תמרורי אזהרה בניהול מעברים בקיבוץ

התניות אזהרות ותמרורים זוהרים:

הנכתב לא רלוונטי אם: הקיבוץ שלכם עבר תהליך ,התחושה טובה, המשברים קטנים, הפנסיה מוגנת ומסודרת, האנרכיה קטנה, החברים ברובם לא בעזיבה פנימית,התרבות חייה. רוב החברים אינם נתמכי רשתות ביטחון תעסוקתיות.יש קולות ילדים בחצר המשק. בני המשק הטובים חוזרים לקליטה, וההרחבה משולבת.

הנכתב קצת רלוונטי אם: הסביבה הנופית והטבע יפים. רוב הבעיות מטופלות בהצלחה לאורך זמן. המבנה הארגוני ומנגנוני הניהול לא מיטביים. הקלפי חזק מהאספה/ או שמנגנון ההחלטה איננו יכול לממש את ההחלטות. העו"ד הפך פק"ל למנהל הקהילה

התמרור מאד רלוונטי אם: כ-30% מהחברים מצביעים על המצב כבלתי בלתי נסבל. כ-15% מהחברים מדווחים על איום ( פיזי, כלכלי, חברתי) מורגש. שמתקיים עימות גלוי וחריף בין קבוצות כוח בקיבוץ.שבררת המחדל ליציאה מהמשבר ודילול ה"איכסה", יבוא מצמיחה דמוגרפית.

לקורא הבודד שהסכים במאמץ רב להגיע עד פה:

• הנכתב במאמר זה נובע ממידע ומקורות גלויים וידועים, שאני רק אספתי.

• יש במאמר זה חידוד הגזמה רבה ומכוונת ואפילו הקצנות מחשבתיות.

• יש במאמר זה חיבורי מיקרים ורעיונות לא הגיוניים,ושלא יעלה על הדעת שמתקיימים באקלים החברתי ובפוליטיקה הפנים קיבוצית.

• אין בנכתב להצביע לכוון או לרמוז על שום קיבוץ בו עבדתי ביקרתי ביליתי ואהבתי.

עקרונות:

שינוי לעולם לא יצליח וברור שלא יקרה אלה אם חברי הקיבוץ יחושו סבל אישי בלתי נסבל. הדברים הקבועים בחיים חזקים כמעט מכל משינוי.המנהגים והתנהגויות הקבועות לא משתנות מעצמם. הדברים הקבועים אצל אנשים ישתנו רק באופן כפוי. השינויים הכפויים חזקים מהתנהגויות הקבועות . הכאב הוא הדבר היחידי שהמציאות כופה.והשינויים יתקיימו רק באופן כפוי. ולכן רק שאנשים קהילות וארגונים החיים בכאב בלתי נסבל .יש להם את כוח , התמדה ונחישות לממש שינוי.

רוחות הרפאים בקיבוץ חיות ועדיין משפיעות. בקיבוץ מתקיימים אצל החברים התנהגויות נרכשות הנובעות מהגנה הימנעות מחשיפה או מפגיעה. לעיתים פגיעה ממש היסטורית. ויש המפרשים את אופן ההתנהגות הזה כ-"כפוסט טראומה תורמת" לתקיעות המצבית.
תהליך המעבר וההתאמה בקיבוץ לא יסתיים לעולם. וישנם רבים מאד שלא ממשיכים את מעגל הצמיחה ומעבר וההשתנות. להם יש סיבה טובה לעצור (אני קורא לסיבה "התירוץ האחרון").

להבנתי: תפקידו של התירוץ האחרו , לאפשר חיים שלמים בכאב מינימלי , או השארות באזורי נוחות. התירוץ האחרון לא לעשות מונע מלפגוש את חרפת אי העשייה. התירוץ האחרון הוא תרופה לידיעה שלא נמשיך ונעשה דבר נוסף עבור עצמנו.

