אחת הנפלאות של שפת היידיש היא שכל דבר שנאמר בה נשמע מצחיק. זו שפה שטבולה בהומור ובשובבות. כך למשל המושג
"פויילע שטיקס" שמשמעותו
"תרגילים מלוכלכים" בעודו נשמע בעברית רע מאד, ביידיש הוא נשמע משעשע. אבל כשמדובר במסקנות והמלצות וועדת שניט אינני מוצא מקום לשעשוע, והתרגילים של ארגוני הנשים לחבל בלגיטימיות של ההמלצות לא מצחיק כלל ועיקר, ובמה דברים אמורים?
לקראת פרסום מסקנות וועדת שניט אנו עדים למתקפה חסרת רסן של ארגוני הנשים בכל הכלים ובכל החזיתות. החל מגיוס חברי כנסת, וכלה בגיוס עיתונאים, קיום אין ספור כנסים בנושא ומה לא.
לכאורה מדובר בהתנהלות לגיטימית, אך רב הנסתר על הגלוי במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בארגונים בעלי אמצעים כספיים אדירים שמקורם הן בתקציבי מדינה והן בתרומות. ארגוני הנשים מעסיקים עו"ד מן השורה הראשונה, יחצ"נים, ואפילו שופטים בדימוס, כאשר מנגד ארגוני האבות חסרי כל אמצעים.
מהלך קלאסי של "פויילה שטיקס"
כנראה שקיימת איזה שהיא סימביוזה בין פעילות ארגוני הנשים והעיתונות, הפועלת בדרכים כאלה ואחרות, אחרת קשה להסביר כיצד התפרסמה כתבת "תחקיר" על פני 6 עמודים במגזין סוף השבוע של עיתון
מעריב, אשר תוכנה מעלה תהיות, אם לא ביחס לניקיון הכפיים של הכותבת, אזי ביחס לאיזון העיתונאי,למגמתיות הברורה ולרושם העולה שיש מי שמרוויח מפרסום הכתבה. כבר הכותרות המאשימות את ארגוני האבות בהפחדה ואיומים על חברי וועדת שניט מספרות וחושפות את כיוונה המגמתי של הכתבה.
התיאור לפיו האבות ניהלו, כביכול, מסע טרור והפחדה כנגד משתתפי הוועדה הוא נטול בסיס ורובו ככולו ניסיון נואל לפגוע ולחבל בלגיטימיות של המלצות הוועדה הברורות והחד-משמעיות - זהו מהלך קלאסי של "פויילע שטיקס" מבית מדרשן של ארגוני הנשים המובילות את המתקפה, שבראשן "נשות אקדמיה" הגב' רות הלפרין קדרי והד"ר דפנה הקר. האחרונה, לאחר שכשלה לחבל בדיוני הוועדה מבפנים, התפטרה מחברותה בוועדה כדי שתוכל לתקוף אותה מבחוץ. חבל שיש עיתונאים המשתפים פעולה עם מעשה כה מכוער שתוצאתו פגיעה בילדי הגירושים שמחזירה וכולא את הנשים במשבצת האנכרוניסטית של מטפלת ועקרת בית.
מיותר לציין שלא די בכך שכתיבה עיתונאית תהא מעוגנת בעובדות, עליה להיות גם הגונה. לא נדרש הרבה כשרון כדי לתבל הטעיות בחצאי אמיתות לשוות להן עובדתיות מדומה, כפי שנעשה ב"כתבת התחקיר" של ליאת שליזנגר. להלן מספר דוגמאות:
ארגוני האבות לא הטרידו ולא רדפו את חברי הוועדה כמתואר בכתבה.
בכתבה סופר על הפסיכולוגית ד"ר תרצה יואלס שהוטרדה כביכול ע"י ארגוני האבות. מדובר בטענה הזויה שכן דווקא ד"ר תרצה יואלס היא מן המצדדות בעמדות ארגוני האבות - איזה אינטרס יכול להיות לארגוני האבות להטריד אותה?
העיתונאית כשלה לברר את העובדות לאשורן. ד"ר תרצה יואלס הוטרדה ע"י אדם פרטי על-רקע אישי לחלוטין, וזאת בעקבות חו"ד מומחה שנתנה בעניינו של המטריד לביהמ"ש. העובדה שד"ר תרצה יואלס יושבת בוועדה הייתה לצנינים בעיני אותו אדם, אך מדובר באדם פרטי ולא נציג כלשהו של ארגוני האבות. הניסיון לייחס פעולה אישית של אדם פרטי לכלל ארגוני האבות הוא מגמתי באופן מובהק.
דוגמה נוספת היא הצגת הביקורת הלגיטימית שנמתחה ברשתות החברתיות באינטרנט על עמדותיה של המגשרת גלית סנה לוריא כניסיון בלתי הוגן לפגוע בפרקטיקה הפרטית שלה כמגשרת. אין דבר יותר הגון, לגיטימי וצודק מאשר לתקוף את עמדתה וגישתה של סנה לוריא בוועדה, במיוחד לנוכח העובדה שהיא הוזמנה להשתתף בוועדה תחת הכובע של מגשרת לענייני גירושין. ברור לכל בר-בי-רב שמי שנגוע מלכתחילה בעמדות מגדריות לא שוויוניות הדבר מטיל צל כבד על היותו מגשר הוגן ונטול פניות. היה זה אך מן הראוי שכל מי שחושב לפנות אליה לגישור יהיה מודע לכך שאלו עמדותיה. הלא גישור הוא מפגש משותף של המגשרת עם שני הצדדים, האם ניתן לסמוך עליה שתנהג בגילוי נאות ותחשוף את עמדותיה לפונים אליה בטרם תחילת תהליך הגישור, שאכן תנהג בלא משוא פנים כלפי אחד הצדדים?
