סליחות

מתוך העיתונות:

"הסכמנו בבחירות האחרונות לוותר על המפלגות החרדיות בגלל ששינוי החליטה להטיל עליהם חרם ואנחנו, כולל אותי הסכמנו לכך. צריך להודות ביושר: טעינו טעות חמורה. זה היה החטא הקדמון שלנו. האם אנחנו יכולים לעלות על הדעת ממשלה בראשותנו, בלי מפלגות דתיות? בלי מפלגות לאומיות?"
(השר סילבן שלום, 25.7.04)

נאומו של סילבן, היה צפוי באווירה הכללית של ה"סליחות" שהשתררה על האומה ולמען האמת, זה כבר לא עשה רושם על אף אחד. להיפך, יש כאלה שעוד שאלו מה הוא חיכה עם זה כל כך הרבה זמן.

הכל החל כזכור בנאומו הנרגש של השר פריצקי, כשלנוכח פני האומה הוא ביקש סליחה מידידו הטוב פורז. איש כבר אינו זוכר על מה ולמה ולמען האמת, עכשיו זה כבר ממש לא משנה כי מה שבאמת חשוב הוא התוצאה. "מה זאת אומרת?" אמר למחרת פורז בגרון חנוק בכינוס מועצת שינוי, "שאני לא אסלח לידידי הטוב פריצקי?" ומצלמת הטלוויזיה הופנתה לצלמו בקלוז-אפ כיצד הוא מקרב את אצבעו אל רקתו בתנועה סיבובית כשהמילים נעתקות מפיו מרוב התרגשות וכביכול הוא שואל את הקהל "האם הסתובב לכם בורג או משהו?" דמעות זלגו מעיני הנוכחים ואמבולנסים פינו בזריזות את המתעלפים. לפיד קם לחבק את פריצקי אך משום מה לא הצליח ורק צילום בפרופיל הבהיר את הסיבה… וכך החלה התנועה ההמונית החדשה.

כבר למחרת החלו להתארגן צוותים סיעתיים לפעול ברוח המומנטום שנוצר, הן בתוך הסיעות והן ביניהן. שמעון פרס לדוגמא, נתן בישיבת הסיעה דוגמה אישית כאשר סרב להתיישב בכסא היו"ר ואמר "אינני המתאים ביותר ואני קורא למתאימים ממני לתפוס את מקומי". עד שהמשתתפים התאוששו מההלם אפשר היה לחתוך את המתח בסכין, אך לא חלפו אלא מספר שניות, המומנטום ניצח והחלו להישמע הקולות המפצירים "בוא, בוא, שמעון, שב כבר, נו… אל תהיה ילד" ומכאן ואילך החלו כולם להיסחף לתוך העניין.

יוסי שריד התעניין אצל אלי ישי מתי הוא יוכל להגיע לתפילה אצל כב' תורתו, ירום הודו, האדמו"ר והפוסק עובדיה יוסף, אך ישי אמר שהם כבר דנו בזאת ו"סיכמנו שהכבוד ללוותך יפול בחלקו של דרעי, מורי הרוחני וידידי הטוב". "ואגב", בישר לו ח"כ ישי, "החלטנו לשנות את ש"ס לש"מ כי יותר אין דבר כזה 'ספרדים' אלא 'מעורבים'". מרצ, בישיבת האיחוד שלה עם שינוי, גמלה להם במקביל בהחלטה משותפת לסגירת כל החופים ומשחקי הכדורגל בשבתות ובחגים.

חיש קל פרחה לה הריעות כפטריוט אחרי הסקאדים. עזמי בשארה, נראה מטייל בלובי שלוב זרוע עם אפי איתם ומנסה לשכנע אותו להצטרף אליו בביקורו הבא אצל נשיא סוריה "הוא איש מאד נחמד" הסביר לו עזמי "ואני בטוח שגם אתה תמצא חן בעיניו". מרחוק, אוכלים גלידה מצלחת אחת, נפנפו להם בחיבה אורי אריאל ואחמד טיבי. לידם ישב ח"כ רביץ, שקוע בשיחה עם אשה אלמונית. למי שלא זיהה, מדובר היה בפנינה רוזנבלום בהופעתה החדשה כשהיא בשרוולים ארוכים, חולצה רכוסה ופאה. אך אין ספק שאת התעניינות הקהל כבשו אביגדור ליברמן וניצב משה מזרחי. הללו נראו ישובים יחדיו במזנון הכנסת חולקים ביניהם זוג אוזניות, מקשיבים בריכוז לקלטת כלשהי ומפעם לפעם פורצים בצחוק מתגלגל. מה ניגן להם שם לעזאזל?

