אנו עדים למצב בו מדינת ישראל מטווחת במאות טילים קטלניים, שמסיבות שונות ומשונות אינם גובים עשרות ומאות נפגעים בנפש, אבל מספיקה העובדה שכמו במלחמת העולם השניה, ערים שלמות מופגזות בלא הבחנה וההתמודדות של המדינה עם המצב היא רדיפה פאתטית אחרי משגרי הטילים.
למשמע דברי ראשי מערכת הביטחון, משר הביטחון, עבור ברמטכ"ל וכלה בדובר צה"ל, ולמשמע הטרמינולוגיה הזהה של ראש ה
ממשלה, ניכר פער עצום בין המציאות כפי שהיא נתפשת בקריאת המפה של ראשי המערכת לבין המציאות כפי שהיא בפועל. כל אזרח בר דעת, שאינו מוכה במחלת אהבת האוייב, מבין שבמצב בו מדינה ריבונית מופגזת השכם והערב בעשרות ובמאות טילים, היא צריכה להכריז מיידית על הכרזת מלחמה ולתקוף בלי שום מידתיות את האוייב, כדי להשיג שלוש מטרות:
1. להרתיע
2. לגבות מחיר יקר מהתוקפן
3. להגן על תושביה באמת
אבל לשיטת קודקודי המערכת במדינה, זהו לכאורה מצב תקין בו קיימת משוואה לפיה מליוני תושבים מופגזים ונמצאים בסכנת חיים מיידית, שלא לדבר על הנזקים הנפשיים הבלתי הפיכים ומן הצד השני האוייב מטופל בפינצטה עדינה שחסה על חיי השיגרה השלווים של תושבי רצועת עזה.
ניתן אולי לנסות ללמד זכות על ההנהגה ולנסות להבין את המצב הזה אולי לאור האילוצים הגיאו-פוליטיים. אולי רוצים להתיש את החמאס לפני עימות כולל עם אירן, אולי רוצים לאגור מודיעין יקר ערך לקראת מתקפה קרבה, אולי בכלל מתבשלת מתקפה אחרת והעימות הנוכחי הוא בסך-הכל הסחת דעת גאונית....
נניח שאכן קודקודי מדינת ישראל הם באמת גאונים אסטרטגיים כאלה, ובאמת מתחולל פה מהלך גאוני שאנו האזרחים הקטנים, קצרה עינינו מלהבין. אבל יש לומר להנהגה -
אתם לא יכולים להיות מנותקים מהעם, אפילו בנושאים האסטרטגיים הכי קריטיים.
הנהגה אמיתית צריכה במידת האפשר, לחשוף בפני עמה, אותו היא באה לשרת, לפחות
חלק מתמונת המצב. צ'רצ'יל נאם בזמנו את נאום "דם יזע ודמעות" המפורסם שלו, ובכך חיזק את החוסן הלאומי של העם האנגלי, שספג הפצצות קשות הרבה יותר במערכה הרבה יותר גורלית. וברור לכולנו, כי למרות שאין לנו צ'רצ'יל, ושאנו לא בריטניה, ושמלחמת עולם אינה מתרחשת כעת,
הרי שכן מתרחשת מלחמה על עצם קיומנו. מצד אחד יש את האיום הגרעיני האירני, ומצד שני, שאסור לזלזל בו, יש את המחבלים בעזה ובלבנון שמנסים לטבוח בנו, באכזריות רצחנית, מבית היוצר המוסלמי, ע"ע אסד.
המידתיות המוזרה, בה מותר לאוייב לפגוע באזרחים, בעוד "הצבא המוסרי בעולם", חייב להגן על תושבי עזה ולטפל בפינצטה במחבלים, היא איוולת, כששומעים בכלי התקשורת הערביים כי תושבי עזה מאוכזבים מהחמאס. ומדוע תושבי עזה מאוכזבים מהחמאס? הם מאוכזבים לא כי החמאס אינו שואף להביא שלום עם מדינת ישראל. הם מאוכזבים מהחמאס לא בגלל שהוא לא מנסה להנמיך את הלהבות.
הם מאוכזבים מהחמאס כי הוא לא משתתף בלחימה ב"ישות הציונית"!
