בואו נקשיב למופתי

מוחמד חוסיין הבהיר את מה שמתרחש מתחת לפני השטח. זו לא מלחמה על שטחים, לא על מצב כלכלי, לא על שום דבר אחר מלבד הדת. כאן, בסופו של דבר, מסתכם הכל.

על כך יטענו מתנגדי הדת, או אלו שאינם נמנים על עדת המאמינים - שהדת יוצרת את הסכסוך וצריך להוציא אותה מסדר היום. אלא שזה שורש הטעות. זו הסתה, בוודאי, אך השורש שלה לא מקבל את היחס הנכון.

הנה, תראה עולם גדול, את ההסתה ברשות הפלשתינית - שולח ליברמן את טובי שגרירנו להפיץ בעולם את דברי המופתי. מסתבר שגם הוא הצטרף לחבורת ה'עובדים על עצמם'. זה לא הנרטיב הפלשתיני, זה האיסלאם, טמבל.

מוחמד, הנביא הגדול, מה מעשהו הגדול ביותר? כיבוש מכה. זה האדם, אלו מעשיו, זו גבורתו. כיבוש מכה. ואיך עשה זאת? ניצל את הסכם השלום עם תושבי העיר, ונכנס אליה עם לוחמיו וכבש אותה. זוהי דרך הפעולה. אם כך, בוודאי שאחמד טיבי יהלל את השאהידים. בוודאי שמוחמד חוסיין יהלל את הרג היהודים.

זה לא קורה רק ברשות הפלשתינית. יש סיבה שהדיפלומטים בשגרירות מצרים נחלצו ברגע האחרון - ההמון המצרי שונא את ישראל. למה? כי זה החינוך. זו המדיניות, זה היחס. זה האיסלאם.

צריך לומר את האמת אחת ולתמיד - זו האמונה עליה גדלים הפלשתינים - הילדים של היום, המנהיגים של מחר. אם מישהו רוצה שלום איתם - שיהיה לו בהצלחה.

ולגבי החינוך היהודי, שגם בו יש אלמנט של צדקנות עצמית, שיוך לארץ הזו כארצנו היחידה ועוד טיעונים של אמת מוחלטת. אלא שאצלנו, בניגוד אליהם - יש דעות רבות, יש ערעור על היסוד, ובעיקר לנו יש מה שאין להם - הכרה בזכות הצד השני. להם אין את זה. הגיע הזמן שנבין, נפנים וניישם.