הַכְּהֻנָּה
הַמִּשְׁכַּן תֻּכְנַן לֵךְ לַעֲבוֹדָה זִיל גְּמוֹר
כֹּל פְרַט וּפְרַט,נותר לְהַעֲלוֹת מָּאוֹר
וּבְקֶרֶב הָעַם כְּבַר מֻרְגֵּשֶׁת תְּכוּנָה
לַמְנוּיִים,לַמַּנְהִיגִים בְּעִקַּר הַכְּהֻנָּה
זֶה הָיָה אָז וְגַם עַתָּה קוֹבֵעַ הָרִבּוֹן
שֶׁבּוֹחֵר הָאָדָם הַמַּתְאִים לַמָּקוֹם
שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּמוֹנֵעַ רִיב וּמָדוֹן
וְשֶׁבּכֹּהֶן אִיׁש לֹא יִטּוֹר וְלֹא יִקּוֹם
וּבַמִּשְׁכַּן יְשַׁכֵּן תּוֹרָה וְדִבְרוֹת הָאֵל
וְהָאֵל יִשְׁכּוֹן עָד בְּקֶרֶב עַם יִשְׂרָאֵל
זֶה אֲשֶׁר תְּצַוֶּה וּבָזֶה יֵשׁ לְהַתְמִיד
לָלֶכֶת וְּלהוֹלִיךְ בָּאוֹר כְּנֵר הַתָּמִיד
שמן זית זך כתית למאור
משה אף על-פי שלא נזכר שמו בכל הפרשה בְּדַבֵּר ה' אליו, ממשיך הוא לקבל צוים ומשימות מאלהי ישראל איך ומה לעשות בתהליך הקמת המשכן והכלים שבו, וכל הפולחן שיעשה בו. למעשה כפי שלמדנו מרש"י בפרשת תרומה כי כאשר הפרשה מתחילה האו וו החיבור, סימן שהיא המשך למה שקדם לכך בפרשה שקדמה לה, כן הַוַּו מצביעה על המשך רעיון המנורה (תרומה כה/לא) כפי שתוארה לפרטי פרטיה בא כאן הכתוב ומצוה על העלאת הנרות במשכן ומתחיל בנר התמיד. זה אור שיהיה דלוק כל לילה ולילה תמיד כלומר בסדר קבוע ואין הכונה שהאור ישאר דלוק תמיד, כי הרי נאמר: מערב עד בקר (כז/כא) . אשר לשמן שצריך להשתמש בו , בא הכתוב ואומר: אין להשתמש בשביל נר התמיד בשמן זית פשוט (או כפי שנהגו אנשינו להביא שמן שטעמו נפגם להדלקה בבית הכנסת) אלא בשמן זית זך כתית , כלומר זית מובחר שכותשים אותו לקבלת השמן ממנו ולא טוחנים אותו עם הגלעין שלא יהיה בו משקע של הגלעין. השאלה היא מנין יביאו בני ישראל שיצאו ממצרים ונדים במדבר באין עצים לא כל שכן עצי זית לקיים מצוה זו, אלא שכאן הקב'ה באמצעות משה כבר מצוה על הפולחן בבית המקדש שעתיד להבנות בארץ ישראל ולא במשכן. דברים אלה הם כמו הדברים שנאמרו בפרשת תרומה בכל הנוגע לעבודת השם במשכן, כשהכונה היא לעבודה במקדש. ברם המשכן במדבר נועד לעבודת השם בו, אך על-פי האפשר בתנאי מדבר וגם כדי להכינם לעתיד לבוא בהקפדה על קיום מצוות התורה ככתוב בה.
