מעבר לכך יש כשל מחשבתי בטיעונים אחרים המושמעים על-ידי פוליטיקאים מערביים.

הטיעון: אפשר לתקוף את אירן בזמן מאוחר יותר, תקיפה עכשיו תעלה את מחיר הנפט ותזיק לכלכלה העולמית.

הכשל הלוגי: אם תקיפה תביא לעליית מחירים של הנפט, עליית מחירים שהם לא מוכנים לקבל, הרי גם תקיפה בעתיד תביא לאותה תוצאה. מה שהם אומרים בעצם שתקיפה אינה 'על השולחן'.

מה עוד שעליית מחירים יכולה לבוא בשל סיבות אחרות. המחירים כבר עלו בעבר הרבה יותר מרמתם היום. הטיעון הזה תקף לא רק לגבי תקיפה, אלא גם לגבי סנקציות שאמורות לאלץ את אירן להפסיק את התוכנית הגרעינית שלה. סנקציות אפקטיביות שאמורות לשנות את מדיניות אירן, עלולות לדחוף את האירנים לגרום להעלאת מחירים אם על-ידי צמצום הפקת הנפט ואם בדרך אחרת (לפעמים מספיק איומים). בדרך זו הם יכולים לפגוע במערב ועדיין לקבל הכנסה יפה שתעזור להם לעמוד בסנקציות.

הטיעון: פעולות תקיפת אתרי הגרעין יביאו להפצצות טילים של אירן על ישראל, ללגיטימיות של התקפה אירנית בטענה של 'ראו, ישראל היא תוקפנית', ולהתלקחות מלחמתית במזרח התיכון.

הכשל הלוגי: אם אירן תרגיש שזה אפשרי, אין לה בעיה למצוא עילה לתקוף את ישראל, ישירות או דרך עושי דברה; זה יהיה תקף פי כמה כאשר תהיה בידה הפצצה. האם עדיף לספוג התקפת טילים אחרי שתהיה בידי אירן פצצה גרעינית ולהסתכן בהפצצה גרעינית? האם אז תימנע התלקחות במזרח התיכון? אשר לטענה של ישראל התוקפנית שיש לחסלה, האין זו בדיוק הטענה המושמעת כעת על-ידי אירן?

הטיעון: סנקציות יביאו להפסקת פרויקט הגרעין.

הכשל הלוגי: ראו את אוזלת ידה של ארה"ב נגד קוריאה הצפונית הקטנה והענייה לעומת אירן. קוריאה הצפונית רק הסכימה לשיחות, טקטיקה שנעשתה בעבר הן על-ידי קוריאה והן על-ידי אירן כדי להרוויח זמן. האם באמת יש סיכוי שסנקציות כלכליות ישברו את הנחישות הדתית של אירן בזמן הקצר שנותר לה עד לפיתוח פצצה גרעינית?

הטיעון: אירן היא סכנה לישראל ולא למערב.

הכשל הלוגי: האידיאולוגיה המוסלמית של אירן היא הקמת חליפות בהנהגתה בכל העולם, זו גם האידיאולוגיה של האחים המוסלמים ולכן פצצה גרעינית בידם בעקבות מרוץ חימוש גרעיני, מסוכנת לא פחות. אירן פועלת כבר היום בבניית בסיסים בארצות דרום אמריקה כדוגמת ונצואלה, האויבות לארה"ב. טילים חמושים בפצצת גרעין יכולים להגיע משם לארה"ב. אשר לאירופה, ארצות אלו כבר היום בטווח הטילים של אירן.

הטיעון החזק ביותר של אלו המתנגדים לתקיפה הוא הטיעון הפרקטי של הקושי בחיסול פרויקט הגרעין לתקופה ממושכת. אם אכן אין אפשרות לחסל את פרויקט הגרעין על-ידי תקיפה, ואף אחד מהפרשנים לא יודע מספיק כדי להחליט בנושא זה, הדרך היחידה העומדת בפני העולם המערבי היא שינוי המשטר באירן בדיוק כמו שעשו בלוב. שינוי שיש לו הצדקה רבה יותר מהתערבות בלוב. שינוי משטר זה יכול להישען על האופוזיציה האזרחית שכבר ניסתה להתנגד לשלטון בעבר הקרוב או על-ידי פלישה יבשתית כמו שנעשה בעירק של סדאם חוסיין.