קרה לכם שנכנסתם למשרד ומיד אפפה אתכם תחושה חמימה ונעימה ורצון להישאר הרבה מעבר למה שהתכוונתם?. אם כן, נכנסתם למרחב בו שורה האהבה. אנחנו רגילים לקשר אהבה למערכות יחסים אינטימיות ברמה הפיזית או הרגשית או שתיהן, אבל האמת היא, שלאהבה פנים רבות, ואהבה במשרד היא אחת מהן ומהווה מרכיב קריטי בתמהיל ההצלחה של אנשים וארגונים.
אתמול, במסגרת סיור חודשי אצל לקוחותיי, קפצתי לביקור במחלקה שמעולם לא ביקרתי בה קודם לכן, באחד המרכזים הרפואיים בגוש דן. בשניה שנכנסתי הרגשתי בבית: כולם סביבי חייכו ולא רק אלי, היה מין רוגע באוויר, מכל עבר ניבטו אלי עציצים, תמונות של אנשים מחוייכים ומחובקים, כורסאות פינתיות מאוכלסות באנשים מאד מאד רגועים, אפילו הלקוחות, שנראו ממתינים לא מעט זמן היו רגועים ומחוייכים. מרפאות חוץ במרכזים רפואיים הן נקודת מפגש עמוסה בין לקוחות ונותני שרות ובכל זאת חשתי אהבה באוויר. בשניה שיצאתי הרגשתי שאני חייבת "לפרק" את האהבה שחשתי במקום למרכיביה, גם כדי להבין ובעיקר, כדי שאוכל להמליץ לכל מי שמשתוקק לשמוע איך להביא אהבה למקום העבודה כדי לשפר את האווירה ולקדם את הצלחת המחלקה והארגון.
רגע לפני הכניסה למשרד וודאו שאתם משאירים את הצרות בחוץ
עובדים, כמו צבים מביאים את ביתם למקום העבודה וגם להפך, אז מה מכיל השריון אותו ניידתם הבוקר למקום העבודה?. אני לא תמימה, החיים לא תמיד פשוטים ומכילים לעיתים אירועים והפתעות מורכבות, ובכל זאת, רגע לפני הכניסה למשרד, וודאו שאתם מביאים 'מוד' חיובי, הבטיחו לעצמכם שאינכם "מלבישים" את הצרות מהבית- בזוגיות, בהורות, עם המשפחה והחברים, על העובדים, המנהלים והקולגות.
בת הזוג ממררת לכם את החיים?, אל תוציאו את התסכול על המנהלת האסרטיבית הראשונה שתדרוש מכם תוצאות, הילדים לא נתנו מנוח וישנתם רק שעתיים בלילה?, כשיודיע לכם מנהל צעיר שהוא חייב לעזור לאשתו עם הילדים אל תצעקו לעברו " אם אני הגעתי לעבודה אחרי לילה נורא על הילדים גם אתה יכול להישאר...". נסו להפריד, עד כמה שזה קשה לכם, בין הצרות הפרטיות שלכם לבין מה שקורה במשרד.
עצירה ושיחה פנימית שלכם עם עצמכם לפני הכניסה למשרד תייצר את גבולות הגזרה בין שני התחומים הכי משמעותיים בחייכם ותאפשר להשאיר את הצרות במרחב לו הן שייכות.
היכנסו למשרד עם חיוך
לי, ממש לא חשוב אם תיכנסו למשרד ברגל שמאל או ימין, אבל זה אקוטי מבחינתי שתיכנסו עם חיוך, לא מהזן של פארה פוסט או סלבס כלשהו לאחר טיפול 10,000 בעלות של 100,000 לעיצוב פה מרובה שיניים מעוטר בחיוך כשל יונה צחורה, אלא חיוך קטן, אמיתי, בזווית הפה, שנובע מתוך הידיעה הפנימית והעמוקה שלכם, שיש בחייכם הרבה דברים טובים עליהם אתם אסירי תודה.
"מי שמחייך העולם מחייך אליו", כי החיוך הוא מגנט שמרחיק מאיתנו את העגמומיים והקודרים ומושך אלינו את המחוייכים. שווה לא?. משרד בו מפלס החיוכים גבוה ממפלס החיכוכים הוא משרד עם אווירה חיובית, גם לכם, גם ללקוחות, והכל מתחיל מהחיוך הזוויתי הקטן בצד ימין או שמאל של הפה של כל אחד מאיתנו.
- תאמנו מול המראה על החיוך המקסים, הכובש והייחודי שלכם.
- תאמצו שלוש בדיחות לא גסות, לא סקסיסטיות ושתפו בהן את האחרים.
