ירדן - שלוש מדינות לשני עמים?

זהו המאמר השלישי על הממלכה הירדנית ומקומה בתסבוכת הפלשתינית: נפתח במובאה המחזירה אותנו אל פייסל אבן חוסיין, אשר מלך בדמשק שנתיים, בין 1918 ל-1920, וחתם עם חיים ויצמן על הסכם סופר-ציוני. ההסכם הזה התבטל מאליו כאשר המלך גורש מדמשק ע"י הצרפתים, שקיבלו מחבר הלאומים את המנדט על סוריה והלבנון. בכך הושם קץ לחלום המדינה הערבית ההאשמית שמרכזה בדמשק.

איך ראו את עצמם ערביי ארץ ישראל באותן שנתיים שבהן חשבו הכל שהנה הנה קמה המדינה הערבית הגדולה בדמשק, שנתיים של ממשל צבאי בריטי בארץ ישראל, שנתיים שבהן טרם אושר סופית המנדט הבריטי, אותו השלטון האזרחי שנועד להקים בארץ "בית לאומי לעם היהודי"?

התשובה על כך ניתנה בכנס בירושלים (1919) של "קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות", בהשתתפות נציגים מכל הארץ. הנה אחת ההחלטות:

"אנו רואים בפלשתיין חלק מסוריה הערבית, שממנה מעולם לא הייתה מנותקת. אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים".

אפילו ב-1937, בעדות בפני וועדת פיל, וועדת חקירה ששלחו הבריטים לארץ תחת לחץ ההתקוממות הערבית שהחלה ב-1936, עדיין מצהיר המנהיג הערבי, עוני ביי עבדול האדי:

..."אין ארץ כזו. פלסטינה היא מונח שהמציאו הציונים !אין כל פלסטינה בתנ"ך. ארצנו הייתה משך מאות בשנים חלק מסוריה."

אלא, חלומות לחוד ומציאות לחוד. הערבים המקומיים הגיבו על הניתוק מסוריה שלפתע הפכה צרפתית, בעוד אשר בארץ התבסס המנדט הבריטי של"Palestine" , בתרגיל מבריק: למרות שדחו את המונח "פלשתיין" שהיה זר ואף שנוא עליהם בהיותו חלק מארגז הכלים של המנדט להקמת הבית היהודי הלאומי, הם עשו סיבוב פרסה ובמקום להילחם ב"פלשתיניות", אימצו אותה לעצמם. שאם הארץ קרויה מעתה Palestine, אזי הם - "העם הפלשתיני"! ממילא, כפי שצרפת שייכת לצרפתים ואנגליה לאנגלים, כך פלשתיין לפלשתינים! המצאה פשוטה וגאונית, במיוחד בהתחשב בעובדה שלפני כן לא היה ל"פלשתיין" זכר במילון הערבי.

ב-400 שנות שלטון טורקי לא נודע שום חבל ארץ, מחוז או אזור בשם הזה. "פלשתינה" הייתה בשימוש רק בשפות אירופה, ירושה מן הרומאים. לכן, כאשר האנגלים הבטיחו בהצהרת בלפור להקים בית לאומי ליהודים ב"פלשתיין", הם לא חלמו שעתידים הערבים המקומיים, אשר באותה השעה ראו את עצמם כ-"דרום-סורים", לתבוע את השם הזה לעצמם. להפך, מי שאמר ב-1917 "פלשתיין" התכוון אך ורק למולדת של העברים הקדמונים, וכך אכן כתוב בכל האנציקלופדיות מאותם הזמנים.

נחזור אל חלוקת א"י ע"י הקמת האמירות העבר-ירדנית בגדה המזרחית על 76% משטח ארץ ישראל ונשאל, איך התייחסו הירדנים למשחק הפלשתיני? נמצא, שהללו שיחקו משחק כפול שגם הוא חושף את ערוות הזיוף הפלשתיני.