חשיבות מיוחדת לצורה ולטקס
תאור מפורט אנחנו קוראים בפרשה זו על צורת וסוג וקישוט בגדי הכהן הגדול ולבוש הכהנים בכלל. מתברר כי צורת הלבוש בעלת משמעות מיוחדת בעם ישראל. דבר זה בימינו מהוה תופעה מיוחדת במינה אצל החרדים, המקפידים על צורת הלבוש , על הצבע ועל יתר הפריטים ששמים עליהם. צתברר כי לפי הלבוש ניתן לקבוע לאיזה עדה או קהילה משתיך בעל הלבוד מסוים. למשל הלבוש השחור של החרדים , מושפע כפי הנראה מארץ מושבם בעיקר בפולין, שם נתגבש הלבוש השחור כפי הנראה מושפע מלבוש שהיה נהוג בקרב האוכלסיה הלא יהודית שם, שנועד לבטל את הבלטתם מחשש מפני זיהויים ופגיעה בהם, אלא שזה פעל כבומרנג, כיון שהלבוש השחור עם החולצות הלבנות עבר מן העולם אצל האוכלוסיה הרגילה בפולין ואילו אצל היהודים זה נשתמר וזה הבליט אותם והבדילם מהאוכלוסיה הלא יהודית, על כל מה שהשתמע מכך כאשר האנטישמיות גברה לפני מלחמת העולם הראשונה ובמשך שנות המלחמה עצמה וכמובן במה שקדם למלחמת העולם השניה ובתקופת המלחמה. אך אין הלבוש החריג היה נחלת יהדות אשכנז, הדבר נהג כך בארצות האיסלאם בעיקר בלבוש נושאי משרה כרב ראשי ודיינים ושומרי ראש (קוואץ) זה כלל כיסוי ראש מיוחד הדומה לכיסוי ראש מלכותי ככתר. בפרשה שלנו בגדי הכהן הגדול ולבוש הכהנים בכלל משתרע על פרק שלם כל פרק כ"ה וששה פסוקים מפרק כ"ט.
ברור שי הרבה מה לדבר על החלקים השונים שבמדי הכהן הגדול, אך זה יעשה בהזדמנות אחרת. השאלה מה חשיבות המדים, לגבי הצבא לזיהויים כחיילים וגם כדי שלא להבדיל בין חייל לחייל, למעט מי שנושא דרגה במודע. וכך גם בכל מוסד או מקום עבודה , שמן הראוי להבדיל בין העובדים משרתי הציבור לבין הציבור עצמו, כדי לפנות אליו ולבקש את שירותיו. הניסיון בטרם קום המדינה להתיחס בביטול למדים וללבוש אחיד מתוך רצון להראות כאחד מהחברה, לא עמד במבחן וסוף סוף הפלמ"ח וההגנה נכנסו למדים וענדו דרגות כי זה דבר שאין בלתו למען הבדלה בין איש בתפקיד לבין איש שאיננו בתפקיד.
הקריאה לזכור
בשבת זו במפטיר אנו קוראים מתוך פרשת כי תצא (דברים כה/יז-יט) את הדברים שנכתבו שם על עמלק. זה מתחיל ב: זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כי תצא כה/יז) ומסיים בפסקה שנראית קשה ביותר ביחוד כפי שמצטט רש"י מהמקורות: תמחה מאיש עד אשה מעולל עד יונק משור וכבשה שלא יהא שם עמלק נזכר אפלו על הבהמה לומר: בהמה זו משל עמלק היתה. דבריו של רש"י לקוחים מדברי שמואל א' (שמואל א' א-יד) לכן נקראים הדברים סמוך ל פורים . כיון שבפורים עמלק היה בדמות המן. מכאן חל הכלל הבא להרגך השכם והורגו : תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח.(דברים כי תצא כה/יט) כאשר אנו משווים חטאו של עמלק כלפי עמנו, שזִנֵּב בנחשלים שבעם כאשר אלה היו עיפים ויגעים ולא הייתה בלבו יראת אלהים. לא נוכל להתיחס לעם שהרג ושחט וטבח ושרף ללא רחם באנשים שלא חטאו כלפיו ולא עשו לו כל עול. הדבר נשמע מובן יותר כלפי עמלק או דוגמתו של עמלק, כאשר אנו קוראים את ההפטרה בשמואל על עמלק . מדובר במלחמה שתנהל אל תקח שבויים, מחה זכרו של כל עמלקי אם לא תסלק רשעים אלה מן העולם הם תמיד יופיעו מחדש כאחמד אנ-ניג'אד כנצר-אללא וכ"הניה". כל אלה אורבים לנו למחוא זכרנו, אז קום ומחה זכרם , לבל יצליחו במזימתם.
