אחריי, כל הלוחמים...

ישנם בישראל כמה לוחמים חברתיים בלתי נלאים שהתקשורת לא תרים אותם לרמתם האמיתית. סוג של עיוות עיתונאי – וריטוש של התרבות האמיתית הרוצה לפרוץ בישראל את מעגלי השרשראות החונקות אותה.

זו לא סתם כותרת. זה לא הסבר מעולם אחר. אין כאן סיפור בדיוני.

ישנם לא מעט תותחים המסתובבים בינינו (אני מכיר אותם אחד-אחד, ומעגלים נוספים מכירים אותם...), תורמים, מעוררים בנו תקווה, ותמיד נמוגים באווירה התקשורתית השיגרתית של עוד חבר-כנסת או שר התופס כותרות מיותרות - והם נשארים ללא כיסוי עיתונאי.

אותם אני רוצה יחד איתי ברשימה מפוצצת לכנסת הבאה.

ישנו מועמד חדש לכנסת הבאה שמחפש "כאלה שכבר עשו משהו בחייהם...". ש"עשו משהו בחייהם" על העליתא... הם אותם אנשים שמקבלים ג'וב אחרי ג'וב, כאשר ברור שכל מה שיש להם זה את הקליקה הזו שלנו, עמך, אין אותה... ומשם הם מבקשים לצנוח עלינו "עם קבלות". אלה לא קבלות, מה שאתם מציגים.

להנהיג חברת-ענק מבוססת, לקבל מיליונים כבונוסים (בין אם החברה מרוויחה ובין אם לא...) זו לא עשייה. זה לחיות במאפיה, וכמו שאנשים מסוגי ומסוג הלוחמים האלה עליהם אני מדבר – אין להם זכות לדרוך במסיבות הקוקטייל שלכם/שלהם, כך הם אינם שונים מכל הפרוטקציונרים האחרים שמגיעים לכנסת, כדי לנוח על עוד זרי דפנה שעליהם לא עמלו ולו רגע בחייהם.

את הלוחמים האחרים, האמיתיים, העלומים בכוונת זדון תקשורתית - אותם אני רוצה ברשימה החדשה שאותה אני מקים לקראת הבחירות הבאות לכנסת.