השבוע שלפנינו הוא שבוע קריטי, באשר אריאל שרון נחוש להרכיב קואליציה אשר תאפשר לו ליישם את תוכנית הנסיגה. הוא אינו פוסל אף מפלגה כי כאמור, שרון הוא "צדיק גדול" ולא פוסל מפלגות על רקע דת, עדה, או השקפת עולם, כל עוד המפלגה תתחייב להרים את ידה בעד גירוש 8000 יהודים מבתיהם, והרס מוחלט של 25 ישובים פורחים בארץ ישראל.
כל המתבונן במהלכי העשור האחרון יודע שלא ניתן לסמוך על אף אחת מהמפלגות העומדות בתור להיכנס לקואליציה, בענייני ארץ ישראל, ולמעשה, כל קואליציה שתוקם על-ידי שרון, תוביל ליישום תוכנית הנסיגה. אז מה עושים?
עושים את מה שהיה צריך לעשות ביום שבו קיבלה ממשלה בראשות שרון את תוכנית "ההינתקות", שולחים את שרון הביתה, לחוות השקמים. להשגת מטרה זו נהיה מוכנים להתחייב בפניו כי המחנה הלאומי לעולם לא יפנה את חוות השקמים, אלא אם כן יהיו כמובן לחצים כבדים מכיוון הפרקליטות או האמריקנים או הפלשתינים, אבל במקרה הגרוע נדאג לו לפיצוי כספי הולם. אומנם, לא נוכל להתחייב לפצותו על השווי המלא של החווה, שכן מדובר במיליוני דולרים, אולם הוא יוכל לקבל את אותו השטח בצפון השומרון...
ועתה ברצינות, כל אלו המסתובבים עם הסיסמאות לפיהן אסור להפיל את שרון כי "כל פעם שהפלנו את הימין קיבלנו את השמאל בשלטון" - מדברים שטויות. סיסמא זו היא מאותו בית מדרש של אלו, אשר יושבים בממשלת "ההינתקות" ומנעו במו ידיהם את הפלת הממשלה באי אמון "כי הם משפיעים מבפנים", ונראה שכוונתן לריפוד הפנימי של הוולבו...
להפיל את שרון היום, זה להפיל את השמאל, ולא את הימין, שהרי שרון אימץ את תוכניתו של אהוד ברק לנסיגה חד-צדדית ממרבית שטחי יש"ע, כולל חלוקת ירושלים.
גם לא חשובה כרגע השאלה מי ינהיג את המחנה הלאומי, אלא רק השאלה כיצד עוצרים את רכבת "ההינתקות", אשר מרגע הקמת הקואליציה החלופית תתחיל לדהור ללא כל מעצורים.
דומני שצריך לפעול בכמה מישורים; ראשית, לתקוע טריז עוד השבוע בגלגלי המו"מ להקמת ממשלת הפילוג, המכונה "אחדות", כדי להוביל את שרון למבוי סתום ולאלצו ללכת לנשיא ולבקש לפזר את הכנסת. שנית, להפעיל מכבש לחצים על חברי הכנסת מהליכוד ומהמפד"ל להצביע נגד הקואליציה שתקום, אם תקום, בכל הצבעת אי-אמון שתובא לכנסת בפגרה. שלישית, ועל כך, שוקדים פעילים מרכזיים בליכוד, כולל עבדכם הנאמן, להדחת שרון מתפקידו כיו"ר תנועת הליכוד ולעריכת פריימריז חדשים לראשות התנועה.
אין חולק כי אריאל שרון תרם למעלה מיובל שנים לביטחון המדינה, לביצורה ולמפעל ההתיישבות שלה, והקושי לפעול לסילוקו מהנהגת המדינה, ברור. אולם, בל נשכח את ההיסטוריה שלנו, שלימדנו, כי יוחנן כהן גדול, להבדיל, שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי, ועל כך כבר נאמר, "זקנותו מביישת את בחרותו".