בפרסום ירדני ממלכתי רשמי נאמר:

"הזהות הירדנית מונחת ביסוד המכנה המשותף..אשר כולל גם את הזהות הפלשתינית, בפרט לנוכח התפתחותם המשותפת במישור ההיסטורי, החברתי והפוליטי של העמים משני צדדיו של הירדן..לאור מערכת יחסיה ההיסטורית והפוליטית עם הגדה המערבית..העניקה ירדן לכל הפליטים הפלשתינים שבשטחה זכויות אזרחיות מלאות, ובה בעת יישמרו זכויותיהם הפוליטיות כפלשתינים"....

שימו לב לסתירה הפנימית: מה זאת אומרת, ש"הזהות הירדנית" כוללת גם את "הזהות הפלשתינית" מפני שיש להן היסטוריה משותפת? מה זה, אם לא שהם פשוט עם אחד, אותו העם?

על כן לא פלא, שהירדנים הם היחידים שהעניקו לפליטים שבאו מא"י המערבית בעקבות מלחמת השחרור, ואח"כ גם לערביי יהודה ושומרון, אזרחות ירדנית. אולם אם הם עם אחד - למה הם תובעים לעצמם שתי מדינות? איך יתכן שהם גם אזרחי ירדן, כפי שנאמר בפרסום הירדני הנ'ל, וגם "יישמרו זכויותיהם כפלשתינים"? היכן בעולם נשמע כדבר הזה, שקבוצת אנשים תלבש שתי זהויות לאומיות נפרדות ותתבע שתי תביעות לאומיות שונות, אחת בשביל כל זהות?

המשחק הירדני הכפול בכל זיופו נתגלה בפרשה הבאה:

בשנת 1946 נעשה עבדאללה , אחיו של פייסל, עצמאי והפך מאמיר למלך. כעבור שנתיים, בשנת 1948 פלש לא"י המערבית ובאמצעות צבאו, הלגיון הערבי שהיה תחת פיקוד בריטי, כבש את ירושלים ההיסטורית ואת יהודה ושומרון. הכיבוש הזה נחשב עד היום ע"י כל העולם וגם ע"י בג"צ - לבלתי חוקי. למרות זאת, ארגן עבדאללה בדצמבר 1948 כנס נכבדים ערבים ביריחו, בו "נתבקש" לספח את יהודה ושומרון לממלכתו ונענה ברוב חסדו. בשנת 1950 נעשה הסיפוח רשמי.

לרגל הסיפוח חיפש עבדאללה שם לממלכתו המאוחדת וביקש לקרוא לה "פלשתין". היו אלה הבריטים דווקא שהורידו אותו מן הרעיון הזה, וזאת מן הנימוק הציני שהערבים יתקשו לתבוע את השטח שעליו יושבת מדינת ישראל אם כבר תהיה להם "פלשתין" במקום אחר. כך בא לעולם מוצר מזויף חדש: "הגדה המערבית". מעתה, קראו למדינה העבר-ירדנית "הממלכה ההאשמית הירדנית", והיא בעלת שתי גדות - מזרחית ומערבית.

גם ההמצאה הזאת מפולפלת למדי: "גדה" היא רצועת אדמה צרה הגובלת בנהר. כאן, גם חברון וגם שכם, ואפילו קלקיליה שכבר צופה לים התיכון, כולן בחזקת "גדה מערבית של הירדן". בעצם, על-פי אותו העיקרון גם חיפה ותל אביב הן "גדה מערבית".

ועוד לא אמרנו הכל. במפת-תיירות ירדנית משנת 1959 מסומנות יהודה ושומרון (באנגלית) "גדה מערבית של ממלכת ירדן", ובכך אין חידוש. אך נחשו, איך נקראת שם מדינת ישראל?
"Occupied area of Palestine"!, כלומר - "השטח הכבוש של פלשתיין". יוצא, שכל מקום שהירדנים שולטים בו הוא "גדה" של הירדן, ורק היכן שהיהודים נמצאים - שם פלשתין! אמור מעתה, שאלו כבש המלך את יפו, גם היא הייתה "ירדן" ובשום אופן לא פלשתין. שוב עולה ומבצבצת כאן האמת, ש"פלשתין" הומצאה אך ורק כדי להיכנס לישראל כדיבוק: אין ישראל, אין דיבוק! או, אם תרצו, פלשתין היא צל שהדביקו לישראל, וממנו אין נותנים לה להיפרד. אבל גם הצל הזה יש לו בעיה, שאם יצליח במזימתו לבלוע את מי שמטיל אותו - ממילא ייעלם גם הוא! המצב המכושף הזה ראוי לעיבוד אמנותי של סופר גדול.

