האחד אני אדם מאמין, אך איני אדם דתי. לא ניכנס כאן לדקויות שבין שתי הגדרות אלה, וממילא הגדרות, כִּשְמַן כן הן: "גדרות הכולאות את המגדיר". המשורר, ג'לאל א-דין אל רומי, אמר פעם: "אם תגדיר אותי, איבדת את יכולתך לדעת מי אני".
אחד אלוהינו. נקודה. אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. אך אלוהינו הוא גם אלוהי איברהים המוסלמי, והוא גם אלוהי Abraham הנוצרי. אחד אלוהינו, ולכל הדתות המונותאיסטיות יש את אותו אל. אך, בנסותן להגדירו הן מאבדות אותו והופכות לדת. וכך, בניו ובנותיו של אותו אל מקיימים מצוות בתוך גבולות דתם, והורגים את בניו ובנותיו של אותו אל שהינם בני הדת האחות.
אין אלה בני האדם ההורגים את בני האדם האחרים, אלא בני דת אחת ההורגים בבני דת אחות. "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", ולא ממך כעדת מאמיני דת אחת, אלא ממך כעדת בני האדם. האדם אינו רוצח מלידה או מדעת. זו הדת המעבירה אותו על דעתו. לא הדעת רוצחת, אלא - הדת.
אחד האנשים היפים שהכרתי בשנים האחרונות, מגן דהרי שמו, חורש את הארץ, על אופנוע, לאורכה ולרוחבה. הוא מפיץ בה את אש האהבה, ומכבה מדורות של שנאה. באחד משיריו הוא מספר על אלוהים, כך:
- "שם, למעלה, אלוהים, יושב, בוהה בתוך ספריו,
ומביט בבן טועה, שמפר את כל כלליו,
שותק אלוה ומרצין, עצוב מגודש השלילה,
פתע, ראש קלות ירכין, וישתחרר, מהבחילה"
הפילוג השנה היא שנת 928 לפנה"ס. ההיסטוריה האנושית עוד לא יודעת מהי נצרות, והאיסלאם עוד נמצא 1540 שנים לפני ההארה הראשונה של מוחמד. הדת המונותאיסטית היא זו הקרויה היום "יהדות", ואין מולה תחרות על אלוהיה, לא מצד הנצרות ולא מצד האיסלאם. אך זרע השנאה והפילוג נמצא בבני האדם ללא קשר לדתם, ואף דת עדיין לא פוגגה את הפילוג. להפך, הדתות רק מחמירות את הפילוג. לגנבי קרקע מותר לגנוב קרקע מבני דת אחרת כדבר שבשגרה.
השנה היא 928 לפנה"ס. הממלכה של בית ראשון מתפלגת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה. בין השתיים שוררים יחסים עולים ויורדים, כמו שתי שכנות שנפגשות ביניהן בעיקר בעת הורדת הזבל. ממלכת ישראל שרדה כ-200 שנה והוכרעה על-ידי ממלכת אשוּר. אחותה, ממלכת יהודה, האריכה ימים ושרדה עוד כ-150 שנה והוכרעה על-ידי ממלכת בבל (נבוכדנצאר).
זהו הסיפור הקלאסי על החוואי הקורא לבניו על ערש דווי, ומעניק להם את החווה בירושה. ורק עצה אחת לו אליהם. כל עוד יעמדו יחד זה לצד זה, זקופים וצמודים, לא יוכל להם דבר. ואולם ברגע שייפרדו, הם נתונים לחסדי שמיים.
בסיפור הנוכחי, כל דת נאבקת בדת האחות (יהודים, מוסלמים ונוצרים), ואף כל זרם נאבק בזרמים הפנימיים (יהודים אורתודוקסים, חרדיים, רפורמים, חילוניים...; מוסלמים שיעים, סונים, עלאווים...; נוצרים פרוטסטנטים, קתוליים, מורמונים, עדי יהוה...). ולכולם, משותף רק דבר אחד. המאבק. המאבק באחד, באחדות, בהכרה האנושית הזו, זו שעמה באנו לעולם הזה ואיתה נצא ממנו, אך רובנו לא נזכה לחוש בה בין הלידה והמוות. כולנו, כולנו אחד.
ובסיפור הנוכחי, מעבר להבדלים שבין הדתות, נולדו לפתע גם חיבורים בין הדתות. כך, למשל, החילוניים בני כל הדתות מתחילים לבנות "מכנה משותף גבוה" יותר עם בני דתות אחרות, מאשר עם הקיצוניים שבתוך דתם. לי ולמוסלמי חילוני ישראלי או מצרי, יש יותר במשותף מאשר עם יהודי חרדי או מוסלמי סלפי. לעוכרי הציונות יש חיבור חוצה דתות (שר היהודים בממשלת הפלשתינים הוא חרדי).
זלמן אין לו מכנסיים הרב זלמן ברוך מלמד, הוא רב הישוב בית-אל. מה מלמד הרב זלמן את קהילתו? באלו ערכים הוא מזין את מאמיניו? האם זלמן באמת ברוך או שזלמן רק מלמד? "זה לא יילך" אומר הרב, "זה לא יעבור". "איני יודע אם זוהי מלחמת אחים... איני עוסק בטרמינולוגיה ואיני נותן שמות... אך זוהי עובדה... זה לא יילך בלי מלחמה... על גופותינו..."
אם נביט לרגע ברב זלמן, עוד לפני שאנו מאזינים לדברי הבלע והפירוד, עוד לפני שנלעג לפרשנות שלו למהותו של "רב", ועוד לפני שנחפש עם מי באמת הוא רב (מלבד עם פרשנותו שלו למונח "אחד"), אם נתבונן בו לרגע ממרום התובנה שכולנו אחד, נגלה שלזלמן המסית למלחמת אחים, יש אולי הילה גדולה בעיני מאמיניו, אך אין לו דבר וחצי דבר המלבה את אלוהים, את האחד, את האחדות, את האיחוד, את החיבור בין בני אדם, את הנשגב והנעלה מן האנושי, את האלוהי. ורק דבר אחד מלבה הוא, את עוגבי הגבעות, את מקדשי האדמה על חשבון דם האדם. את הביזה בחסות החוק, את שלטון הכוח והשררה, את המודל הבדלני של "אני ואפסי עוד", הקלאסיקה של "כוחי ועצם ידי".
בית-אל היא בית-בלי-אל ואם היה בליבנו ספק, הרי הוא הוסר. מחויבותם של אנשי תנועת גזלני האדמה היא לגזל אדמה בלבד, ולא ליישות הציונית המתונה אליה היא מחוברת וממנה היא ניזונה. מדינת יהודה כבר קמה, היא רק מחכה לעיתוי כדי להתנתק ממדינת ישראל.
ומכאן ועד הודעה חדשה, תדע כל אם עברייה כי הפקירה גורל בניה המשרתים בצבא ההגנה לישראל, על-מנת להגן על חייהם של פורעי חוק וגנבי קרקעות, המקדשים את האדמה על חשבון האדם, עד כדי דם.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
