חוסר כבוד האדם וחירותו

זכות זו היא מקודשת, שהרי אפילו הובס שהגה את האמרה "אדם לאדם זאב" חשב שזו זכות שאין לשלול מאדם. הובס הסיק מכך שאנשים רעים מטבעם ("אדם לאדם זאב") שצריך שליט שירכז בידיו את כל הסמכויות אחרת תהיה אנרכיה, אבל הוא הגן על זכותו של הפרט לחיים. גם אם הוא נשפט על עבירה ונידון למוות מותר לו לברוח כדי להתחמק מעונש. כלומר כל הזכויות מסורות לשליט חוץ מהזכות לחיים. כמו-כן, במאה ה-20 בוטל עונש המוות לרצח במדינות רבות בשל העובדה שאין לפגוע בזכות זו גם אם האדם שלל זכות בסיסית זו ממספר אנשים.

הצעת החוק המוצעת היא זילות של ערך חיי האדם וביזיון לענישה. היא מקלה על אדם שפוגע בזכות הבסיסית ביותר והחשובה ביותר של בן אנוש אחר. באותו יום שפורסמה הצעת חוק זה נערך דיון בבג"ץ על עתירת משפחתה של שחר גרינשפן נגד עסקת הטיעון של הנהג שדרסה והשאירה משותקת. הנהג השיכור קיבל 600 שעות עבודות שירות, קנס 100 שקלים ושלילה לשש שנים. מה שאנו רואים כאן היא ענישה בלתי ראויה ובלתי פרופורציונלית, הקלה בעבירת רצח היא בדיוק זה. האם בתקופה של התגברות הרציחות וקלות ראש בחיי אדם זה מה שצריך הקלה בענישה?!


ראו כמה מהסעיפים בחוק המוצע כפי שפורסם בעיתונות: למשל - המתה בקלות דעת שעונשה 9 שנים - הנאשם סבר שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש, אף שידע שהיא אפשרית. משמעות הדבר היא שאדם הדוקר מישהו ובמקרה פגע באיבר חיוני והאיש מת, כיוון שלא התכוון להורגו, עונשו יהיה תשע שנים ברוטו בכלא. אגב, יגאל עמיר ניסה לטעון במשפטו שהוא רצה לגרום לרבין לנכות שתאלץ אותו לסיים את תפקידו ולא להרגו.

כל האזרחים שווים בדמוקרטיה? כמובן שלא! אם אתה נבחר ציבור או איש אכיפת חוק, הרוצח שלך יקבל מאסר עולם. אם אתה לא כזה ולא כזה והרצח שלך בוצע בנסיבות מחמירות אז אולי רוצחך יקבל מאסר עולם.

כוונה היא סוגיה קשה. קשה לדעת מה אדם חושב ברגע זה וקשה יותר לדעת מה הוא חשב ברגע ביצוע הפשע. כאשר אנו מחליטים להקל בעונשו של אדם על סמך כוונה שאולי הייתה לו ואולי לא, כיצד למעשה קבענו זאת? הרי אדם שמחליט לגבות חוב מאדם החייב לו ומביא לשם כך סכין ובסופו של דבר דוקר אותו למוות יוכל לטעון לא התכוונתי להורגו.

קבלת ההנחה הזאת הופכת למעשה את כל האנשים למטומטמים וחסרי דעה. כל אדם יודע שאם אתה מכה בעוצמה אדם, דוקר אותו או יורה בו, יש סיכוי שהוא ימות. אדם שמזלזל בשלמות גופו ובחייו של זולתו, האם הוא זכאי להקלה בשל כך שלא התכוון מראש להורגו?! אי ידיעת החוק אינה פוטרת אדם מציות לו ומענישה. כאן ביצוע עבירה חמורה שאדם יודע שיכולה לגרום למוות מעניקה הקלה.

הצעת חוק זו מקלה בדינם של אנשים שהיו במצב שכושר השיפוט שלהם נפגע. ברור לנו שאדם שאינו שפוי אינו צריך להיענש, אבל צריך להגן על החברה ממנו, לכן אדם זה צריך להיאסר עד שייקבע באופן חד-משמעי שאינו מסוכן לציבור. האינפלציה של אנשים שהוכרזו כלא שפויים, שהו מספר חודשים במוסד לבריאות נפש ויצאו, מעוררת ספק בדבר קביעת אי השפיות.

הבעיה היא שאל מצבי כושר שיפוט לקוי נכנסה גם שכרות (אולי גם שימוש בסמים). אדם שהוא שפוי והכניס את עצמו ביוזמתו למצב של שיפוט לקוי ופגיעה בכישורים מקבל גם הוא הקלה. בארצות הברית תוכל להיכנס לכלא אם דרסת אדם, כיוון שנטלת תרופה הפוגעת בכישורי הנהיגה (מי מאתנו באמת קורא את עלון האזהרה שמצורף לתרופה?)

כלומר הצעת חוק זאת היא זילות של חיי האדם. העמדת העבריין על פני הקורבן. בשעה שזכותו של הקורבן נפגעה לבלי חזור, העבריין יכול להתחתן להוליד ילדים לצאת לחופשות.

ההנחה של אחריות מופחתת של האדם עקב חוסר מודעות לתוצאות מעשיו, יכולה להביא רק למסקנה של הובס: דמוקרטיה אינה אפשרית! לאנשים יש שיקול דעת בלתי מושלם. הם אינם אחראים למעשיהם בכל זמן ועת וראוי להפקיד את המדינה רק בידי אנשים שיש להם שיקול דעת.

ראוי שהחוק יתוקן באופן אחר שמניח שאנשים הם בעלי דעה, בינה ושכל והם אחראיים למעשיהם.כל מי שפוגע באחר בכוונה לגרום לו חבלה חמורה והקורבן מת כתוצאה מכך, יואשם ברצח. מי שעשה זאת במצב שהוא מעורער נפשית יאושפז במוסד לחולי נפש עד ששני פסיכיאטרים יחתמו על חוות דעת לבית משפט שבו הם מצהירים שעל-פי בדיקתם האדם אינו מסוכן לציבור. בית המשפט יחליט האם על-פי חוות הדעת יש לשחררו. אדם שמכניס את עצמו ביודעין למצב של כושר שיפוט לקוי לא יוכר כבעל כושר שיפוט לקוי.