבא נותן לשרים לכל הפחות את הכבוד שהוא דורש לקבל מהם. במדינה דמוקרטית, הממשלה מחליטה והצבא מצדיע ומציית. במדינה דמוקרטית, לובש מדים שאינו מכבד את אמיתות היסוד הללו, הולך הביתה באותה מהירות בה מתבקשים טירונים להקיף את המאהל.

לא אצלנו. לא במדינה בה יועץ משפטי לממשלה נותן הוראות לראש הממשלה, בה יועצים משפטיים הם הפוסקים בפעילותם של משרדי ממשלה, בה חשבי המשרדים שולטים על ברזי התקציב, ובה הדרג הצבאי מהלך אימים על הדרג המדיני. עוד לא שכחנו כיצד איימו עלינו צה"ל ומשרד הביטחון, שקיצוץ של 5% בתקציב הצבא יפגע בכיפת ברזל, בפרויקט החץ, בהכנה ללוחמת הסייבר, בהצטיידות בטנקים ובאימוני המטוסים והצוללות (ממש כך!). אז מה הפלא שהרמטכ"ל מרשה לעצמו לצעוק על שר ולנזוף בו בפרהסיה?

מבין השורות של הדיווחים על התקרית הזו ניכר בבירור, שהיא הודלפה בידי אנשי מערכת הביטחון. וזה אולי מטריד עוד יותר: המדליפים הללו - ששמעו את הסיפור מפיו של גנץ או מפיו של פטרונו, אהוד ברק - בטוחים שההתפרצות הזו היא סיבה לגאווה. הנה, הם אומרים לעצמם ולנו, העמדנו במקום את שר האוצר הנודניק הזה, שמעז לדבר על התייעלות ושקיפות. הנה, הם אומרים לעצמם ולנו, הראינו לד"ר לפילוסופיה מיהו בעל הבית האמיתי בצבא.

ומה שמטריד יותר מכל: לפי אותם דיווחים, בנימין נתניהו לא התערב. ראש הממשלה, שהוא גם יו"ר הישיבה, לא השתיק את הרמטכ"ל ולא העמיד אותו על מקומו. כי נתניהו כמו נתניהו: לא רוצה להתעמת, ולא אכפת לו ששטייניץ יחטוף עוד קצת חבטות. אלא שבמקרה הזה, את הסנוקרת חטפו - שוב, בפעם המי יודע כמה - הממשל התקין והדמוקרטיה.