- התייחסו לאחרים במבטים ובמילים, כמו שהייתם רוצים שיתיחסו אליכם.
"פרגוניישן"- תפרגנו 365 ימים בשנה כי פרגונים זו תפיסת חיים
"תמיד יש לך משהו טוב לומר לכל אחד..." וגם " איך זה שאת תמיד יודעת להגיש לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע?...", אלו שני משפטים שאמרו לי לקוחותיי לפני שבוע. מודה, לפני שני עשורים הייתי נעלבת מהם ומהמשפטים, ובכל זאת, בשבוע שעבר הרגשתי כמו זוכת אוסקר אמי ונובל ביחד. למה? כי היכולת שלנו כבני אדם, ללטף ולא להצליף, לחבק מטאפורית ולא להרחיק היא תפיסת חיים ואני אימצתי אותה מזמן.
תשתמשו בפרגון וביכולת הטבעית שלכם לפרגן, כל יום, בכל רגע, מול כל אדם כי בכל אחד מאיתנו יש בכל רגע, דבר טוב אחד לפחות, וכי העדפת הפרגון על ההצלפה ושיקופה לאחר היא המענה להכרה לה זקוקים כולנו.
כבני אדם אנחנו שונים וקשה למצוא מכנה משותף אחד לכולנו, אבל, יד על הלב, חייבים להודות, פרגון הוא אחד הדברים המשותפים לכולנו. היכולת לפרגן- במילה, בחיוך, במחמאה, במבט, בחיבוק, בטפיחה, במייל, במכתב או בהודעת SMS, היא נכס- על שהופך אותנו לאנשים מאושרים ואת סביבתנו לאוהבת ואהובה.
- תנו מחמאה לפחות לשלושה אנשים ביום.
- יש לכם סיבה? אל תתלבטו, תשלחו מכתב תודה. קצר, ארוך, עם או בלי תמונה, לא משנה העיקר שתשלחו.
- תפרגנו בפרהסיה, גם בתקשורת במיילים וגם פנים מול פנים, כדי שגם האחרים ישמעו.
אל תהיו נאיביים, כן תסתכלו על הצד החיובי
לפחות פעם ביום אומר לי אחד מלקוחותיי "את נאיבית, רומנטית משהו... זה לא יקרה...". לרב, לשמחתי לאחר שעניתי לו ש"אני לא נאיבית, אלא חיובית" הוא מגלה שטעה ושנינו שמחים. הכוס שלנו אף פעם לא מלאה באופן מוחלט, תמיד יש מקום ריק, תמיד יש ואקום כלשהו, והשאלה המהותית היא במה אנחנו בוחרים להתמקד, במה שיש או במה שאין?.
לחשוב חיובי פרושות לנסות לקדם את הרעיון ולמצוא כלים שיעזרו לאחרים להתקדם יחד אתכם. מישהו במשרד אומר שאינו יכול לבצע את המשימה ופניו קודרות, היו חיוביים אל תהיו נאיביים, גשו אליו ושאלו אותו שלוש שאלות פשוטות:
1. מה אתה אמור לעשות?
2. איפה נתקעת?
3. ומה אתה זקוק כדי לנוע קדימה?
החיוביות שלכם היא כמו מבצע חילוץ מפואר של יחידת 669: ראשית, מוציאים את האדם מהמחשבה השלילית כי הדעת והנפש משפיעות על מבצע ההצלה, בהמשך נותנים לו כלי מתאים כדי שינוע קדימה בכוחות עצמו. המטרה שלכם היא לשחרר את התקוע באמצעות ראייה חיובית. מה מפלס החיובית שלכם?, האם הוא עולה על מפלס השלילויות אם כן יש מרכיב נוסף של אהבה במשרד.
תשמיעו קול בימים ומועדים חשובים
קיבלתם יומן שנה חדש?, שבו שעה והטעינו אותו בימים החשובים לאנשים שסביבכם. בעולם שלי כולם ספקים וכולם לקוחות, וכך גם בעולם שלכם. אז מה זקוקים הספקים והלקוחות שלכם כדי להרגיש אהובים?, כן, קלעתם בול, הם זקוקוים להתיחסות אישית בימים ובמועדים שמרגשים אותם וחשובים להם. למשל, ימי הולדת, ימי נישואים, מועד גיוס או שחרור של בן או בת מהצבא, סיום לימודים וקבלת תואר, יום האישה, יום האהבה, יום המשפחה או למי שזוכר יום האם לשעבר.... תצחקו, אבל חלק מלקוחותיי שהיו שבויים במערכות יחסים קשות חוגגים גם את יום השחרוור מהן וגם זה חג חשוב עבורם, שאני זוכרת להשמיע קולי בו מידי שנה, עד שימצאו את האהבה הבאה שלהם מחוץ למשרד.
