"אני רואה בשרון וברפול אחראים לאלף קברים של בחורים צעירים וזה לא מרפה ממני . אלה הם הרוגי חינם"1. אלה הם דבריו של תת-אלוף ((מיל.)) מורדכי ציפורי, שהיה גם שר התקשורת מטעם ה"ליכוד" בממשלת בגין בתקופת מלחמת לבנון הראשונה . אלה הם דבריו של איש האצ"ל, מגולי האצ"ל באריתריאה ואיש תנועת "החרות" משחר נעוריו.
"לא אכפת לי להגיד בקול את האמת הפשוטה" זעק אחרי שנים, מי שהיה חבר בקבינט המצומצם הקרוב למנחם בגין, ומעז לשפוט באומץ את האירועים ממרום גילו בשנת 2011 בהיותו בן 88. מעז להשמיע אמירה התובעת מתן גט כריתות למדיניות הכוח והמלחמה - לה סגד שנים רבות - תוך אימוץ ראייה פוליטית שונה :
"צריך ללכת להסדר מדיני..."
אין עוד אמיצי לב כמו מוטקה ציפורי
בהיסטוריה של שישים וארבע שנות קיומה של מדינת ישראל, שבענו רגעי התרוממות רוח של שכרון חושים ערב יציאה למלחמה. שבענו מעמדים שלאחר המלחמות בהם עמדנו בפני שוקת שבורה. כי לא מומשו יעדי המלחמה. התברר בדיעבד, שאפשר היה למנוע אותה, אפשר היה למנוע מחיר דמים יקר. אך לא התברכנו באמיצי לב כמו מוטקה ציפורי, שהעז אחרי עשרות שנות פעילות לומר -
"יהודה ושומרון לא יהיו שלנו. אוי ואבוי אם נישאר שם".
חבל שהמשולש ביבי-ברק-ליברמן אינם מאמצים את קריאת התגר של מוטקה ציפורי, מי שנטל חלק בצמרת השלטון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. מי שהבין יותר מדי מאוחר, שמדיניות של כוח ועוצמה צבאית מביאה רק לשכול מיותר וכואב. ושתפקידה של הנהגה מדינית היא למנוע מלחמה , למנוע קורבנות בנפש.
חבל שהמשולש ביבי-ברק-ליברמן אינו משקיף פעם נוספת על מצעד האיוולת גם של מלחמת לבנון השנייה . מלחמה שתבעה את מנת הקורבנות המיותרים שלה, קורבנות חללי שווא - 164 הרוגים ישראלים, מהם 119 חיילים ו-45 אזרחים ועוד כאלף פצועים עם מנה לא מבוטלת של נזקים כלכליים.
עיוורון הסגידה לכוח הצבאי
חבל שאין מסקנות לנוכח העובדות, שלא הושגה אף לא מטרה מדינית אחת, שהציבה ההנהגה המדינית טרם המלחמה. הנהגה שנוּוְטָה אל המלחמה רק מתוך עיוורון הסגידה לכוח הצבאי וליכולות להגיע אל הפתרון המיוחל רק באמצעות הכרעה צבאית.
לא די היה באלף הרוגי חינם של מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 , נאלצנו להעלות עוד מנה נוספת של הרוגי חינם על מזבח מלחמות שווא כדוגמת מלחמת לבנון השנייה ומבצע "
עופרת יצוקה". ועכשיו אצה למשולש ביבי-ברק-ליברמן הדרך לפתרון צבאי, גם כשהמחיר עלול להיות תבערה גרעינית.
באותו ביטחון, שמנווטים אותנו באלו הימים ביבי-ברק-ליברמן, ניווטו אותנו מדינאים וגנרלים במלחמת לבנון הראשונה והשנייה.
אך חבל שהיינו צריכים להקריב מאות נעורים נקיים על מזבח מלחמה מיותרת ואחריה לשמוע את מוטקה ציפורי , אחד השרים הבכירים אומר באיחור רב - " ... אני מתהפך על משכבי בלילות כבר שלושים שנה. אני רואה את הקברים . אני חושב עליהם ...".
וממשיך מוטקה ציפורי - " ישבתי אצל זוג הורים ניצולי שואה... הבן שלהם הלך במלחמה.
בשביל מה אני שואל את עצמי. בשביל מה. זה לא נותן לי מנוח, זה לא עוזב אותי. זו אחת הטרגדיות של עם ישראל".
אני חושש, שאחרי העימות הגרעיני, אליו אנו צועדים, לא יהיה לנו מוטקה ציפורי מהצמרת המדינית-ביטחונית שיביע את זעמו לנוכח הסגידה למדיניות של כוח.
אני חושש, שאחרי העימות הגרעיני המאיים עלינו לא יהיה גם מי, שיאמר ומי שיכתוב - " וַיִּקְרָא אֱלוֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁך קָרָא לַיְלָה וַיְהִי ערב ויהי בֹקֶר יוֹם אֶחָד ".
