קצת צניעות

בליל הכרזות, מסיבות העיתונאים והראיונות הבלתי פוסקים של בכירי הממשלה ומפקדי הצבא אחרי האירועים האחרונים בחזית עזה (חילופי המהלומות בין צה"ל היורה מהאוויר ומפעיל את כיפת ברזל לבין הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות היורים טילים) הזכירו לי ספור ששמעתי בצעירותי (לפני יותר מ-40 שנים) מגדול בדרני ישראל בכל הזמנים, אורי זוהר.

וכך סיפר אורי זוהר:

פעם לפני הרבה שנים בארץ מאוד רחוקה. מאוד מאוד רחוקה עפה לה צפור שיר קטנה. צפור עם קול ערב הנשמע למרחקים, עם איכויות שירה נדירות. אבל קטנה. מאוד קטנה.

פתאום נהיה קר. מה זה קר , קפוא ממש. הצפור הקטנה, המאוד קטנה, שעפה ושרה שירים שנשמעו למרחוק התחילה לאבד מכוחותיה ולקפוא. אט אט עפה פחות עד שצנחה באפיסת כוחות אל תוך ערמת שלג גבוהה. הצפור הקטנה, המאוד קטנה. גססה לה בשקט בתוך השלג ולא הצליחה להוציא שום ציוץ מגרונה.

לפתע עברה במקום פרה. הפרה כמו כל פרה החליטה לעשות את צרכיה במקום. חירבנה הפרה באזור גסיסת הציפור וגם לא מעט עליה. צואת הפרה כדרך צואת בעלי חיים הייתה חמה מהשלג וחיממה, אט אט, את הציפור שהתחילה לשוב לאיתנה. הציפור, כאמור המאוד קטנה, הרגישה הרבה יותר טוב ופצחה בשיר. ככל שהחרא של הפרה חימם אותה יותר כך הגבירה קולה עד שנשמע מקצה הארץ אל קציה. רבים שמעו את קולה ערב ושירתה הנפלאה, שם מתוך החרא של הפרה בלב האזור המושלג ובתוכם כלב רעב. הלך הכלב אחרי הקול , הגיע אל הציפור ושלף אותה בניביו החזקים מהחרא וטרף אותה בן רגע.

שלושה מוסרי השכל היו לספור טרגי זה, על-פי אורי זוהר:

• הראשון, כך זוהר, זכור תמיד כי לא כל מי שמחרבן עליך הוא אויב שלך.

• השני, דע לך כי לא כל מי שמוציא אותך מתוך חרא הוא ידיד שלך.

• השלישי, החשוב מכולם, אם אתה בתוך חרא וטוב לך - שתוק.

לקח אחרון זה על מקבלי ההחלטות ומפקדי צה"ל להפנים.

ראו, רק התחלתם לשיר מנגינה שכולה שבח עצמי וקשקושים על הלקח שלימדנו את הפלשתינים , על הרתעה שחזרה ועל ניצחון בסבב הנוכחי ומיד חזרנו לחטוף רקטות. אז אנא, קצת פחות דברי רהב, קצת פחות הכרזות ניצחון. זכרו שמול המציאות האנרכית בעזה אנחנו די עמוק בחרא. אז גם אם אתם חושבים שטוב לנו עכשיו (בעקבות הפעילות האחרונה באזור) שתקו.

קצת צניעות מעולם לא הזיקה לאיש.