ד"ר עוזי ארד, מי שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי ונאלץ לפרוש בגלל הדלפה בלתי מכוונת ומידע נוסף ובעייתי שטרם הותר פרסומו בציבור, התראיין לידיעות אחרונות (יום ו', 02.03.12). על-פני תשעה (9) עמודים גוללו שני המראיינים הבכירים - נחום ברנע ושמעון שיפר, הן את גרסתו של ארד לאירועים שהובילו להתפטרותו, והן את דבריו ביחס לאופן הבעייתי כטענתם שבו מתנהלת לשכת ראש הממשלה.

לא קשה להבחין כי המרואיין, בניצוחם של שני המראיינים, עשה מאמץ מיוחד להבאיש את ריחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. לשם כך לא בחלו השלושה בעשיית שימוש ממוחזר בטענות שהועלו הן מצד ארד והן מצד גורמים אחרים בדבר אופן התנהלותה המוזר של שרה נתניהו. כמו-כן הם לא נמנעו, מצד אחד, מלהרבות במלל ובקשקשת ולהתמקד בזוטי דברים; ומצד שני, תוך מתן ביטוי מוצנע יחסית לאירועים ולהישגים חשובים באמת לאזרחי ישראל ולממשלה בראשות נתניהו.

מדוע שתק ארד במשך 15 שנים

ובכל זאת, אם מנפים את דברי ההבל ומתעלמים מהרעשים, אם מתעלמים מהכותרות הבומבסטיות ומהעריכה המגמתית מצד העיתון הידוע בנקמנותו כלפי נתניהו ורעייתו שרה, ואם בוחנים לעומקם את הדברים שכן נכתבו, עולות המסקנות שלהלן:

1) ד"ר עוזי ארד פעל בצמידות לנתניהו במשך 11 שנים. נאמר זאת שוב: 11 שנים. הוא היה עמו כאשר נתניהו היה חבר כנסת מן המניין, לאחר מכן כשר בממשלה ועתה כראש ממשלה. בכל השנים ההן בהן כיהן בתפקידי בכירים, לרבות יועצו ושליחו של נתניהו לעניינים מדיניים מיוחדים, הוא לא אמר מאומה בגנותו של נתניהו - לא לציבור הרחב, לא לתקשורת, ולא לגורמים שמתפקידם לבקר את ראש הממשלה. אם אכן נכונים דבריו של ארד על המתרחש במשרד ראש הממשלה, הרי שהוא היה שותף לכל אותם מעשים - אם במעשה ואם במחדל;

2) ד"ר עוזי ארד נאלץ להתפטר לאחר שנבדק מידע מוכמן ורגיש לגביו. אנשיו של נתניהו, ובהם נתן אשל, מי שהיה ראש הסגל במשרד ראש הממשלה, ויוחנן לוקר, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, אינם רלוונטיים להכרעה בגורלו של ארד - בין שיכלו לטפטף ארס כלפיו ובין אם-לאו. ראש השב"כ יובל דיסקין הוא שהוביל את הבדיקה. היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות עוזרו עו"ד רז נזרי, הוא שליווה אישית הן את מהלכי הבדיקה והן את המסקנות לגבי ארד. דיסקין ונזרי ידועים ביושרם האישי. דעתם נחשבת בעיני הרבה יותר מדבריו של ארד את ברנע-שיפר. גם לאחר ששפך מררתו על-פני תשעה עמודים, לא הצליח ארד לשכנע כי אכן דיסקין ונזרי תפרו לו תיק;

3) בפני ארד פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט העליון, להלין על שנעשה זו, לטענתו, ואף לדרוש לחשוף בפניו ובפני באי-כוחו את המידע הבעייתי שנטען לגביו. העובדה שלא עשה זאת עד כה מלמדת על רצונו דווקא לנקום בנתניהו ובאנשי משרד ראש הממשלה ולפגוע בתדמיתם בציבור. העובדה שמצא אוזן קשבת לכך דווקא אצל חורשי רעתו של נתניהו בעיתון ידיעות אחרונות, שבעליו ועורכו האחראי הוא ארנון מוזס, אינה צריכה להפתיע איש;

4) מדבריו של עוזי ארד בזכות נתניהו שפורסמו באותיות פטיט בראיון הנרחב, עולה כי נתניהו הצליח להשיג עבור ישראל התחייבות אמריקנית כתובה בדבר הכרה במדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. יצחק שמיר, יצחק רבין, שמעון פרס, וגם אהוד אולמרט ניסו להשיג התחייבות כתובה שכזו, וכשלו. נתניהו השיג זאת פעמיים בעת כהונתו כראש ממשלה: פעם ראשונה מנשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון (1998); ופעם שניה מהנשיא ברק אובמה (2009) - התחייבות כתובה המאשררת את זו שניתנה על-ידי קלינטון ב-1998. מיותר כמעט לציין: חורשי רעתו של נתניהו בידיעות אחרונות לא מצאו לנכון להבליט זאת בכותרת גדולה כמתבקש או בכותרות מישנה, על-אף שאין חולק על-כך כי מדובר בהישג משמעותי ביותר הנותן בידי ישראל יכולת להכריע את אויביה;

5) טוען עוזי ארד: נתניהו זנח אותי ולא התייצב לצידי. לטענתו, הוא ביקש את עזרתו ותמיכתו בתקופה שהוא נחקר על-ידי השב"כ, אך נתניהו נמנע ממילוי בקשתו. ארד וידידיו בידיעות אחרונות מסתירים את העובדה הפשוטה: עוזי ארד נחקר כחשוד בעבירה פלילית-ביטחונית, ולכן אסור היה לנתניהו להתערב בזאת שמא יסייע, אם במישרין ואם בעקיפין, בשיבוש מהלכי חקירה ומשפט;

6) ובחזרה לטענות נגד שרה נתניהו.

מוזר למדי לשמוע שוב ושוב טענות מצד בכירים שנפלטו ממשרד ראש הממשלה על אודות מעלליה כביכול של שרה נתניהו. הטענות ו/או ההתבכיינות מצדם של אלה אחרי שנפלטו ו/או הגילויים אינם מועילים לציבור - לפחות כל-עוד נשוי בנימין לשרה נתניהו. הגיע הזמן שתפקידים רגישים במשרד ראש הממשלה יאוישו על-ידי אנשים ישרי דרך ובעלי 'חוט שידרה', שיוכלו להגיד "לא" גם לאשת ראש הממשלה.