צה"ל לא מוכן למלחמה מודרנית

שדה הקרב המודרני אינו מותחם במקום - נוכחות מצלמות מותחת אותו עד לאולפני הטלוויזיה ומשם לסלון של הצופים. החיילים בשדה הקרב המודרני אינם רק אלו הנמצאים בעימות הישיר, באולפני הטלוויזיה 'חיילים' נוספים עוזרים לצד אחד על-ידי בחירת התמונות ופרשנות מוטה.

הקורבנות בשדה הקרב המודרני אינם רק אלו שנפגעו ישירות אלא בעיקר דעת הקהל של המדינות המערביות שנפגעת מזרם האינפורמציה המעוותת.

המערכה בשדה הקרב המודרני מוכרעת על-ידי אותה דעת קהל שמשפיעה על עיצוב המדיניות במדינות המערב. ראשי הצבא והמדינה היו חייבים ללמוד מהניסיון של כל הנצחונות שנישללו מאיתנו בעבר וכל הכישלונות שנחלנו בשדה המערכה המודרני על דעת הקהל.

סיפור סא"ל אייזנר הוא רק תזכורת נוספת לצורך הדחוף לשנות את מבנה צה"ל ולהיערך למלחמה המודרנית.

לא היה מודע כלל למצלמה

הכשל של סא"ל אייזנר לא היה בדרך שהוא היכה את המפגין הדני, בארצו מכים מפגינים בברוטליות רבה יותר, אלא בכך שהוא לא היה מודע למצלמה שחכתה במארב כדי להפילו במלכודת.

ראשי הצבא כשלו במערכה זו בכך שלא לימדו אותו איך להתנהג בשדה הקרב, שלא ציידו אותו במודיעין, בנשק הגנה של מפזרי הפגנות והכי חשוב בנשק התקפה של מצלמות, עיתונאים, עורכים ופרשנים ידידותיים.

ראשי הצבא כשלו בהכנת הצבא לקרב בכך שלא שינו את מבנה הצבא ותרגלו תורות לחימה המתאימות ללחימה בשדה הקרב המודרני:

חיל הסברה חשוב לא פחות מחיל שריון. מצלמות חשובות לא פחות מתותחים.

תרגול לחימה באור זרקורי המצלמות לא חשוב פחות מתרגול לחימה בשטח בנוי. ראשי המדינה כשלו בכך שלא דאגו לתקשורת ידידותית אפילו בתוך ישראל.

בכל המדדים האלו אוייבנו חזקים מאיתנו:

יש להם תקשורת תומכת פנימית - אל ג'זירה וחשוב לא פחות הם יודעי לנווט את התקשורת המערבית 'החופשית' לכיוונם.

הם ציידו את הלוחמים שלהם במצלמות כבר מאז הלחימה של חיזבאללה בצה"ל שישב בדרום לבנון.

הם רתמו את ה 'אידיוטים השימושיים' של השמאל למטרותיהם.

הם משתמשים בגורמים בינלאומיים כמו האו"ם ובית המשפט ככלים כבדים במערכה.

נכון, יש לאויבנו יתרונות מובנים: מבנה האו"ם שנשלט על-ידי גוש מדינות אויב; אופי התקשורת המחפשת 'סיפור' מיידי; הדת החדשה של המערב - ליברליזם רב תרבותי; התרבות המוסלמית המעודדת לשקר.

אך גם לנו יתרונות מובנים: בערכים שלנו הזהים עם ערכי המערב, ובעיקר בכך שיש לנו אויב משותף. מי יתן וראשי הצבא והמדינה ילמדו מהכישלון של סא"ל אייזנר כדי להיערך טוב יותר לקרב הבא.