העיר תל אביב משולה בעיניי לעיר הקודש, ויישובי הצפון והדרום הם ערי חול - ומכאן ממשיכים לזרות חול בעיני התושבים, הפעם בלבוש כיפת ברזל. אין ולא היה תקדים או אירוע לכל אורך ההיסטוריה של המלחמות בין העמים והמדינות, בהם אוכלוסיה אזרחית מופגזת באלפי פגזים וטילים לאורך שנים, והשלטון המרכזי טמן ראשו בחול כבת-יענה.
אנו עדים לסבב ההסלמה האחרון, בו תושבי הדרום נמצאים תחת הפגזות וכתוצאה ממעשי פשע נתעבים אלה, תושבי הדרום, אזרחי מדינת ישראל, חיים בצילו של פחד מתמשך, עם הפוגות לסירוגין; ובתום סבב ההסלמה, שואלים עצמם מתי יתרחש הסבב הנפשע הבא?
הצלחות היירוט של הטילים על-ידי כיפת ברזל, גרמו לקורת רוח והתבשמות בקרב קברניטינו, כולל מפקדי הצבא. ומכאן ניתן האות לחזור לשגרה, להפיק לקחים איך מערכת כיפת ברזל "פיספסה" כמה גראדים שנורו לעברנו, לעבר מחוזותינו, ילדינו ורכושנו. אילו הייתה פגיעה ישירה במקום הומה-אדם, כיתת לימוד או גן ילדים, ברור לכל שתגובות הממשלה וצה"ל היו אחרות. ולכן השאלה המתבקשת היא: האם תגובת צה"ל מותנית בגודל האסון?
התל אביבים - נצר לשושלת מלכים ומלכות לא בכדי משוואתו של
אריאל שרון "דין נצרים כדין תל אביב" הייתה בגדר מכבסת מילים; הוא אף הוסיף והגדיל לעשות - עקר וגירש אזרחי מדינת ישראל מבתיהם בשם השלום, ובתמורה קיבלנו מטר של פצמ"רים וטילים לעבר יישובי הדרום.
ארגוני הטרור ממשיכים להתעצם, להבריח ולצבור תחמושת וטילים. וככל שאנו מאפשרים להם טווח התארגנות גדול יותר, הופך טווח הטיל לארוך יותר, רחוק יותר וחזק יותר. אין בלבי כל ספק, כי לא ירחק היום בו הטילים יגיעו לתל אביב במטרה לפגוע בריכוזי אוכלוסין, וברי לכל שהתוצאות הרות-אסון תהיינה.
כללי המשחק ישתנו משום שתושבי תל אביב, "כולם", הם נצר לשושלת מלכים ומלכות. תל אביב היא היהלום שבכתר. אנו נגן על תל אביב ונחרף נפשנו, כפי שהכוהנים הגנו על בית המקדש והמכבים מסרו נפשם על קידוש ה'. ממשלת ישראל תסמיך את צבא ההגנה לישראל לכבוש את עזה מחדש, לחסל את החמאס וכל ארגוני הטרור, לטהר את עזה מכל תחמושת המסכנת את חילול קדושת תל אביב. חלילה לנו, שיסכנו את כספם המתרבה כחול; ולכם תושבי הדרום כאתנן, נאחל, כי תמשיכו לראות כוכבים בשמיים גם ביום וגם בלילה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
