בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
"איזבו" באירוויזיון. שירם לא ייצג את הרוח הישראלית [צילום: AP]
בל יהי חלקנו באירוביזיון
לרשות השידור הישראלית אין מה לחפש בתחרות הזמר האירופית, שמעצם שמה היא מחוץ לתחום שלה, מה גם שההצבעה בתחרות היא פוליטית ומשום שהבחירה שלנו אינה קולעת למטרתה
מרבית המדינות הנמנות עם איגוד השידור האירופי אינן נוטות חסד דווקא לישראל. ביטוי מובהק לכך היא ההצבעה שלהן בתחרות הזמר. יותר משההתייחסות בה היא לטיב השיר עצמו - היא מתנקזת למעמדה הפוליטי של "המדינה הציונית", שאיננה אהודה, בלשון המעטה
כמו בשנים קודמות כשלה ישראל ב"אירוויזיון" גם הפעם. לכישלון הזה יש אלף ואחד תירוצים, אבל לכולם מכנה משותף: אין למדינה שלנו מה לחפש בתחרות הזמר האירופית הזאת, שהיא מחוץ לתחום שלה.
מעצם שמו נועד ה"אירוויזיון" למדינות החברות באיגוד השידור האירופי והוא גם זה שפורס עליהן את חסותו. ישראל, לעומת זאת, מצויה, עדיין, על המפה האסיאתית והסתננותה לתחרות שאיננה שלה לא מתקבלת בעין יפה. יתר על כן: התפרצותה לעבר דלת פתוחה נתקלת אפילו בעוינות גלויה.
על תחרות ה"אירוויזיון" חולש, מטבע הדברים, איגוד השידור האירופי. סוד גלוי הוא שמרבית המדינות הנמנות עימו אינן נוטות חסד דווקא לישראל. ביטוי מובהק לכך היא ההצבעה שלהן בתחרות הזמר. יותר משההתייחסות בה היא לטיב השיר עצמו - היא מתנקזת למעמדה הפוליטי של "המדינה הציונית", שאיננה אהודה, בלשון המעטה.
וחוץ מזה, מרקיז, אין מה לצפות שבהרכב הדמוגרפי הזה יש כדי לשחק לטובת ישראל. אחרי ככלות הכל, מרבית המשתתפות בתחרות הן מדינות הגוש המזרחי ואלה עושות יד אחת - מדינה עבור רעותה. בדרך זו מוכרעת, כמעט תמיד, הכף לטובתן והן אלה שצועדות בראש רשימת הזוכות.
הלקח הנלמד
השיר "Time" של להקת "איזבו", שהתמודד השנה באירוויזיון
אלא שאת קולר האשמה אין לתלות באירופים בלבד. במידה לא פחותה הוא תלוי על צווארה של רשות השידור הישראלית. בחירתה המפתיעה בשיר "Time", של להקת הפופ-רוק-פסיכדלי-דיסקו-פאנק, "איזבו", הותירה לא מעט פיות פעורים. על טיבו ניטשו לא מעט חילוקי-דעות, מה גם שהוא איננו, בדיוק, שיר שעשוי לייצג את הרוח הישראלית דווקא.
האמת ניתנת להיאמר שאין זו הפעם הראשונה שרשות השידור חוטאת למטרתה. גם בשנה שעברה היא "פישלה" בגדול, כאשר בחרה, על גבה של זמרת אחרת, את שירה של דנה אינטרנשיונל, "דינג דונג", כשיר מייצג. בעוד שירה של עדית הלוי, "זהו זמני", היה שיר ישראלי אופייני, שאף זכה במפורש לאהדת-קהל מירבית - הטתה רשות השידור את הכף לטובת דנה, מן הסתם משום זכייתה במקום הראשון ב"אירוויזיון" קודם ומתוך הנחה ברורה ששמה הוא זה שכבר יעשה את העבודה. אלא שבסופו של דבר הודח השיר שלה בבושת-פנים, מה גם שמראש לא היה לו כל סיכוי לזכות.
הלקח הנלמד הוא ברור. עקב כישלונותיה הרצופים בעבר תשכיל רשות השידור הישראלית לעשות אם תרחיק להבא את רגליה מן האירוויזיון. בל יהי חלקה עם הביזיון הזה.
בכל "חגיגות הנכבה" באוניברסיטאות הישראליות שהתקשורת הבליטה, רק מעטים ראו את הפיל שממש מילא את החדר, וכוונתי לכרזה גדולה ועליה הספרה "1948". יש מהם שלא ראו, מפני שמספר אחר הסתיר להם: "1967".
חובתה של ממשלה לדאוג לגבולות המדינה, לאבטח אותם, לשמור עליהם, ולפעול בהתאם לחוק המדינה ולחוק הבינ"ל במקרים בהם מתבצעת חצייה בלתי חוקית של הגבול. בשביל זה לא צריך מסעות הסברה, קמפיינים תקשורתיים, שרים בחצאיות מבצעים ריקודי-עם על הדם. בשביל זה לא צריך תעמולה גזענית, ואין צורך בהפניית אצבע מאשימה אל פליטים. לכו תעבירו תקציבים וטפלו בזה בלי להתסיס את האוכלוסיה, ובלי ללבות מדורות של שנאה
בשנים האחרונות מפלגות רבות ניסו לבנות את המרכז הפוליטי בישראל, אבל כולן כשלו במשימה כי הן לא ייצרו אידיאולוגיית מרכז אמתית המבוססת על אידיאולוגיה. מפלגת קדימה היא דוגמה קלאסית לכך שמפלגת מרכז ללא אידיאולוגיה לא יכולה לשרוד, ולכן מפלגת הלוויין הזאת קרסה והצטרפה לממשלת הימין של נתניהו.
השבוע ציינו את יום ירושלים שזהו היום שבו איחד צה"ל במלחמת ששת-הימים את החלק המזרחי של העיר עם החלק המערבי. אך לפי דעתי המלומדת, לא רק שירושלים אינה מאוחדת, היא מפוצלת למספר חלקים.
והפעם - עמוס, איחולים, הפקירו, אסונות, דרך צלחה וחג שמח
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