תמרורי הזהרה - חולשות מהותיות:


סכנות הנובעות מפרשנות מונעת הצלחה

• האמונה שרוב השינויים בקיבוץ נכשלים בביצוע.

• ההצהרה שמערכות התפעול מקשות על מערכות הגיבוש .

• שלא יתגברו על "המתאבדים" (המתפוצצים באספות, וכו וכו ...) .

• שגם הפעם "החזקים , החונטה " יפגעו במוחלשים.

• שהמנהיגות שלנו לא מספיק _______________ .

סכנות הנובעות ממרכזיות תרבות השוליים:

• אין ריבון - החלטות האספה והתקנונים אם המלצה בלבד.

• עזיבה פנימית היא אפשרות מועדפת .

• כוחנות פיזית ומילולית .

• השתלטות על שטחי ציבור ואמצעי יצור .

• ששיחות קיבוציות הופכות שטח השמדה .

• שחלק משמעותי מבני המשק החוזרים לקליטה לא היו עוברים שום ועדת קבלה .

סכנות הנובעות מאינטרסים וכלכלה שחורה:

• האקלים החברתי כלכלי בקיבוץ קשה .

• הפער בין המעמדות הכלכליים בקיבוץ גדל ונראה באופן פומבי.

• חוסר הסדר והגבולות הפכו לאזורי נוחות לחלק מהחברים,

• כלכה שחורה והכנסה שלא "כדרך הטבע" הפכו ללגיטימיים בחצר הקיבוצית.

סכנות :הנובעות מקושיים של תודעה אמונה ורוח:

• "הידיעה "שההנהלה מניפולטיבית ומנותקת מהחבר.

• "הידיעה" שאין על מי לסמוך בהנהלה.

• האמונה שאין סיכוי שמשהוא יצליח.

• שאין כוח, סבלנות ומקום להיות נוכח בשיח הקיבוצי.

• שנראה "שהכול או לא כלום" .

מתקיימים בקיבוץ "משמרי תקיעות" התורמים לקושי בהתנעת הצלחה. משמרי תקיעות אלה נראים כבלתי ניתנים לשינוי ומאפשרים למצב הקיים לטפח את עצמו.

משמרי תקיעות

• אספה חלשה.

• הכשרה מועטה להנהלות וחוסר בתוכנית עבודה מבוקרת. גם לגופים הקהילתיים.

• קשיים בבחינת עבודת הנהלת קהילה.

• הועדות הקהילתיות צולעות.

• מנהל הקהילה עובד רק בלטפל במצוקות החבר ובהליכים משפטים.

• מבנה ארגוני אנכרוניסטי.

• חוסר הגדרת כשירות נדרשת לכול מועמד לתפקיד בקיבוץ. ואופן מינוי בעלי תפקידים

• ליקוי בהגדרת תפקידים. אין הגדרת - סמכות ואחריות לבעלי התפקיד.

• קיום חסר בתרבות של תכנון מול ביצוע .עמידה ביעדים ובקרת איכות.

• לחלק מהענפים במשק ובקהילה אין תוכנית עסק .

מה עושים, הפתרון, המרשם להצלחה:

כמובן שלא קיים פתרון מרשם או קוסמות מנצחת. ואני קטונתי בלהמציא את הגלגל או לדעת טוב מהחברים שחיים בקיבוץ הפרטי שלהם. ישנם לטעמי תנאי סף המגדירים סיכוי להתנעת הצלחה חלקם אישיותיים אצל מנהיגי הקהילה ומנהליה. וחלקם בתחום החוסן היכולת וכשירות הקהילה. לאור מעורבותי בתהליכי מעבר אני יכול לציין 3 מאפשרי הצלחה בולטים ומשמעותיים:

• היכולת להתעמת, להישאר נוכח ולא לנטוש.

• חשיבה והתנהגות כבעל מניות בתאגיד.

• המעבר מצופה לנושא בנטל.