תשאלו: ולפני שירדן המציאה את "הגדה המערבית", איך קראו אומות העולם לחבלים האלה במסמכיהם הרשמיים ? קשה להאמין היום, אבל השם היה - "יהודה ושומרון"! למשל, בספרו של מפקד "הלגיון הערבי", גלאב פשה, יש מפות ועליהן הכיתוב: "יהודה ושומרון". ובהתוויית הגבול המופיעה בהחלטת החלוקה של האו"מ משנת 1947 נאמר: "גבול ארץ ההרים של שומרון ויהודה מתחיל בנהר הירדן בואדי מליח מדרום מזרח לבית שאן"...

ומדוע רשמו "יהודה ושומרון? כי לפני 1948-1950 לא היה קיים שם אחר!

עכשיו נוכל לשפוט את מידת החולניות של כמה מאנשי התקשורת שלנו, שנתקעת להם הלשון כל אימת שהם נדרשים להגות את צמד המלים "יהודה ושומרון", ודווקא הזיוף המלאכותי "גדה מערבית" נעשה להם למעין דבר שבקדושה. זאת, אפילו אחרי שנת 1988, שבה המלך חוסיין, בנו של עבדאללה , נסוג מתביעתו ליו"ש, ביטל את אזרחותם הירדנית של תושבי יהודה ושומרון הערבים ו"אויס" גדה מערבית! רק יהודים שונאי-עצמם, עד היום אינם יכולים להרפות מן המונח המלאכותי הזה, שכל עניינו למחוק את הקשר ההיסטורי היהודי.

לאמתו של דבר, הערבים בעצמם אינם מסתירים את האמת בפני דורשיה.

כמה דוגמאות:

ראש ארגון הטרור "צא'עקה", זוהייר מוחסיין, כתב בשנת 1977 בעיתון הולנדי:

"רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את הזהות הפלשתינית
שלנו, כי זה האינטרס הלאומי של העם לעודד זהות פלשתינית נפרדת כדי
להעמיד אותה מול הציונות: הקמת מדינה פלשתינית נפרדת היא אמצעי
(לחימה) חדש בקרב המתמשך נגד ישראל... לאחר שנשיג את כל זכויותינו
בכל פלשתין לא נדחה, אפילו לרגע אחד, את האיחוד-מחדש של ירדן ופלשתין."

עשר שנים אחר כך, בוועידה ברבת עמון, התפתח דו-שיח מרתק בין חאפז אל אסד, הדיקטאטור של סוריה, למלך חוסיין :

אסד: "פלשתין היא שלי, חלק מסוריה. מעולם לא הייתה מדינה עצמאית ששמה פלשתין".
חוסיין: "הופעתה של האישיות הלאומית הפלשתינית באה להשיב לטענות ישראל כי פלשתין היא יהודיתֱ. אבל האמת היא שאסור לחרוג מהמסגרת הערבית הלאומית."

פרוק קדומי (ראש המחלקה הפוליטית של אש"ף, ניוז-וויק, מרס 1977):

"חייב להיות קשר, כי ירדנים ופלשתינים נחשבים ע'י אש"ף כעם אחד."

וכמה התבטאויות ירדניות:

עוביידאת, נציג ירדן באו"ם (29.11.79 ):

"ירדן ופלשתין הם חלקים מאותו עם והקשרים ההיסטוריים בין העם הפלשתיני בירדן ובפלשתין הם מזמן קדום..."

