המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) קבעה ככלל כי "אין קבלה לתואר שני במוסדות להשכלה גבוהה ללא סיום תואר ראשון תחילה", וסיבותיה של אוניברסיטת בר-אילן, יהיו אשר יהיו, לקבל את
יאיר לפיד ללימודים לתארים מתקדמים על-סמך... גורמות לי להבין ששיטת ה"סמוך" גוברת על המוסמך (תואר שני), ולהיות סמוך על שולחנו של זה תובילני לאינטרפרטציה של קרוב, מקורב, הבן של, החבר של או חפץ ביקרו של.
הדרך המקובלת ברוב האוניברסיטות בארץ ובעולם היא: להוקיר כבודם של אישים אשר חפצים ביקרם בהענקת תואר דוקטור של כבוד כאות הוקרה על הישגיהם בתחום המדע והחברה. אם כך, מדוע הניסיון לפעול בניגוד לכלל של המל"ג הגיע לכדי זילות, ובעתיד לכשייבחר מר לפיד כמחוקק יצטרך להגיש הצעות חוק לתיקון העוולה והאבסורד.
החברה בישראל היא חברה תחרותית ושואפת להישגים, עוד מדליית זהב באולימפיאדה, אולי נבחרת ישראל בכדורגל סוף-סוף, במונדיאל הקרוב, כל אחד רוצה לזכות במיליון, להיות מוכתר ככוכב נולד, להיות הקול הבא של ישראל (the voice), המאסטר שף של המדינה, מאחל לנו בהצלחה, אבל נצטרך ארסנל ענק, ממנו נמשוך את כל התארים המתקדמים על-מנת שנוכל להעניקם לכל בעלי ההישגים. ןלאיזה הישגים מכוונת אוניברסיטת בר-אילן? הישגים שאנחנו טרם שמענו עליהם. זה מזכיר לי את פרס נובל לשלום שהוענק לנשיא ארה"ב
ברק אובמה בשנה הראשונה לכהונתו כנשיאה של ארה"ב.
בין מקבלי תואר דוקטור של כבוד לשנת 2011 מטעם אוניברסיטת בר-אילן היו בין היתר: רא"ל
גבי אשכנזי, השופטת הדסה בן-עתו, הגב'
גליה מאור והסופר אלי עמיר.
יאיר לפיד, מקומך בעדת אישים די מכובדת שתרמו רבות, כל אחד בתחומו, לחברה בישראל. חסוך מעצמך את בזבוז הזמן והמשאבים, קיבלת מה שרצית!
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
