ההתקפות הקטלניות של לוחמים-מתאבדים פלשתינים, יחידים, בחדרה ובצומת הגבעה הצרפתית בירושלים, לפני ואחרי יום השנה השישי לרצח רבין, זאת המורשת האמיתית של רבין.
ההתכנסות השגרתית בחזית בנין עיריית תל אביב לשמוע את הבת, סגנית שר הביטחון דליה רבין-פילוסוף, וכמה זמרים חותמי עצומות שלום, ותוכניות הטלוויזיה על הנרצח ומורשתו היו בלתי רלוונטיים. ליצחק רבין לא הייתה מורשת של ממש: הוא לא כתב בחייו שום דבר בעל טעם, ורוב מעשיו בפלמ"ח, בצה"ל, ובממשלות ישראל, לא השאירו את רישומם החיובי על תולדותיהם של העם היהודי ושל מדינת ישראל. בשני מאורעות הטביע רבין את חותמו על ההיסטוריה: ברציחתו ובהסכם אוסלו.
תרומתו של רבין לרצח של עצמו הייתה משולשת:
1) כראש ממשלה הייתה לו אחרית ישירה על השב"כ. על-פי דוח ועדת שמגר שחקרה את רצח, קרסה לחלוטין כל מערכת האבטחה של השב"כ. רבין נשא באחריות לקריסה הזאת;
2) בשחצנות חסרת בסיס, האופיינית לבני דורו, סירב רבין ללבוש שחפ"צ ביום הרצח. אם לא היה מסרב היה ניצל מן ההתנקשות;
3) לפי הגירסה הרשמית, התכוון הרוצח לנטרל את ההתלהבות הישראלית ליישם את הסכם אוסלו. הרוצח נכשל: לא רק שיורשו של רבין, שמעון פרס, וראש הממשלה אחריו, בנימין נתניהו, המשיכו את הסכם אוסלו ככתבו וכלשונו, אלא שראש הממשלה השלישי אחרי הרצח - אהוד ברק, התקדם הרבה מעבר להסכם והציע לפלשתינים מדינה עצמאית על כל השטחים שנכבשו על-ידי ישראל במלחמת ששת הימים.
תרומתו של רבין להסכם אוסלו הייתה פאסיבית. המו"מ עם הפלשתינים בשנת 1993 נעשה על-ידי סגן שר החוץ יוסי ביילין ועוזריו, בידיעתו של שר החוץ. רבין התנגד למהלך, אך לא נקט אמצעים כדי למנוע אותו.
ראש אמ"ן באותם ימים אלוף (מיל.) אורי שגיא, מתאר בספרו את המהלך המדהים הזה באופן מפורט. רבין נתן את הסכמתו להסכם כמי שכפאו שד, לאחר שאנשי החזיבאללה הרגו ב-19 באוגוסט 1993 שבעה אנשי גולני, מפנה פצצות אחד וגשש אחד. כ"מר ביטחון", רבין לא שיפץ את ההסכם שאליו הגיע "גנרל" ביילין, וכך נתן את ידו למהלך שעתיד לגרור את ישראל למלחמת אוסלו המתנהלת כבר למעלה משנה. כל הרוג וכל פצוע בשנה הזאת הם תוצאה ישירה של הסכם אוסלו וביטוי למורשת רבין, עד הפיגועים בחדרה ובצומת הגבעה צרפתית ועד בכלל.
רבין הטעה את הציבור בטענתו שאם הפלשתינים לא יקיימו את הסכם אוסלו, יוכל צה"ל להפוך את הקערה על-פיה. חלפה שנת מלחמה, והיום כל ילד יודע שבמלחמה הזאת יד הפלשתינים על העליונה, משום שהם התאימו את הטקטיקה שלהם למציאות בארץ ישראל, במזרח התיכון ובעולם היום. צה"ל, לעומת זאת, לוחם בפלשתינים בשיטות מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון. כמו שלא די במטוסים, טנקים וטילים כדי לחסל את ארגונו של אוסאמה בן-לאדן, כך לא די בהם כדי לחסל את החמאס ואת הג'יהאד האסלמי.
המלחמה בטרור, גם באפגניסטן, וגם בארץ ישראל, מלמדת כי לא ניתן להשיג שלום וביטחון תוך כדי הקפדה על זכויות האדם בפירוש הפוסט-מודרניסטי-משפטי של מושג זה. גם אנשי אל-קאעידא, וגם אנשי החמאס והג'יהאד האסלמי, אינם מקפידים על זכויות האדם, שהרי בתרבותם המושג הזה אינו קיים כלל. הקפדה על זכויות אלה ביחס אליהם יוצרת חוסר סימטריה הרת אסון ללוחמים בטרור.
התוצאה: הפיגועים בניו-יורק, בוושינגטון, בחדרה ובצומת הגבעה הצרפתית.
בהיגררו אחרי יוסי ביילין והסכם אוסלו, הראה רבין שאין הוא מודע לאחד ממצאים המרכזיים של האבולוציה והאנתרופולוגיה. לפי הביולוגים ג'ון מיינארד סמית וג' ר' פרייס, "היונים (הפציפיסטים) מפסידות תמיד במלחמותיהן, מלבד כשהן מתעמתות זו עם זו". את המימצא הזה אישר הניסיון ההיסטורי.
האנתרופולוג מייקל פ' גיליירי כתב: "אם יש לקח אחד להיסטוריה , הריהי מלמדת שאותם שכנים יקרעו כדג כל שכן 'רציונלי'. הלקח הוא שהמיליטריסטים האי-רציונליים המביעים נכונות להילחם, כופים על הצד האחר דילמה שהפתרון הסביר ביותר שלה הוא נכונות אי-רציונלית להילחם גם במחיר כבד מאוד".
הסכם אוסלו הוא תוצאה של תבוסת ישראל באינתיפאדה הראשונה ובמלחמת דרום לבנון. היונה-הרציונליסט יוסי ביילין, טען שניתן לחדול מן המלחמות האלה בעזרת ויתורים טריטוריאליים. גם האבולוציה והאנתרופולוגיה וגם ההיסטוריה מוכיחות שאלה חלומות באספמיה. היגררותו של רבין אחרי ביילין מוכיחה, שכסגן שר החוץ גם ראש הממשלה ושר הביטחון לא הבין את המציאות.
חוקר האסטרטגיה האמריקני ט. שלינג כתב ש"הדרך היחידה למניעת מלחמה - בחיצי רעל או בפצצות גרעיניות - היא ההרתעה. ההרתעה מבוססת כל כולה על הבעת נכונות לגמול בכל הכוח בלא להתחשב במחיר אם יתקוף האויב תחילה".
הנזק של מורשת רבין-אוסלו איננו רק בהרוגים ובפצועים של השנים האחרונות, אלא בסירוס אינסטינקט הביטחון של היהודים בארץ ישראל שהחלו לשים מבטחם במהלכים דיפלומטים, שהם משענת קנה-רצוץ ולא בפיתוח יכולות להתריע ולהכריע את האויב. הטענה שאת הטרור אין להכריע באמצעים צבאיים בלבד, הפכה לסימן ההיכר של ישראל המסורסת שאחרי הסכם אוסלו. הסירוס הזה נעשה בגין כשלונות מתמשכים של צה"ל, מאז מלחמת שש הימים לפחות, והוא הולך ומחמיר בעידודה של מורשת רבין-ביילין-אוסלו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
