המחאה החברתית נגמרה, אבל העוני בישראל ממשיך להתפשט, כאשר לפי דוחות ה-
OECD, בישראל אחוזי העוני בקרב אנשים עובדים הוא מהגבוהים בעולם המערבי. כדי להיאבק בעוני הזה, ישראל צריכה לאמץ גישה כלכלית הרבה יותר מתונה, שהיא שילוב בין קפיטליזם לסוציאל-דמוקרטיה. קפיטליזם וסוציאליזם לא "מתנגשים" אחד עם השני, אלא משלימים האחד את השני, ורק שילוב בין צדק חברתי ליעילות וצמיחה, יכול להניב כלכלה בת קיימה. צמיחה בלבד אינה יכולה לענות על הצרכים של חברה מודרנית, ובטווח הארוך הכלכלה תפגע במידה שלא תהיה השקעה חוזרת של פירות הצמיחה בחברה.
גישה סוציאליסטית מוחלטת ללא התמקדות ביצירת חברה יצרנית ורווחית, גם היא לא שיטה כלכלית בת קיימה, והתעלמות מיעילות והתייעלות בחברה הגלובלית, תגרור את המדינה כולה לעוני ולא תשיג חברה נאורה ומשגשגת. השילוב המנצח הוא שילוב בין שתי הגישות, אבל שילוב זה קשה להשגה בגלל שפוליטית קשה לשמור על האיזון בין שני הקטבים האלה, ולכן המדינה מאמצת לעיתים מדיניות סוציאליסטית מדי, לא יעילה כמו שראינו כאן בשנות ה-70 וה-80, ולעיתים מאמצת מדיניות קפיטליסטית קיצונית הרסנית שמובילה לעוני שאנחנו רואים פה היום.
קפיטליזם מתון הקפיטליזם "מקדש" את הצמיחה וההתייעלות, אבל האבסורד הוא שדווקא האלמנט הזה של הרדיפה המתמדת אחר התייעלות וצמיחה, מוביל לתוצאה הפוכה שפוגעת בתנאים שמאפשרים את הצמיחה והיעילות הללו. הבעיה בתפישה הקפיטליסטית היא שהקפיטליזם אינו רואה בהשקעה בחברה השקעה רווחית קלאסית, כי הרווחים הם רווחים ארוכי טווח שאותם לעיתים קשה לראות, ויותר מכך קשה לכמת ולמדוד במושגים מתמטיים.
הדוגמה הקלאסית לבעייתיות הזאת היא היחס לחינוך, כאשר רוב הקפיטליסטים לא מבינים שקשה למדוד חינוך במושגים של יעילות מיידית, ושהשקעה מסיבית בחינוך שוויוני היא תנאי ליצירת חברה משגשגת. בעולם הגלובלי, ככל שאחוז המשכילים גבוה ויותר, ואנשים רוכשים יותר מיומנויות, כך החברה תצמח; וככל שיש יותר בורות, כך החברה כולה תהיה ענייה יותר.
חינוך הוא רק דוגמה אחת לשורה של השקעות חברתיות שיוצרות רשת ביטחון סוציאלית, שבלעדיהן הקפיטליזם לא ישגשג ויפרח. ביטוח רפואי הולם וביטוח פנסיוני, דמי אבטלה ושירותים כמו חינוך ורווחה, מבטיחים לאזרחים תנאי מינימום שמאפשרים להם להיות פרודוקטיביים ומצליחים. חברה שאין בה רשת ביטחון, היא חברה שבה האזרחים לא יכולים להתפנות כדי להתפתח, והם נאלצים להתמקד במאבק היומיומי שלהם לשרוד.
סוציאליזם מתון הסוציאליזם גם צריך להיות במינון נכון, ואסור לתת לרפורמות סוציאליסטיות לפגוע ביעילות ולחנוק את התחרות במשק. השוק הגלובלי כופה עלינו תחרות אל מול מדינות זרות, ולכן למרות שחשוב להעניק רשת ביטחון חברתית, ישנו גם צורך להבטיח רמת יעילות שתאפשר לנו להתחרות אל מול הכוחות הגלובליים. לדוגמה - למרות שמאוד חשוב להבטיח מקומות עבודה לאזרחים ותנאי עבודה הוגנים, חשוב לא פחות להבין שאין זה בריא להגן על יצרנים לא רווחיים. במקום להשקיע מיליונים בתעשיות כושלות שיתמוטטו בכל מקרה, המדינה חייבת לעודד הקמה של תעשיות חדשות ולהכשיר עובדים בתעשיות אלה.
בטווח הארוך לא משתלם לסבסד תעשיות כושלות, ולכן עדיף להשקיע את הכסף בהכשרת עובדים, בבניית מפעלים ובבניית תשתיות שיובילו את המדינה אל העתיד. השקעה בתעשיות מפסידות היא רק דוגמה אחת למדיניות סוציאליסטית קיצונית מדי, וכל מדיניות סוציאליסטית שלא לוקחת בחשבון גם את המגבלות הכלכליות של המדינה, בסופו של דבר תיכשל. בחברה סוציאל-דמוקרטית מאוזנת אסור לאפשר בזבוז בלתי מוגבל במשרדי ממשלה, לא כדאי לקדם מדיניות שמעודדת אנשים לא לצאת לעבודה, וצריך לאפשר תנאים של תחרות הוגנת במשק.
להזיז את המטוטלת שמאלה היום החברה הישראלית סובלת מעוני ומאי-שוויון בגלל שהמטוטלת זזה יותר מדי ימינה מבחינה כלכלית, והמשק הישראלי הפך למשק "יעיל" מדי, שאינו מעניק לרוב האזרחים רשת ביטחון חברתית. הפרדוקס הוא שדווקא הקפיטליזם הקיצוני הוא זה שחונק את הצמיחה והשגשוג, ולכן דווקא למען הקפיטליזם חשוב להילחם על כך שהמדינה תבטיח לכל אזרח רשת ביטחון סוציאלית חזקה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