המלך חוסיין (בטלוויזיה המצרית, 10.10.77):

"שני העמים הם למעשה אחד -זו עובדה".

המלך חוסיין (בראיון עם העיתון א-נהאר-אל-ערבי-ואל-דאולי, פאריס, 26.12.81) :

"האמת היא שירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן".

מרוואן אל חמוד (שר החקלאות הירדני, ספטמבר 1980):

"ירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן במונחים של טריטוריה, זהות לאומית, סבל, תקווה ושאיפות."

המלך עבדאללה (בכנס הליגה הערבית בקהיר, אפריל 1948):

"פלשתין ועבר הירדן הן אחת, כי פלשתין היא קו החוף ועבר הירדן היא העורף ("הינטרלנד") של מדינה אחת".

המלך חוסיין (בקהיר, נובמבר 1966):

"ממלכת ירדן חייבת ליהפך לרפובליקה הפלשתינית."

והנסיך הירדני חסן, בנאום באסיפה הלאומית הירדנית בשנת 1970, הצהיר:

"פלשתין היא ירדן וירדן היא פלשתין. יש כאן עם אחד וארץ אחת, עם היסטוריה אחת וגורל אחד".

עוד בשנת 1945, בפני וועדת חקירה, התבטא הפרופסור הערבי גוה'ן חזם:

"לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו, לא הייתה מעולם שום שאלה פלשתינית ולא הייתה כל פלשתינה כיחידה פוליטית או גיאוגרפית..."

והפרופסור הערבי המפורסם, פיליפ חתי, התבטא בפני אותה הוועדה:

"אדוני, אין דבר כזה, היסטוריה פלשתינית. בהחלט לא!"

על כך נתן דוד בן-גוריון, גם כן בפני אותה הוועדה, תשובה נפלאה:

"אני מסכים איתו בהחלט: אין דבר כזה,"פלשתיין", בהיסטוריה. בהחלט. אבל כאשר הדר. חתי מדבר על היסטוריה, הוא מתכוון להיסטוריה ערבית, הוא מומחה להיסטוריה ערבית והוא יודע את המקצוע שלו. בהיסטוריה הערבית אין דבר כזה, פלשתיין. היסטוריה ערבית נעשתה בערב, בפרס, בספרד ובצפון אפריקה. בהיסטוריה הזאת לא תמצאו את פלשתיין. היסטוריה ערבית לא נעשתה בפלשתיין. אולם, אין רק היסטוריה ערבית, יש היסטוריה עולמית והיסטוריה יהודית, ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה יהודה, או, כפי שאנו קוראים לה - ארץ ישראל, הארץ של ישראל. אנחנו קוראים לה ישראל מאז ימי יהושע בן נון. הייתה ארץ כזאת בהיסטוריה, הייתה ועדיין קיימת. זו ארץ קטנה, קטנה מאד, אך הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה שלנו. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם; עמנו עשה את הארץ הזאת. שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת; הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם. עתה אנחנו שוב מתחילים לעשות את הארץ הזאת ושוב הארץ הזאת מתחילה לעשות אותנו".

שאלה: מילא, את משחקי המלים של הפלשתינים והירדנים אפשר להבין, מבחינתם. המשחקים האלה הכניסו להם דיבידנדים יפים מאד. אבל מה קרה ליהודים? העמדת כל ההתבטאויות הערביות האלה מול המשפט האחד שיצא מפורש מפי ראש ממשלה יהודי בישראל:"שתי מדינות לשני עמים", יש בה כדי לעורר פלצות: "לשני עמים"? מי הוא העם השני הזה: הבלוף הפלשתיני? הבלוף הירדני?

האין מר נתניהו יודע, של"פלשתינים" כבר יש מדינה, אלא שהם בחרו, ברוב ערמומיותם, לקרוא לה "ירדן"? ושהוא מציע, בעצם, שלוש מדינות: אחת לנו, ושתיים לשני עמים פיקטיביים, והכל - על נחלת אבותינו?