מוקדש לוולווט אנדרגראונד

איזו התרגשות. דבורית שרגל זכתה בפרס ביקורת התקשורת על שם אברמוביץ לשנת 2012! כך קבעה ועדת השיפוט של האגודה לזכות הציבור לדעת (29.1.2012).

ב-31 בדצמבר 2005 הקימה דבורית שרגל בלוג שהלוגו שלו "זווית ראייה מחתרתית" דיבר בעד עצמו: מטרת הבלוג הפרטי שהוקם על-ידי דבורית בעילום שם ותוך שימוש בכינוי "ולווט" ונקרא "וולווט אנדרגראונד", הייתה לדון בנושא של ביקורת התקשורת הכתובה והמשודרת בישראל. וכך נכתב בלוגו של הבלוג: "כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את הטלוויזיה, העיתונות ומה שביניהם ורק נדמה לכם שאתם יודעים. עכשיו יש את מי לשאול".

קראתי את הרשימות של דבורית שעסקו (ועדיין עוסקות) בסקירת יומיומית אינטנסיבית של עיתונות הדפוס, הרשת ולעתים גם בטלוויזיה. אני מכירה היטב את תחילת הדרך של הבלוג. קראתי בו החל מהפוסט הראשון שהופיע בבלוג "וולווט אנדרגראונד" במשך חצי שנה, מדי יום ביומו, ולאחר מכן נכנסתי לבלוג מדי פעם וממשיכה בכך עד עצם היום הזה. דבורית חיה ונושמת את ביקורת התקשורת, ועושה את מלאכתה בנאמנות ובאופן מקצועי. נשיא האגודה לזכות הציבור לדעת, ד"ר מאיר רוזן, יו"ר האגודה, פרופ' אלי פולק, ושאר חברי ועדת השיפוט: ד"ר מור אלטשולר, המשורר ארז ביטון, השגריר לשעבר זלמן שובל וד"ר דליה זליקוביץ קבעו פה אחד שדבורית תרמה תרומה משמעותית לחקר התקשורת.

המחקר שלי על "וולווט אנדרגראונד"

באתר "מחלקה ראשונה" נכתב כי, ""וולווט אנדרגראונד", יומן רשת (בלוג) לביקורת התקשורת ... נכתב בעילום שם במשך חצי שנה (אז חשפה עצמה הכותבת)".

זאת תופעה חברתית המעוררת שאלות כגון, איך זה שבין משתתפים אנונימיים בקבוצה וירטואלית נוצרת דינמיקה ומחויבות הנמשכת לאורך זמן? כדי להשיב על כך, חקרתי את הדינמיקה והטקסטים של הבלוגרית ושל המגיבים. הגדרתי לי למטרה לבחון את הנסיבות המכוננות אצל הפרט מחויבות ארוכת טווח לקבוצה וירטואלית שרוב משתתפיה אנונימיים. בחרתי דווקא בבלוג של דבורית לצורך כך, בעיקר עקב הדינמיקה של הבלוג.

הבלוג התעדכן מדי יום בפוסטים חדשים, לעתים גם כמה פעמים ביום. לכל אורכה של תקופת המחקר בת חצי השנה התנהלו סביב הבלוג דיאלוגים ורבי שיח אינטנסיביים וערים ברציפות ובתנאים של אנונימיות כמעט מוחלטת של המגיבים ואנונימיות מוחלטת של הבלוגרית. במשך כל אותה חצי שנה הייתה סימטריה בשמירת האנונימיות של הבלוגרית ושל המגיבים. האנונימיות הייתה בשליטתו של כל אחד משני הצדדים.

חשוב לציין כי מאז הקמתו, אוזכר הבלוג במאמרי דעה, בעיתונות המודפסת, בעיתונות המקוונת ובכתבי עת. אזכורו השכיח הן בזירות פרטיות והן באלה הציבוריות האיץ את פרסומו ברבים. בתוך כעשרה ימים מהקמת הבלוג, ובד בבד עם הגידול שחל במספר המבקרים בו, משך הבלוג מספר רב של גולשים, שמקצתם הגיבו ויצרו דיאלוג ורב-שיח במדור התגוביות, בכמות שעלתה על הכמות הממוצעת המתועדת בספרות. הדיון במדור התגוביות נעשה ער ועשיר בדיאלוגים וברבי שיח בין מגיבים אנונימיים לבין ולווט, ובינם לבין עצמם. לפי הדיווחים של ולווט, עלה מספרן של כניסות הגולשים בחודש הראשון לקיומו של הבלוג על 4,000.

המחקר התפרסם בכתב העת "מגמות" (כרך מ"ח) - כתב עת ותיק בתחום מדעי ההתנהגות. גם דבורית שרגל הייתה נרגשת כשהודעתי לה שהתפרסם המחקר והיא הגיבה על כך בפוסט בבלוג שלה.

תפיסות המדמות דמיון בין הבלוגרית למגיבים

התובנה העיקרית העולה מהמחקר שלי על "וולווט אנדרגראונד" היא שקבוצה וירטואלית עשויה להתקיים לאורך זמן וחבריה ימשיכו לקיים את הפעילות הרגילה בה, בעודם מזוהים כדמויות אנונימיות, זאת בהתאם לתהליכים המתפתחים ביניהם. המחקר מראה שהן הבלוגרית והן המגיבים פיתחו במהלך הזמן תפיסות המדמות דמיון ביניהם בכמה מישורים. כך שהמניע הבסיסי להמשך ההשתתפות בקבוצה וירטואלית הפועלת בתנאים של אנונימיות הוא תפיסת קיומו של מכנה משותף, המתפתחת בין משתתפי הקבוצה במהלך הזמן.

תודה והערכה מכולנו לדבורית שרגל על מאמציה, מסירותה המלאה למשימה, תרומתה לביקורת התקשורת, יוזמתה המקורית ועמידתה לבלי חת במשימה. הטקס שבו יימסר לה הפרס על-ידי האגודה לזכות הציבור לדעת, ייערך בבית סוקולוב בתל אביב, ב-26 בפברואר. בואו בהמוניכם.