על מה שפרס ונתניהו לא דיברו עם אובמה

ההמלצה שלהלן הייתה כלולה במסמך שנשלח לנשיא בוש וצוותו, אחרי שפורסמה במאמר של הח"מ בהארץ, עם תחילת ההתקפה האמריקנית בעירק, במרץ 2003 (הארץ 10.3.03 - "לא צריך לסלק את סדאם"). לו הם היו מקשיבים לעצות שקיבלו - היה הניצחון על "ציר הרשע" מושג מזמן, עם ביטחון יציב לתושבי האזור ולצרכני הנפט שלו, ללא הקורבנות המיותרים.

בימים אלה, לפני שדנים על אופציה צבאית למניעת התחמשות אירן בנשק אטומי, חייבים במשנה תוקף למלא, קודם-כל, את ההמלצה לשחרר את נתיב אספקת הנפט מהאזור לארצות המערב - מהמעבר המסוכן במייצרי הורמוז. דבר זה היה ונשאר בהישג-יד מאז מרץ 2003, כשהנשיא בוש ויועציו קיבלו את המסמך האמור, עם ההנמקות המפורטות לכך. כל עוד בעיה זו לא תיפתר, ימשיכו מיצרי הורמוז להיות תלויים כעניבת חנק על צוואר צרכני הנפט במערב, כשהנפט מתייקר מיום ליום. די אם נשיא ארה"ב יודיע שהוא עומד לפתור בעיה זו - כדי שמחירי הנפט יתחילו לרדת בשוק הבינלאומי. ועל זה לא יכול להיות שיכוח כמו על כדאיות תקיפה אווירית, שישראל משחקת בו את התפקיד השנוי במחלוקת של "תחזיקו אותי".

מה שדרוש באופן מיידי זה - לחדש את הזרמת הנפט בתוואי שהיה פעיל עד קיץ 1948 בין קירקוק הכורדית של עירק לבין חיפה, וקביעת נמל חיפה כמוצא ראשי של הנפט העירקי לארצות המערב. תוך זמן קצר ניתן יהיה לחבר לתוואי זה גם את צינור ה-TAP-LINE הסעודי הישן, שהוזנח אך ניתן לשיקום מהיר. כך יחוסל כוח הסחיטה האירני במיצרי הורמוז, על הסכנות האמיתיות של המעבר בו וייחסכו 5000 ק"מ שייט של מיכליות בכל כיוון, וכן - מעבר מיותר בתעלת סואץ שגם היא עלולה להיות פרובלמאטית בעתיד הקרוב (ראה מפה מצ"ב). וכדי להבטיח את הצינור המחודש מגורלו של צינור הגז המצרי - יוקם, בגיבוי אמריקני, כוח שיטור משותף לאוטונומיה הכורדית, ממלכת ירדן וישראל, שלשלושתן יש אינטרס משותף בשמירה על ביטחון התוואי. וכך, במקום שחסימת מיצרי הורמוז תשמש כאיום אירני על ספקי וצרכני הנפט המזרח תיכוני, תוך ריתוק ארמאדה ימית יקרה לשמירה עליהם, תהפוך אפשרות החסימה לאיום על אירן עצמה.

נשיא המדינה וראש הממשלה עודכנו בהצעה זו, לפני שיחותיהם האחרונות עם קברניטי ארה"ב, וטוב היו עושים, גם מבחינת המאבק על דעת הקהל העולמית, לו התרכזו על הצעה קונסטרוקטיבית זו לפני הפתיחה במשחק המסוכן של "תחזיקו אותי".