בשבח הדה-לגיטימציה של ישראל

מאז 1992 הקונצרן הגרמני "מדיה קונטרול" (Media Control) מעניק פרס שנתי, הידוע בשם "Deutscher Medienpreis" - פרס התקשורת הגרמני. על-פי אתר החברה, הפרס ניתן ל"אדם שהייתה לו חשיבות מיוחדת בתקשורת בשנה החולפת". במידה ניכרת, רשימות הזוכים בפרסים השנתיים אכן תאמו את התיאור היומרני, ובכללם אנשים מהוללים וראויים. עד השנה.

בהודעה לעיתונות מה-13.1.2012 נכללו ארבעה זוכים בפרס. בעוד שנראה כי שלושה מהם אכן ראויים לו, הרביעי הוא כומר פלשתיני שהקדיש את כל האנרגיות התיאולוגיות שלו לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. לא, אין הוא רק מתנגד ל"כיבוש". לדעתו, ישראל היא גוף אירופי זר, חסר קשר-דנ"א לעם התנ"ך. יתר על כן, "מדיה קונטרול" הועיד נשיא לשעבר של גרמניה, פרופ' רומן הרצוג, לבוא ולהלל אותו.

חלק מן הבעיה יכול להיות החלטת "מדיה קונטרול" השנה, השנה העשרים להענקת הפרס, לסטות מן הנוסחה המנצחת הקודמת שלה. לפי אותה הודעה לעיתונות: "לרגל היובל לפרס התקשורת, נשברה המסורת, על-מנת לכבד אישים משכיני שלום שקטים, שפעילותם מתרחשת ללא תשומת לב תקשורתית רבה". במילים אחרת, אנשים שאודותיהם איננו יודעים הרבה ושאולי דווקא לאחרונה לא עשו משהו ראוי לציון.

"תיאולוגיה" על סמך הגזע

אלא שבשום אופן לא ניתן לומר על הכומר הלותרני מיטרי ראהב מבית לחם כי הוא דמות בלתי ידועה בגרמניה. הוא פרסם ספרים שם, ונתן אינסוף נאומים בכנסיות ובמוסדות הקשורים להן. ב-19 בפברואר הקרוב הוא אמור לשאת דרשה ב-Berliner Dom - הכנסייה הפרוטסטנטית המרכזית של ברלין, ואחר-הצהריים לתת את ההרצאה העיקרית בכנסייה חשובה אחרת, ה-French Dom. נוח מאוד לטקס של "פרס התקשורת" ב-24 בפברואר.

כדי לאפשר הצצה לתיאולוגיה שלו, נביא קטע מנאום שנשא בבית לחם במארס 2010. זה כמעט שנתיים, אם כן, שכל אחד בעולם שעומד לרשותו מחשב, ובכללם אנשי "מדיה קונטרול", יכלו לקרוא נאום זה, ואפילו להקשיב לו.

מיטרי ראהב אמר בו: "למעשה, ישראל מייצגת את רומא של כתבי הקודש, לא את אנשי הארץ. וזה לא משום שאני פלשתיני. בטוחני כי אם הייתה נערכת בדיקת דנ"א לדוד המלך שהיה יליד בית לחם, ולישוע שהיה יליד בית לחם, ולמיטרי שנולד ממש מעבר לכביש מן המקום שבו נולד ישוע, אני בטוח כי הדנ"א יראה קירבה. בעוד שאם נשים את המלך דוד, את ישוע ואת נתניהו, לא תקבלו כלום, כי נתניהו בא משבט מזרח אירופי שהתגייר בימי הביניים".

ראהב המשיך בקו זה, וכתבתי על נאומו במאמר אחר שניתן לקוראו גם בגרמנית. המאמר אפילו פורסם בגרמניה בדצמבר שעבר על-ידי "חוג ידידים" רשמי בבאדן, שמטרתו לקדם יחסים טובים בין גרמנים פרוטסטנטים ובין העם היהודי. על "מדיה קונטרול", וחבר המושבעים שלהם לפרס היה להכיר היבט חשוב זה אצל ראהב. אך למרות זאת, נימוקי הפרס המובאים בהודעה לעיתונות הם היותו "משכין שלום שקט" ה"תומך בהבנה בין נוצרים, מוסלמים ויהודים" והמציג "חלופה לאלימות ולרדיקיות".

ננסח ציטוט זה במילים שאינן מסוות את המציאות. ראהב הוא מכחיש רעשני של עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל, שאת קיומה הוא מבקש לערער לא באלימות פיזית, אלא באמצעות תיאולוגיה רדיקלית, שתעורר התלהבות אצל נוצרים, מוסלמים ואפילו יהודים ספורים המבקשים לראות את היעלמותה של ישראל מעל המפה.

בעוד שהנאצים דיברו על "גזע" ועל "דם", ראהב מודרני דיו כדי לדבר על "דנ"א". אך מה בעצם ההבדל? איננו רק זה שמבחינת הנאצים, יהודים לא היו שייכים לגרמניה כי דמם לא היה ארי, בעוד שמבחינתו של ראהב הם אינם שייכים לשום מקום קרוב אליו, כי הוא סבור שהדנ"א שלהם אירופי. ההבדל הוא גם זה שפרופ' רומן הרצוג מייצג את גרמניה החדשה שצמחה מחורבות הנאציזם, ודווקא הוא מיועד לבוא ב-24 בפברואר ולשבח ולהלל אדם כזה. יוצא אפוא שנשיא לשעבר של גרמניה ישבח אדם השולל את הלגיטימיות של ראש ממשלה נבחר, בשל היותו בעל "דנ"א" לא נכון.

החלטת חבר המושבעים של "מדיה קונטרול" דחקה את פרופ' הרצוג לעמדה מביכה. היות שאין ספק כי הוא מתבקש לשאת נאומים כאלה בהזדמנויות רבות, אין לצפות ממנו כי יחקור בעצמו כל אחד שעליו הוא אמור לדבר. אלא שהמבוכה אינה מסתיימת בכך. הרצוג משמש גם הפטרון של "מכון רומן הרצוג" במינכן, שהקימו לכבודו ידידים המוקירים את האידיאלים שלו. שבח לראהב, תיאולוג-הדנ"א, לא יביא כבוד רב למכון זה, ובאותה מידה גם לא ל"מדיה קונטרול" עצמו.

נוצרים דוברי גרמנית כבר החלו לכתוב לפרופ' הרצוג על-מנת להזהיר אותו מפני מה שעומד לקרות. גם מספר ארגונים יהודיים, בהם ארגון בני ברית הבינלאומי וגם מרכז סימון ויזנטל, אכן כתבו לפרופ' הרצוג וביקשו ממנו שלא להשתתף בטקס.