על צמיחה וצדק

כולנו מכירים את השיח בין הכלכלנים הבכירים בארץ. בדרך כלל תמצאו את השיח הזה מתמקד בהישגים חומריים של הכלכלה - צמיחה, תוצר לאומי, ושאר מיני מושגים שכולנו משננים היטב. אבל האם בשיח הכלכלי הבכיר במדינה קיים מספיק עיסוק במטרות המוסריות והחברתיות של הכלכלה? המחאה החברתית שפרצה פה בקיץ האחרון המחישה לנו שלמרות שהמדיניות הכלכלית מניבה הישגים חומריים מעוררי השתאות, הרי שזה לא מספיק כדי לחסן את החברה ולחזק אותה וכי זה לא פחות חשוב שהכלכלה תקדם גם את הערכים של הצדק והמוסר בחברה הישראלית.

הכלכלנים שהיו עסוקים בגרפים ועקומות צמיחה לא הבחינו שהם איבדו שליטה על השוק החופשי שיצר עוולות חברתיות חמורות, שסעים חברתיים ואה-מוביליזציה מהחמורות בעולם המערבי. עוני גדול, פערים חברתיים, ניצול והשתלטות של מעטים על נכסי הציבור הם תופעות הפוכות לחברה מוסרית וצודקת. בכל אידיאולוגיה כלכלית ישנה תפיסה של צדק ומוסר. אפילו בפילוסופיה הקפיטליסטית עצמה קיימים ערכים כאלה. כן, קפיטליזם לא חייב להיות חזירי, הוא יכול אפילו להיות כשר, ואפילו למהדרין.

במקור, "השוק החופשי" נוצר כמושג שאמור להגן על זכויות האזרח הקטן מפני המדינה. אך במציאות הכלכלית השוק החופשי הוא זה שגרם למעשה לשעבוד של אותו אזרח קטן. אבות השיטה הקפיטליסטית דיברו על צדק בשוק החופשי, כאשר נטען שהשוק יתגמל אנשים חרוצים ויעניש אנשים עצלנים, וכי השוק החופשי יעניק שוויון הזדמנויות אמיתי וייצר תחרות הוגנת.

השוק החופשי הפך למקום מסוכן

במציאות, הצדק הזה לא מתקיים ובשוק החופשי אין תגמול על עבודה קשה, אין שוויון הזדמנויות ואין אפילו תחרות הוגנת, כשהמעמד של אדם נקבע פעמים רבות על-ידי היכולת לנצל חלשים וליצור חברה בה היציאה של החלש מהמקום שלו היא כמעט בלתי אפשרית. "השוק החופשי" המוגזם הפך ממקום שאמור לגונן עלינו ולתת לנו הזדמנות לצמוח, למקום מסוכן, שבו הפכו האזרחים להיות הטרף של בעלי השררה וההון. החזקים והעשירים ניצלו את השוק החופשי הקפיטליסטי כדי לקדם (רק) את עצמם, תוך שהם פוגעים ומנצלים את החלש ומתעלמים לחלוטין מעקרונות הצדק והמוסר הקיימים בקפיטליזם עצמו.

כך הגענו למצב שבו מנהלים מרוויחים מאות אלפי שקלים בחודש בעוד אנשים שעובדים איתם באותו משרד בקושי מסיימים את החודש. אין מוביליות חברתית, ואין חמלה על אזרחים חלשים שנדרסים על-ידי כוחות השוק. והרי כבר לא מדובר רק על אנשים שלא זכו להשכלה, וגם להם כמובן מגיעות הזדמנויות, אלא על דור ביניים עם אש בעיניים, תארים מתקדמים ורזומה מרשים. כנסו לכל לשכת אבטלה לאקדמאים (פעם לא היה דבר כזה) ותבינו על מה אני מדבר.

ג'ונגל כלכלי בישראל

בניגוד לתפיסה הכלכלית הקלאסית, החופש של השוק צריך להיות לא רק חופש מהתערבות המדינה, אלא גם חופש מניצול, חופש מאי צדק ובעיקר מאי שוויון והעדר מוביליות חברתית. כדי ליצור חברה שהיא צודקת באמת, לא מספיק שהמדינה תעמוד מהצד ותאפשר לכוחות השוק לפעול. על המדינה לעזור לשוק, להילחם במונופולים ובקרטלים ולהבטיח תחרות הוגנת. המדינה צריכה לעודד יזמות צעירה, לתת תמריצים לאוכלוסיות מוחלשות או מיוחדות, להפלות בצורה מתקנת, להבטיח תנאי עבודה הולמים, ולהעניש מפירי חוקי עבודה.

ישראל הפכה לג'ונגל כלכלי בעיקר כי הפסקנו להציב לכלכלה שלנו אתגרים מוסריים שחייבים להיות חלק מכל חברה אנושית. כדאי שנחשוב כולנו כיצד משנים סדרי עדיפויות כלכליים וכיצד בונים שפה כלכלית חדשה שתבנה לנו חברה שוויונית וצודקת, כמו שמגיע לנו. אם לא יהיה כך, נמצא עצמנו תוך שני עשורים לכל היותר חיים במדינה עשירה ומשגשגת, אך על סיפה של מלחמת אזרחים ומעמדות. לא פחות מכך. הקיץ האחרון היה רק הפרומו.