גם הציבור הרחב נשבה כתינוק באווירה הכללית. עדנה ארבל שלחה מכתב ליואב יצחק והודתה לו על הערותיו המחכימות שאותן היא טרחה לקבץ בקפדנות במהלך השנים וכרכה את כולן באלבום נאה. ארבל גם הודתה לח"כ איתן, לריבלין, לליברמן, ליהלום, לבני אלון, לדן תיכון, למשפחת שרון (אריק, גלעד, עומרי והכבשים), לאפל, לראש ממשלת יוון, למזוז, לרובינשטיין, לחוטר-ישי, לנאמן, לשבס, שוב לאפל (בתיק השני), לספקטור, לפייגלין, לברנס, לצ'רנוי, ללרנר, לסיריל קרן, לעמותות ברק, לכנופיית מע"צ ולעוד כמה מאות איש ואשתו באופן אישי ובמיוחד ללימור לבנת שסיכנה את עצמה כדי ליידע את הציבור על הקשר עם בעלה. כוונתה להזמין את כולם לשמפניה לא צלחה לאחר שהתברר שהוא לא בבית.

בעקבותיה, שלח השופט לינדנשטראוס מכתב תודה לראש לשכת עורכי הדין על המשוב שאיפשר לשופטים ללמוד על חולשותיהם ולשפר את גישתם ללקוחות השירות המשפטי… אך כאן ציפתה לו הפתעה כשהתברר שלשכת עורכי הדין אינה מגיבה. בדיקה מהירה העלתה שהללו מצויים בעיצומו של כנס חירום סוער באיצטדיון טדי וההמולה שלא פסקה לרגע, העידה על פאניקה ואף בהלה. "מה זה, הציבור השתגע?", נשמעו קריאות מהקהל!! "מה יעשו הרופאים אם פתאום לא יהיו חולים?" זעק הנואם בחרדה ובאובדן עשתונות. "ומה יהיה עלינו אם פתאום לא יהיו ויכוחים?" ענה לו יריבו!! עורכת-דין שביקשה את רשות הדיבור סיפרה בקול רוטט, כיצד במיסוי מקרקעין קיבלו ללא עוררין את השומה העצמית שרשם הלקוח שלה בעסקת קומבינציה. "מה הם השתגעו? יש לי חמישה ילדים. מי יפרנס אותם? איפה עמיר פרץ כשצריכים אותו? דווקא עכשיו מצא לו זמן לצאת עם ביבי לראפטינג בוונצואלה?"

אך התברר שבג"צ אחד בכל זאת הוגש בימים אלה. היה זה לאחר ששינוי הודיעה ליהדות התורה שיש צדק בטענתה לפטור תלמידי ישיבה מגיוס. במקביל, התברר שיהדות התורה כבר הקדימה אותם ומועצת הרבנים הוציאה פסק הלכה ולפיו תחול חובת גיוס כללי. שתי הסיעות נכנסו לוויכוח והתברר שכהרגלם, הם שוב לא מסוגלים להגיע להסכמה. יהדות התורה הודיעה שהרבנים הם לא יויו והם לא ישנו את החלטותיהם לפי גחמות שינוי ולכן היא לא ראתה כל מוצא, אלא לעתור לבג"צ להורות על גיוס משתמטים מטעמי דת. היה זה הבג"צ האחרון שטופל. פסק הדין כבר לא זכור, אך ממילא זה לא משנה, לאחר שגם הצבא בינתיים בוטל.

אט אט, איש אינו זוכר כיצד זה ארע בדיוק, ספר החוקים נעשה דק יותר ויותר עד שביום מסוים מישהו חיפש אותו ולא מצא שום דבר. אז עכשיו, מדברים על ביטולו. תמיד נזכרים לאחר מעשה.

___________________

הכותב הינו מהנדס תעשייה וניהול, לוביסט ומנהל מאבקים ציבוריים, יו"ר נמ"ר (נפגעי מס רכוש), חבר בצוות המשפטי של עמותת אומ"ץ בראשות אריה אבנרי.