חזקת החפות מול חופש ההשתלחות

מר נתן אשל צח מכל עוון וחף מכל פשע. נקודה. נשמע מוזר? כזה הוא החוק! החוק, לא עדת המשתלחים והמלכלכים מטעמו של אינטרסנט זה או אחר. הסדר הנכון וההגיוני בחברה מתוקנת של תלונה-חקירה-החלטה-אישום-פסיקה-תליה השתבש זה מכבר וכיום בהרף עט ומיד לאחר התלונה מגיעה התליה בכיכר העיר התקשורתית ואין פוצה פה ומצפצף.

במקרה של אשל מדובר באב לילדים, סב לנכדים, אדם דתי אשר אף רמיזות להאשמות לא מוכחות בעלות נופך מיני מתקבלות בחוג החברתי בו הוא חי כאסון ממש וכעילה לניתוק יחסים חברתיים. עולמו של אדם יכול ואובד עליו וזאת עוד בטרם אפילו הוגשה תלונה בעניינו. אין באמור לעיל כדי לקבוע לגופו של עניין דבר וחצי דבר בעניינו של מר אשל. אך מה שברור מהקרקס התקשורתי המנוהל הוא כי ההנחה התמימה שכל אדם זכאי וצח כל עוד לא הוכחה אשמתו, הנחה המהווה הבסיס לכל מערכת חוקרת ושופטת תקינה, עברה מעולמנו וחבל שכך

לתת את הדעת למנגנון פיצוי בחוק למוכפש

התמודדות עם מצב אבסורדי זה, הינה למעלה מכוחותיו של אדם באותו זמן בו הוא עסוק במלחמה על חייו ושמו הטוב. חולשה זו מנוצלת עד תום על-ידי גורמים בעלי אינטרס מובהק לדרוס ולהכפיש את האדם בו עוסקים באותה עת. לכן, ראוי לתת את הדעת למנגנון פיצוי בחוק למוכפש הבא וזאת, אם כלל לא הוגש בעניינו כתב אישום פלילי!

מוצע להלן להחיל קו ברור ומוחלט, אשר עד ההגעה אליו יזהר כל מושך בעט וכל אוחז מיקרופון זהירות כפולה ומכופלת בכבודו של אדם וזאת מן החשש כי ייאלץ לפצותו לאחר מכן פיצוי כספי נכבד על שרמס את שמו הטוב ברגל גסה.

אמנם גם מרגע שהוגש כתב אישום אין הדבר אומר כלל וכלל כי אותו אדם אשם, ההיפך! חזקת החפות כולה שמורה לו. אולם, מאותה עת שהוגש כתב אישום מתנגשות זכותו של האדם לשמירת כבודו אל מול זכות הציבור לא רק לדעת, אלא גם לדעה, דעה שכנגד ופרשנות בעלת אופי אישי וזכותו זו של הציבור גוברת.

יאמר מעתה ובחקיקה: הכפשת, לכלכת, טינפת את כבודו של אדם? ולאחר מכן התקבלה ההחלטה שאין מקום להגשת כתב אישום כנגדו - שלם נא! הכפשת? שילמת!