פסק דין חשוב של הנשיאה ביניש, עם סיום הקדנציה שלה בעליון, באה להרחיב את הזכויות וההגנות שיש לאזרח, מול השלטון ואוכפיו ובמיוחד מפני שרירות אוכפי החוק.
פסק הדין אברהם בן חיים ואח' נגד מדינת ישראל, קובע גבולות חדשים, לגבי החיפוש המשטרתי, לפיו, על המשטרה להודיע לאדם על זכותו לסרב לחיפוש על גופו, אלא אם יש בידי השוטר צו חיפוש כדין או יש נגדו חשד סביר לביצוע עבירה.
בשנת 2006 קבע בית המשפט העליון בהרכב של 9 שופטים, בפסק דין יששכרוב (הידוע מאז כהלכת יששכרוב) - כי אי מתן הודעה לנחקר/נאשם שזכותו לשמור על "זכות השתיקה" ולהתייעץ עם עורך דין, לפני מתן הודעה/הודאה, או עדות שבמהלכה יכולה להיות ניתנת תחת אזהרה - פסולה ולא קבילה כראייה בבית משפט.
פסק דין זה - מהווה מהפכה פלילית חוקתית, בכל הנוגע לזכויות היסוד של האזרח, והוא חלק מזכויות היסוד החוקתיות, במיוחד בתחום הפלילי, אבל עם השלכות לכלל הזכויות האזרחיות, כלפי שלטון החוק ומערכות אכיפת החוק.
בית המשפט העליון קבע (בהלכת יששכרוב), בבירור ובחדות, כי ראיות שהושגו בצורה בלתי חוקית - פסולות, ולא ישמשו כראיות. פירוש הדבר - תפיסת כלי נשק, סמים, או ראיות פיזיות אחרות, שיתפסו בצורה בלתי חוקית, יכולים להביא לזיכוי נאשמים.
פסיקה תקדימית זו - באה לצמצם או אפילו לבטל את הלכת "פרי העץ המורעל", שהייתה מקובלת בישראל בניגוד לארה"ב.
בישראל - ראיות חפצות ופיזיות שנתפסו בהליך לא תקין - לא נפסלו אוטומטית כראיות. ואילו בארה"ב-ההלכה מזה שנים הייתה שראיות שנתפסו בהליך לא תקין ושלא כדין - פסולים אוטומטית כראיה.
מסמר נוסף בהלכת "פרי העץ המורעל"
פסק הדין האחרון של הנשיאה ביניש (בן-חיים) - נועץ מסמר נוסף בהלכת "פרי העץ המורעל", ומחזק מאידך את זכויות האזרח וזכויותיו הקונסטיטוציוניות, כחלק מזכויות שנובעות מחוקת המדינה - כגון: "חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו" - שיהפכו בעתיד למגילת זכויות האדם ו"כחוקה בישראל".
כיום כל שוטר בארה"ב - מודע היטב, לפסק הדין "מירנדה", שהוא "מגדלור" בנושא זכויות האזרח ובמיוחד זכויותיו של אזרח/עצור, נחקר, חשוד/נאשם.
לאמור: אזרח שנעצר ולא הוסברו לו זכויותיו על-פי החוק - המעצר והחיפוש לא חוקיים, וכל הראיות שנתפסו פסולות להגשה לבית המשפט.
עד אשר חלחלה הלכת "מירנדה", למערכת אכיפת החוק בארה"ב, זוכו עשרות עבריינים ושוטרים ננזפו או הועמדו לדין על ביצוע מעצרים וחיפושים לא חוקיים, הפוגעים בזכויות היסוד של האזרח.
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה (לשעבר), ו
מבקר המדינה בהווה מיכה לינדנשרטאוס - כתב שני ספרים כעבודת מחקר השוואתי בנושא:
1. "חזקת החפות" - בישראל ובארה"ב.
2. "הספק הסביר" - בישראל ובארה"ב.
המסקנה אליה הגיע השופט לינדנשטראוס, כי שני העקרונות עדיין לא חלחלו מספיק למערכת אכיפת החוק שלנו. הסכמה לחיפוש ללא הסבר שאדם יכול לסרב, אינה הסכמה מדעת. נקודה נוספת הנובעת מפסק הדין (בן חיים) - שגם אם אדם מסכים לחיפוש, אבל לא הוסבר לו, כי הוא רשאי לסרב, אינה הסכמה מדעת, ולכן היא פוסלת את החיפוש ואת הראיות שהושגו אגף החיפוש.
צירוף שני פסקי הדין משנת 2006 ומ-2012 (ששניהם נכתבו ע"י השופטת ביניש), מחזקים את זכויות האזרח ומעמידים את זכויותיו מעל שרירות המערכת וכחלק חשוב מבסיס, אמנת זכויות האזרח במדינה דמוקרטית.
פסק הדין האחרון של ביניש בתחום זה ירשם בדף ההיסטוריה המשפטית כאבן מסד נוספת, "במהפכה החוקתית - הפלילית" של הפסיקה בישראל.
ראה לעניין זה:
א. פסק דין בן-חיים - רע"פ 1014/09.
ב. רע"פ 617/10 - ג'בלי.
ג. רע"פ 5758/10 - עייש.
פסקי דין מאוחדים - מיום 6.3.12.
ד.ע"פ 5121/98 - יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1)461 - משנת 2006.