צדקנות מיתממת
כתיבתו הרהוטה של מר ניב עמית המצוטטת בכתבה יכולה לשמש כמופת למחאה לגיטימית וראויה. זו פעילות שנופלת היטב בגבולות
חופש הביטוי וזכות המחאה. הצגת כתיבתו כמעשה הפחדה, רדיפה ובריונות כביכול, הינה צדקנות מיתממת ואין כל בסיס לניסיון להציגה כמעשה אלימות. ואכן הניסיון אינו משכנע, והעובדה שהוא נגוע במגמתיות זועקת לשמיים.
ואין מדובר סתם ב"פוילע שטיקס"- שהרי העיתונאית אף מגדילה לעשות כאשר היא מציגה לכאורה את סנה לוריא כקורבן תמים, "כמי שעמלה וניסחה את ניסיון הפשרה" בין המתנגדות לדוח לשאר חברי הוועדה, ואילו מנגד ארגוני האבות "שותים את דמה". העיתונאית המכובדת שכחה לציין רק פרט קטן אחד, שסנה לוריא הייתה בין 3 הנציגות "הפמיניסטיות" בוועדה, שעשו הכול כדי להטות את המלצות הוועדה לכיוון המנציח את עדיפותה של האם על האב.
ישפטו הקוראים אם הניסיון להציג סחיטה גסה ובוטה זו של שלושת נציגות "הפמינזם" כלפי שאר חברי הוועדה באור חיובי, אינו אלא "מכבסת מילים" והטעייה. האמת היא שהמדובר היה בהתעקשות של השלוש בניסיון ברור למסמס, שלא לומר לטרפד, את פעילות הוועדה לאחר שהתגבשו ההמלצות המצדדות באופן חד-משמעי וגורף בביטול חזקת הגיל הרך.
מלבד הכתיבה הלגיטמית באינטרט על גלית סנה לוריא התקיימו עוד מספר אירועים קטנים של מחאה ותמיכה אך כולם נערכו באופן לגיטימי וע"פ החוק ולא הייתה בהם שום פעולה שיכולה להיחשב כהטרדה.
כל הפעולות החלו רק 4 שנים לאחר הקמת הוועדה, שהייתה אמורה תוך שנה להגיש את דוח הביניים. הטריגר לפעולות אלה היה לחץ שהופעל על הוועדה מצד ארגוני הנשים להכניס שינויים בטיוטא של דוח הביניים שעמדה להתפרסם. ארגוני האבות קיימו
משמרת מחאה חוקית ומופתית בת 3 שעות מול ביתו של פרופ' דן שניט בקריאה שלא ייכנע ללחץ ארגוני הנשים.
רק למעלה משנה לאחר מכן, לקראת פרסום דוח הביניים נערכה עוד משמרת מחאה חוקית ומופתית שנמשכה כ-3 שעות וזאת שוב בעקבות שמועות על הלחצים שמופעלים בתוך הוועדה ומחוצה לה כדי לסגת מן ההמלצות המתגבשות.
לקראת פרסום הדוח הסופי שוב הגיעו מספר נציגים של ארגון האבות בפעם השלישית לפתח ביתו של פרופ' דן שניט, והפעם כדי להביע בו תמיכה על מאבקו כנגד הנסיונות להטות את המלצות הוועדה ולחזק את ידיו. לאות תמיכה ותודה הגישו לו נציגי ארגון האבות זר פרחים.
בנוסף קיימו האבות משמרת מחאה חוקית ומופתית ברחוב מול משרדו של עו"ד שמוליק מורן במטרה להניאו מן הכוונה להוביל מהלך להכנסת "שובר השוויון" כדי לרצות את נציגות הנשים בוועדה כדי שתצטרפנה לתמוך במסקנות. יצוין שבכתבה עצמה מצוטט עו"ד שמוליק מורן כמאשר שהמחאה כנגדו נעשתה באופן ההולם את גדרי המחאה הלגיטימית.
מכאן אפשר רק להסיק שמשמרות המחאה שקיימו ארגוני האבות, שהיו גלויות, בגדרי החוק וחופש המחאה כמצופה בחברה דמוקרטית, לא ממש השפיעו על מקבלי ההחלטות ולכן הטענה שחברי הוועדה היו מאוימים הינה חסרת שחר, נטולת כל בסיס עובדתי ומגמתית.
לעומת זאת, דווקא הצלחת ארגוני הנשים להכניס על קו הסיום את תוספת "שובר השוויון" שמנוגדת וזרה לכל שאר המלצות ועדת שניט מוכיחה מי באמת הפעיל לחצים שהשפיעו על חברי הוועדה. לחצים שנעשו במחשכים, לחצים מוסתרים שחברי הוועדה לא יודו בהם, אבל הם הם הלחצים שכופפו באמת את מרבית חברי הוועדה והביאו להטיית המלצותיה הסופיות... מה גם, שבסופו של דבר סעיף שובר השוויון כן הוכנס להמלצות, ובכל זאת נציגות הנשים נותרו בהתנגדותן.
"פויילע שטיקס"... כבר אמרנו ?
הערה: טרם פרסום מאמר התגובה באמצעי זה, הועבר המאמר למעריב בבקשה לפרסמו אך לא נתקבלה כל תגובה ויסיקו הקוראים מכך את מסקנותיהם - "פויילע שטיקס"... כבר אמרנו?