האם אתם יודעים שלא רק ילדות ונערות מתבגרות מאוהבות שומרות פתקים מימים מרגשים?. גם נשים וגם גברים מתרגשים מאותם דברים קטנים: בוגרים, מבוגרים ומנהלים הכי בכירים, שביומיום נראים קשוחים ברמה ששום דבר ושום אדם לא ירגש אותם, מתרגשים, במיוחד כשאיש לא רואה, ממילה, פרח, שיר או משלוח שוקולדים ביום או ברגע חשוב ומרגש בחייהם.
- תפתיעו אנשים במתנות קטנות ומרגשות ובמכתבים נלווים. לפעמים המכתב מרגש יותר מהמתנה.
- השתמשו ברגעים המיוחדים כדי לגרום לאנשים להרגיש חשובים ובעלי משמעות.
סלקו את הצבע האפור מהמשרד
לא שהאפור כצבע אינו יפה, אלא שבתרבות הניהול כשמדברים על ערפול או חוסר בהירות מתייחסים לשטחים אפורים, למצבים ותפקידים לא מוגדרים באופן המדויק, שמכניסים קושי ומועקות לחיים של אנשים. חשוב שכל עובד במשרד יידע מה תפקידו, מהן ציפיות המנהל והארגון ממנו כדי שיוכל לבצע את עבודתו באהבה. רובנו, למעט המזוכיסטים אוהבים דברים שמרגישים נעימים, קלים ומובנים לנו. סלקו את האפור ואת שטחי הדמדומים מהווי המשרד וצבעו אותו בצבעי הבסיס המוגדרים.
- הגדירו את גבולות הגזרה של התפקיד שלכם.
- צבעו את מתחם העבודה שלכם בצבעים וגאג'טים שמרגשים אתכם.
- תזכרו שערפל אפרורי בשמים מביא בעקבותיו מזג אוויר סוער, וכך גם במשרד.
הגשימו את חלום השוויון של מרתין לותר קינג
תודו, אם יש עובד שמקבל יחס מועדף מהמנהל, מיד צונח מפלס האהבה במחלקה, כי אין כמו יחס בלתי שוויוני, גם אם אינו מכוון כדי לעורר מחלוקות שמרחיקות אותנו מאווירת האהבה הרצויה. כאן, אני פונה למנהלים שביניכם: אתם בטח יודעים שהעובדים הם כמו הילדים שלכם, וכל אחד מתחרה על תשומת הלב שלכם. וכן, משאב היחס ותשומת הלב של כל אחד מאיתנו מרגיש לפעמים כאילו הוא ואנחנו על הקצה, ובכל זאת, תזכרו מנהלים יקרים, שיחס לא שוויוני מייצר אווירה עכורה במחלקה, המרחיקה ממנה ומכם את האהבה.
חלק מהמנהלים הבכירים עימם אני עובדת אימצו סיבוב בוקר בחדר של כל עובד תוך שיגור חיוך, מילה, שאלה ורק לאחר מכן הם נכנסים למשרדם. לא קל לבצע את סיבוב הבוקר כל בוקר, לכן, אפשר לפעמים לגוון ולשלוח מייל של בוקר טוב במקום סבב חיוכים.
- דאגו לחלק את היחס באופן שווה בין כל העובדים.
- הקשיבו לכל עובד באותה רמת עניין.
- אל תחחפו ואל תעגלו פינות: הקדישו זמן לפגישות עבודה ולפגישות אישיות עם כל עובד.
דברו עם האדם בפניו ולא על האדם מאחורי גבו
רכילות במשרד זורעת הרס. יש מחלוקות?, פנו עם כל הקושי אל האדם ושתפו אותו, אל תלכו מאחורי גבו ואל תדברו עליו ועל המחלוקות שלכם איתו עם אחרים. למה? כי רכילות עוברת מהר, והאדם עליו דיברתם מאחורי גבו, גם אם לא התכוונתם לרע יידע ובשניה, אתם והוא הורסים את הסיכוי הקטן של שימור האהבה באמצעות ישירות והוגנות. התוצרים השליליים של הרכילות ישרדו ימים רבים לאחר שאתם לא תצליחו אפילו לזכור מה אמרתם...
- אל תתקמצנו באמירת תודה, סליחה בבקשה.
- תהיו הראשונים לומר היי. ביי ושלום.
- שמרו על השם הטוב של הקולגה כאילו מדובר בשמכם שלהם.
- תהיו שנונים ומצחיקים עם החברים ולא עליהם מאחורי גבם.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
