לפני כשבועיים כינתה חברת הכנסת מירי רגב את המסתננים בתור סרטן, ועוררה סערה ציבורית, הפגנות, ועשרות דיונים בטלוויזיה וברדיו. מספר ימים קודם לכן הגדירה המועמדת לכנסת טליה ששון את ההתנחלויות בתור הסרטן של המדינה, ואף אחד לא קם, שום דיון לא התקיים, ואיש לא העלה בדעתו לקרוא לה "בהמה".
לכולם ברור שמה שמתירה התקשורת לחברת מרצ טליה ששון, היא אוסרת על חברת הליכוד מירי רגב, ומה שמתירה התקשורת לומר על יהודים חובשי כיפות המהווים חלק ניכר מהדרג הלוחם של צה"ל ושדרת הפיקוד שלו, היא אוסרת לומר על גויים ההופכים לסיוט את חייהם של שכניהם היהודים.
אבל טליה ששון איננה רק מועמדת מרצ לכנסת, אלא גם בכירה לשעבר בפרקליטות. וכשטליה ששון החלה לגלות את עמדותיה הפוליטיות, התקבלה הוכחה שלשמועות על "המאפיה השמאלנית השולטת בפרקליטות" יש בסיס עובדתי.
"דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב" הוכחה נוספת סיפק לאחרונה
מני מזוז, שהתייחס בראיון לעיתון
מעריב להצעות החוק שהועלו על-ידי הימין והסביר לקוראיו כי "חוקים אלה ביטאו חוסר הבנה מה זה דמוקרטיה. דמוקרטיה היא לא שלטון הרוב, שזו הסיסמה ששמענו גם ממובילי החוקים וגם מחלק מהציבור. שלטון הרוב הוא רק המרכיב המוסדי של הדמוקרטיה, והצד הערכי שלה הוא הגנה על ערכי חברה ליברלית פתוחה, שבלעדיה אין לדמוקרטיה משמעות".
מסתבר אפוא שבכירי הפרקליטות מאמינים באמת ובתמים ששלטון העם הבוחר ברובו עבור מפלגות הימין איננו דמוקרטי, והדמוקרטיה פירושה שלטון המיעוט המבוטל שעבורו ההתנחלויות הן הסרטן של המדינה.
להחזיר השלטון לעם ולנציגיו הנבחרים עמדתם זו של אנשי הפרקליטות באה לידי ביטוי בפסקי הדין שניתנו בפרשות מגרון ובית אל, שמהם ניתן היה להבין שגם שופטי בג"ץ מחזיקים בעמדות דומות. למרות שהימין אכן הפסיד בקרבות אלה, מסתבר שדווקא ההפסדים העירו את חברי הכנסת הימניים מתרדמתם, ורבים מהם החלו להבין כי המכשולים העיקריים העומדים בפני שלטון העם הם שלטון העריצות של בית המשפט העליון, ומדיניותה שונאת המתנחלים של הפרקליטות.
אין ספק שהחזרת השלטון לידי העם ונציגיו הנבחרים בכנסת תהיה מעתה ואילך אחת ממטרותיהם העיקריות של אנשי הימין, ואם יצליח הימין לנצח גם בבחירות הבאות, צפויים שינויים משמעותיים במעמדו של בית המשפט העליון, ובמדיניותה של פרקליטות המדינה.