אני פוחד מהטוקבקים

אני פוחד מהמקלדות, שהקלידו עליהן מאות אמירות שבח לַכּוֹס של אנסטסיה. אני פוחד מהאותיות העבריות היותר מדי רבות שיצאו מהמקלדות, הצטרפו למלים ולמשפטים, שהביע אכזבה שֶׁהַכּוֹס של אנסטסיה לא הכילה מים רותחים.

אני פוחד מביטויים לא מעטים שהביעו אכזבה, כי הַכּוֹס לא הכילה מים יותר אימתניים, וכל הטוקבקים האלו פורסמו באותיות עדויות בהודה של השפה העברית. רבותי , מאות רבות של טוקבקים רוויי אהדה לַכּוֹס ועוד יותר רוויי שנאה לערבי , אזרח ישראלי, החי בארץ בה הוא נולד ונולדו אבותיו.

אני פוחד מטוקבקים שהיללו ושיבחו את אנסטסיה וניסו להזכיר לכל מי שמעוניין לדעת, שקיים פסוק המחייב "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרוֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתָתִיו", וממתי יש לחבר כנסת ערבי זכות לדרוש לדבר ועוד לדרוש , שלא יפריעו לו להשמיע את דבריו.

האפליקציה ממציאות של כיבוש ארץ כנען בימי יהושע בן נון לכתובתו של חבר כנסת ערבי מדירה שינה מעיני.

יש כאלו שלא הסתפקו בפסוק שהובא לעיל מספר יהושע א' 3 , היו שהפליגו למחוזות התורה : "מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶה ...לֹא תְּחַיֶּה נְשָׁמָה". נחרדתי מטוקבקים שטימאו אותיות עבריות בדורשם ליישם במציאות חיינו את ספר דברים כ' 16.

אני - המוקיע את דבריו המבעיתים של המופתי בירושלים, הנוטל מכתבי קודש התר להרג יהודים כיום - מביע את סלידתי מערוצי תקשורת של דת ושל תרבות הנעשות באותיות עבריות למתן התר ליישם צווים כמו אלו הכתובים בדברים כ' 16 במציאות חיינו.

אני שמוקיע את האוונגליסטים בארה"ב, המצפים להתגלות ישו אחרי חורבן-ישראל במלחמת גוג ומגוג, אני גם מתעב את הטוקבקים הרבים ששיבחו את אנסטסיה מיכאלי והתבשמו מקריאה פשטנית בספר יהושע המעניקה לנו חיזוק רגשי ואידיאולוגי לציונות, לכיבוש הארץ, לגירוש תושביה.

אני מצר על קיומם של ערוצי תקשורת ותרבות היוצרים קשר מעוות בין המקרא לבין סדר היום הציבורי, העמוס בתובנות של שנאה חסרת מעצורים לאחר.

צר לי על המאות הרבות של מגיבים, האוהדים את זקיפות הקומה המזדקרת מִּכּוֹס של מים עדויים במלל מקראי, הנותן לנו כביכול התר לנהוג כאדוני הארץ וזאת תוך הסתמכות על צווים אלוהיים.

לכל אלו שטבלו את תגובותיהם באמירות "מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה" אני רוצה לאתגר אותם באמירתו של מרטין בובר על הפסוק הזה ועל פסוק דומה מספר שמואל - "לא לקבל את הכתוב במקרא אם הוא מתנגד לרוח האלוהים".

ולסיום, אביא מדבריו של הוגו ברגמן - "האדם רשאי ואף חייב לכפות את בקורתו גם על טקסטים קדושים בהתנגשם בתבונתו ההגיונית ובעיקר המוסרית..." (הוגו ברגמן, תשכ"ט, עמ' כ"ה-כ"ו).

אמות מידה מוסריות ואנושיות מחייבות לדחות על הסף שימוש נלוז, שנעשה בשם פסוקים מכתבי קודש בכל דת להצדקת מעשי אלימות ופגיעה בבן עם אחר.

אני כותב שורות אלו על-רקע הנעימה מהסימפוניה התשיעית של בטהובן - "רונו גיל זה נר אלוה , בני אדם אחים , אחים המה".