המורה הפרחח אלכס מילר

מורה - שבמהלך שיעור אחד מתלמידיו נוקט באלימות כלפי עמיתו לספסל הלימודים, ומחליט בסיום השיעור לא לצאת בהודעת גינוי בלי כחל ושרק, הוא נותן בכך יד להתנהגות פרחחית.

אלכס מילר יושב-ראש וועדת החינוך של הכנסת - שבמהלך דיון בוועדה היה עד להתנהגות אלימה, החליט לסיים את הדיון, את השיעור, כאילו דבר לא קרה, הוא נתן יד ללגיטימציה של התנהגות פרחחית. אלכס מילר, יושב-ראש של וועדת החינוך, לא מצא לנכון לומר בקולו לעיני הציבור שראה את מראות האימה, כי מה שהיה כאן אסור שייעשה.

אלכס מילר לא השכיל להבין את כובד התפקיד, שמוטל על מי שנושא בתואר יושב-ראש ועדת החינוך בכנסת ישראל. כשהוא מחליט לצפות בעיני עגל על ההתרחשות, ואינו מסיים את הישיבה באמירה נחרצת נגד ההתנהגות הפרחחית, הוא בכך למעשה שותף בפועל למעשה הפרחחי.

אלכס מילר העדיף בעת האירוע קוליגיאליות עם אלימות של אנסטסיה מיכאלי. הוא העדיף להיות פוליטיקאי הממאיס את הפוליטיקה על הציבור, מאשר להיות מופת של מי שנושא בתפקיד הרם והמחייב, יושב-ראש וועדת החינוך של כנסת ישראל .

ההחלטה של אלכס מילר, יושב-ראש וועדת החינוך של כנסת ישראל, לא לצאת בהודעת גינוי בתום הישיבה מהווה דוגמה לציבור המורים והתלמידים, איך לדעתו ולדעת עמיתתו לסיעה צריך בחברה הישראלית להתנהל דיאלוג, וכיצד מגשרים על פני חילוקי דעות. אלכס מילר העדיף להיות ה"אורים והתומים" במתן "דוגמה מופתית" איך משליטים נורמות של התנהגות פרחחית בכיתות.

משרד החינוך לדורותיו זכה, שגלריה של דמויות בעלות שיעור קומה ערכי נשאו בתפקידי שרים, מנהלי משרד ויושבי ראש וועדת חינוך. תקצר היריעה מלפרוס את שמות כולם . אסתפק בציון שמות שרים, כמו: זלמן הרן,יצחק לוי, זבולון המר, אבא אבן, יגאל אלון. מנהלי משרד חינוך כמו: שמשון שושני, זבולון אורלב, כשהאחרון היה גם יושב-ראש וועדת החינוך בכנסת.

כיום, ירדנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. את וועדת החינוך מנהל בפרחחות ובוולגריות בוטה אלכס מילר. בדיון האחרון בוועדת החינוך התפרצה חברת כנסת לעברו של עמיתה לוועדה שקיבל רשות דיבור. דרישתו המוצדקת, שיפסיקו להפריע ולשסות את דבריו, לא קיבלה את הסיוע הנדרש. במקום שיושב הראש וועדת החינוך יגן על זכותו של חבר לכנסת להשמיע את דבריו, הוא העדיף להביט בעיני עגל במתרחש .

איך היינו מתייחסים למורה או למנהל בית ספר, שמייד אחרי פגיעה פיזית בתלמיד בכיתה או בחצר בית הספר לא היה יוצא בהודעת גינוי ונזיפה קשה.

כאשר חבר וועדת החינוך, מוחמד ברכה, תבע בלשון מנומסת לגנות את המעשה המשיך יושב-ראש וועדת חינוך בישראל לשבת על מקומו ולהסתכל עליו כמצוין לעיל בעיני עגל, שהיו הופכות בוודאי לעיניים רושפות אש, אם חבר כנסת ערבי היה נוהג מנהג אנסטסיה.

אם היה מדובר בחבר כנסת ערבי, היינו עדים לנחת קולו המרעים של אלכס מילר. מר מילר היה מקבל תגבורת של דודו רותם (או הדרדר כדברי ידידיה חברי), שכבר היה מכנס את וועדת חוק ומשפט, שיחד עם דני דנון היו דורשים עד דור עשירי לשלול ממנו זכויות אזרח.

דמות כמו אלכס מילר בתפקיד יושב-ראש וועדת החינוך מדרדרת אותנו לביבים מצחינים של אלימות, וצורת ניהול הישיבה המדוברת היא בבחינת תנא דמסייע.