האמירות של ביבי - לעג לרש
בנאומו בכנסת אמר ראש הממשלה:
"צה"ל ממשיך לתקוף בעוצמה ובתקיפות את המחבלים בעזה. כל מי שמתכוון לפגוע באזרחים שלנו - אנחנו נכה בו. השילוב המנצח הוא בין אמצעי התקפה מוחצים, היכולת של צה"ל והפעילות של צה"ל לתקוף את המחבלים באשר הם, לבין אמצעי הגנה חשובים, וכמובן גם החוסן של האזרחים בדרום. השילוב הזה של שלושת הדברים: כושר התקפה, כושר הגנה והחוסן האזרחי, מאפשר לנו להכות בטרור בצורה מדויקת ומכאיבה. אתמול נפגשתי עם 30 ראשי רשויות בדרום. הגיבוי וההבנה שקיבלתי, הם דוגמה למנהיגות שנבחנת ברגעים שכאלה. צה"ל ערוך להרחיב את הפעילות וימשיך בפעילות ככל שנדרש". ואני שואל,
"ביבי, איפה היכולת הרטורית המרשימה שלך שהפגנת בוועידת איפ"ק? מי העם שלך?! העם היושב בארה"ב או העם היושב במקלטים בישראל?" . אמירותיו של נתניהו הם לעג לרש, הם לעג לאזרחי מדינת ישראל, שמגלים עד כמה ההנהגה שלהם מנותקת מהמציאות, כפי שהיא משתקפת מהשטח.
ראש הממשלה ושר הביטחון יזמו את סבב ההסלמה הזה בחיסול ביום שישי. הרי היה ברור לכל דרדק כי תגובה לחיסול הבכיר ההוא תביא להתקפה מסיבית של טילים. אז מה קורה עכשיו? לאן הסבב הזה אמור להוביל? האם יש איזה שפן בכובע של ביבי?
או שהמסקנה המתבקשת היא שהאיוולת שראינו בהתמודדות מול משט הטרור הטורקי, בו נשלחו מיטב לוחמינו עם רובי צעצוע למארב בלב ים, היא אותה איוולת שמובילה את ההתנהלות של המדינה כרגע בדרום.
לכן אני קורא בקולי הדל, "מנהיגים יקרים, דברו עם העם בגובה העיניים". אל תזלזלו באינטליגנציה שלנו עם אמירות חסרות כל הגיון כמו אמירותיו של ראש הממשלה ש -
1. השילוב המנצח הוא בין אמצעי התקפה מוחצים
2. היכולת של צה"ל והפעילות של צה"ל לתקוף את המחבלים באשר הם
3. לבין אמצעי הגנה חשובים
4. וכמובן גם החוסן של האזרחים בדרום.
5. השילוב הזה של שלושת הדברים: כושר התקפה, כושר הגנה והחוסן האזרחי, מאפשר לנו להכות בטרור בצורה מדויקת ומכאיבה."
התשובות של כל אזרח שפוי במדינה לדברים המגוחכים האלה הם: 1. אמצעי ההתקפה אינם מוחצים דבר מלבד מחסני אמל"ח ותלוליות חול בעזה
2. היכולת של צה"ל לתקוף את המחבלים באשר הם, היא שקר, עובדה, עשרות טילים ממשיכים להיות משוגרים
3. אמצעי ההגנה הם לא פתרון אמיתי לטווח ארוך, או כמו שאומלרט הזכור לשמצה אמר "אי-אפשר למגן את עצמנו לדעת".
4. החוסן של האזרחים בדרום הוא זלזול והתנשאות בלתי נסבלת.
5. הנוסחה, שביבי ידוע ביצירת נוסחאות הזויות, מתבררת כבדיחה גרועה על חשבוננו, שכן הטרור לא מוכה בצורה מכאיבה. אולי מדויקת, אבל כלל לא מכאיבה.
ביבי - תהיה מנהיג
ראש הממשלה, תסתכל לאזרחים שלך בעיניים. לא דרך התקשורת ששונאת אותך, ויש רושם שהיא שונאת גם את אזרחי המדינה, אלא ישירות בעיניים בנאום לאומה, שמצידי ישודר ביו טיוב, ותספר לנו מה באמת קורה. כי מאסנו במריחות הללו. אותנו, "עם ישראל", לא תוכל למרוח. לא תוכל לשקר לנו. אנחנו לא אובמה.
בנימין נתניהו, תתעלה על עצמך, ותתחיל להנהיג.
תפסיק לפחד מהצל של התקשורת, של בג"ץ, של השמאל, של ארה"ב ושל האו"ם. אל תפחד - כי הפחד שלך מחלחל לכולנו. תהיה מנהיג. תוביל באומץ, בכנות וביושר, ליעד אחד, ניצחון.
אולי תוכל לקבל השראה מנאומו המפורסם של ווינסטון צ'רצ'יל:
"אנו מצויים בשלב ראשוני של אחד מהקרבות הגדולים בהיסטוריה.
קרבות האוויר נמשכים, והרבה הכנות צריכות להיעשות כאן בבית. הייתי אומר לכם כפי שאמרתי לאלה שהצטרפו לממשלה הזאת: לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע. ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר. עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל.
אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון. ניצחון בכל מחיר - ניצחון חרף כל האימה - ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך, שכן ללא ניצחון, אין הישרדות."
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
