האם "כסדום היינו, לעמורה דמינו"?

זה קורה בישראל. ממש כאן. שוב אדישים הישראלים לאנשים במצוקה. הפעם - זו צעירה, אשר חבורת צעירים מקיימת עימה יחסי מין מלאים, בצהרי היום, בחוף ים בתל אביב. לעדי הראיה לא היה ספק, כי הצעירה במצוקה, ואינה מודעת באופן מלא למעשיה. הצעירה נראתה מטושטשת מאוד, התנהגותה הייתה חריגה ומוזרה, ולא היה להם ספק, כי לא הייתה לגמרי מודעת למעשיה.

ובכל זאת - הישראלי המכוער לא טרח להתערב! עשרות צפו במין הקבוצתי, אותו מקיימת קבוצת הפרחחים העבריינים עם הצעירה במצוקה, ו.... זהו!, לא ניסו למנוע אותו, לא ניסו להזעיק עזרה, לא ניסו להציל, לעזור, לסייע!.

כולם, למעט צדיקה אחת בסדום, אשר הזעיקה את המשטרה, וזאת באומץ רב, ולמרות איומי הצעירים עליה, ומצאה עצמה מתמודדת עם משטרה אדישה ובלתי יעילה.

ומה אם צעירה זו הייתה אחותכם? בתכם? חברתכם?

זהו מקרה אחד מיני רבים, בו מכה מציאות כואבת זו. האדישות כלפי קורבנות ונפגעים אינה נחלתן של ארצות ניכר, וההתעלמות ממצוקת האחר מתרחשת גם פה, בישראל, פעם אחר פעם.

עוברי אורח הנפגעים בתאונת דרכים ועדי הראיה אינם נוקפים אצבע, אנשים שהותקפו ואינם זוכים לסיוע מינימלי, אנשים במצוקה בעיבורה של עיר, אשר העוברים והשבים ממשיכים לעסוק בענייניהם, תוך התעלמות מסבלם.

דומה, כי הצלחנו לרדת לשיא השפל, שאול תחתיות ממש.

להעניש בחומרה את הנמנעים מלהושיט יד

יודגש, כי אין מצופה מהנוכחים במצוקת האחר לסכן עצמם או למצוא את מידת האומץ הנדרשת על-מנת להתערב באירוע עברייני. אבל המינימום ! להתקשר למשטרה ולזעוק לעזרה ! פעולה כה פשוטה, ועדיין איננה מתבצעת על-ידי הרוב הדומם, המסתפק בהתבוננות סקרנית במצבים בהם אחרים מצויים במצוקה, ובמקרה הטוב מצקצק בשפתיו.

לדעתם של כותבי שורות אלה, שומה על כל המתבוננים למיניהם, הצופים ושותקים, האדישים והמזלזלים – כולם! - ליתן את מלוא חומרת הדין !

יש להעניש בחומרה את כל מי אשר נמנע מלהושיט עזרה לאדם המצוי, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר יש לאל ידו להושיט את העזרה מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

החובה להושיט עזרה קבועה בחוק "לא תעמוד על דם רעך", המחייב סיוע לאדם הנמצא במצוקה, וקובע, כי המשתמט מהחובה עובר על דיני העונשין. חוק זה הרחיב את חובת ההצלה שהייתה קודם לכן (של הורה כלפי ילדו, של נהג כלפי נפגע ושל אנשי מערכות ההצלה והביטחון), וקבע אותה כחובת הצלה כללית, המחייבת לסייע לאדם במצוקה.

חובת ההצלה – מקורה בציווי המקראי: "לא תעמוד על דם רעך" ("ויקרא", פרק י"ט, פסוק ט"ז). כתפי שקובע הרמב"ם: "כל היכול להציל ולא הציל, עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'."

בחוק "לא תעמוד על דם רעך", נקבע, כי העובר על הוראותיו דינו קנס. אי קיום החוק הוא עבירה פלילית.

על-מנת להעניק "שיניים" ומשמעות מיוחדת לחובת ההצלה שכבר נקבעה בחוק – יש להחמיר את הענישה הפלילית הנקובה בו.