סלט טורקי

טורקיה מגלה רגישות לזכויות האדם ולשמירה הקפדנית על דיני המלחמה, וזה יפה. אך בימים שבהם השכן מצפון, בשאר אסד, טובח ילדים ואזרחים, החלטתה להעמיד לדין כמה מקציני צה"ל הבכירים, בשל אחריותם להריגת מפעילי ספינת ה"מאווי מרמרה", נראית מגוחכת וחסרת בסיס. יותר מהליך משפטי, יש כאן שימוש ציני ופוליטי במסכה משפטית של סמכות אקס-טריטוריאלית כביכול המאפשרת למדינה להעמיד לדין אנשים שפגעו באזרחיה גם מחוץ לגבולות המדינה.

למרות הצללים המשפטיים שריחפו מעליה, זכתה ההשתלטות על ה'מרמרה' לאישור בדבר חוקיותה, גם מבית המשפט העליון, גם ממומחי משפט בינלאומי שאינם חשודים באהדה יתרה לישראל.

לנוכח הקמת ועדת טירקל (שטרם סיימה את מלאכתה) והתחקירים המקיפים שנעשו בתוך צה"ל וחוצה לו, בוודאי אין להאשים את ישראל בניסיון טיוח או באדישות לעריכת תחקיר רציני ומקיף.

במישור המשפטי, מתעלמת טורקיה, יש להניח לא בשגגה, מ"קבלת הפנים" האלימה, עד כדי סיכון חיים, שלה זכו חיילי צה"ל בעת ההשתלטות על האונייה. היא גם מתעלמת מעקרונות יסוד במשפט הבינלאומי המאפשרים הטלת סגר ימי ותפיסת כלי שיט המפרים, או עומדים להפר סגר ימי, וטוענת, ללא כל בסיס בדין, כי פעולות אלו בוצעו בחוסר סמכות.

מוסר כפול

כתב האישום הטורקי מהווה המשך ישיר ל"מוסר הכפול" שנוקטות מדינות שונות בעולם ביחסן למדינת ישראל, לניסיון השנים האחרונות לעצור קצינים ישראלים באנגליה ובספרד, ולגרור את מפקדי צה"ל והשרים שקיבלו החלטות בענייני ביטחון לבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג. כל אלה לא צלחו ויש לקוות שכך יהיה גם הפעם.

למרות מופרכות כתב האישום, ראוי להשיב לטורקים מענה ענייני במישור המשפטי, וזה יוכן מן הסתם על-ידי אנשי משרד המשפטים והפרקליטות הצבאית. במישור הדיפלומטי, יש להמשיך בניסיון "לצנן" מעט את ההתלהבות הטורקית ובהיותה כוח אסטרטגי לנסות ולפעול לחידוש היחסים הטובים עמה כפי שנהגו בעבר. לצד כל אלה, מערך ההסברה הישראלי צריך להמשיך ביצירת כלים אפקטיביים להסברת הפעולות הישראליות, גם בסביבה עוינת ומוטה מראש.