מנהיגות וכהנה הם שרות
רש"י אומר: לקדשו לְכַהֲנוֹ לי (הכונה לאהרן) (כז/א) זה לקדשו להכניסו בִּכְהֻנָּה על-ידי הבגדים שיהא כהן לי ולשון "כְּהֻנָּה" שֵׁרוּת הוא. מכאן שמי שנאבק להבחר להיות מנהיג, הוא אמור להבחר לשרת את העם ולא להפך. במדינות המזרח התיכון הערביות העם משרת את המנהיג ,כדי שלא להדמות למשטרים אפלים אלה על מנהיגנו להבין כי הם משרתי העם ולא העם משרת אותם. על בגדי הכהן שמים שתי אבני-שֹׁהַם עליהם חורטים את שמות שבטי ישראל ששה שבטים על כל אבן ואלה שמים אתם על כתפות האפוד בגדו העליון של אהרן הכהן , וזה מהווה סמל למנהיג שנושא על כתפיו את עמו ואת הנטל שלו וחובתו לשרתו בכך שהקב"ה יראה את שמות בני ישראל ויזכור צדקתם. הפרשה איננה עושה אבחנה בין מנהיג שממלא חובות שהן מצוות התורה לפולחן ולאמונה לבין מנהיג שתפקידו להנהיג את העם לא בתחום הפולחן אלא גם בכל תחומי החיים. בעבודה וביחס בין אדם לחברו ושמירה על אחדות הָאֻמָּה. ומלחמה כשצריך להלחם ולכן גם לפקוד את יוצאי צבא זאת אנו נראה בהמשך. אין כאן פריבילגיה והבדל בין יוצא צבא אחד לרעיהו. ושחרור ממלחמה רק לאלה שהתורה הגדירה אותם כפי שזה יאמר בהמשך. ואין בחירה אצל האדם אם לשרת בצבא אם לאו. ומשה אמר: לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה ( ספר במדבר מטות לב/ו) . אלא שבני גד ובני ראובן חזרו בם ואמרו: ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר הֲבִיאֹנֻם אל מקומם (מטות לב/יז) לא נשוב אל בתנו עד התנחל בני ישראל.(מטות לב/יח). חיזוק צבא ישראל מצוה חשובה ביותר מן התורה, כדי שלמור על הארץ כנחלה לעם ישראל, איך זה שיש תורה אחת לאלה ותורה אחרת לאלה?.
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה
תּוֹרָה אַחַת יֵשׁ וְאֵין חֲדָשָׁה
נִלְמַד וּנְעַיֵּן וְנִטּוֹל חֶלֶק בַּמָּגֵן
כִּבְנֵי גַּד וּרְאוּבֵן וּדְבָּרַם נְשַׁנֵּן
דִין אֶחַד לְכֻלָּנוּ סוֹד הַקִּיּוּם
לְהִלָּחֵם כְּשֶׁצַר מְשַׁלֵּחַ אִיּוּם
שֶׁלֹא מַבְדִּיל בֵּין לוֹמֵד לְלוֹחֵם
אִם יַצְלִיחַ חֲלִילָה,אֵין מְנָחֵם
לִמְשַׁרְתֵי הָעַם נִשְלַח אַזְהָרָה
בְּוִתּוּר לַמִּתְבַּדְלִים אֵין כַּפָּרָה
נַהֲגוּ בְּאֹמֶץ וָעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה
בְּאֵיפָה וְאֵיפָה אַל נָא תַחֲשֶׁה
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
