התחזית הפסימית היא המציאות

הדקו את החגורות

טארק אלחמיד, עורכו הראשי של העיתון "אלשרק אלאוסט", מתייחס במאמרו "מצרים - כעת, הדקו את החגורות" (25.6.12) לנצחון "האחים המוסלמים" בבחירות לנשיאות ארצו. אלחמיד, המבטא במאמרו את עמדתה האופוזיציונית של סעודיה, כותב כי יש המקווים שצבא מצרים והרשות השופטת החזקה הם הערובה לשלומה של מצרים. זה נכון, מאשר הכותב, אך לדבריו יש להביא בחשבון כי נשיא מצרים הוא מ"האחים המוסלמים" השולטים כיום במצרים. זוהי עובדה בעלת משמעויות פוליטיות, כלכליות, חברתיות, תרבותיות ודתיות. לכך יש השפעה לא רק על מצרים, אלא על העולם הערבי בכללו.

עלינו לזכור, כותב אלחמיד, כי המהפכה האיסלאמית של חומייני הותירה משקעים קשים הנותנים את אותותיהם זה ארבעה עשורים. תוצאותיה השליליות ניכרות בלבנון, עירק, בחריין ותימן, שלא לדבר על הסיכונים שהיא מציבה לבטחונן של מדינות המפרץ. הדברים נכונים גם לגבי ההפיכה הצבאית במצרים שהותירה זעזועים במרחב הערבי במרוצת חמישה עשורים וגרמה למלחמות דמים. זו הייתה הפיכה שגזלה מן הערבים כ-50 שנה, גרמה להם הפסדים עצומים והביאה לפיגור ולקיפאון.

אין כאן ביטוי של פסימיות. זהו מסר לנרדמים. לכן, התעוררו, היזהרו והדקו את החגורות. אנו כעת מתמודדים עם מציאות שקווינו כי לא תתרחש. אך היא התרחשה, וטומנת לנו סכנות רבות.

מה ניתן לעשות?

שואל העיתון הקטרי "אלראיה" (16.6.12) בהתייחסו למצב בסוריה. "חמישה עשר חודשים של הרג, חמישה עשר אלף הרוגים, אלפי עצורים ועשרות אלפי פליטים, ובאופק לא נראה פתרון כלשהו למשבר בסוריה.

"השאלה היא מה ניתן לעשות.

"הממשל האמריקני מתקשה להתערב צבאית, היות שלעם (האמריקני) נמאס ממעורבות במלחמות, מה גם שאובמה חושש כי מעורבות כזאת תעלה לו באובדן הקדנציה השנייה של הנשיאות. הפצצה אווירית בסוריה לא תהיה קלה כמו בלוב. זאת מפני שאוכלוסייתה של סוריה צפופה, ויקשה על הטייסים לאתר את המטרות ולבודדן.

"רוסיה וסין תומכות במשטר הסורי ומכשילות כל פתרון המובא לדיון במועצת הביטחון. רוסיה גם מתנגדת לקביעת אזור מוגן על-ידי גשר אווירי שיגן על הפליטים והמורדים.

"צבא המורדים שסוע בעיקר סביב השאלה מי יירש את בשאר אסד ומה יהיה אופיו של המשטר בעתיד. המורדים זקוקים לנשק כבד כדי להתמודד עם צבא המשטר, והנשק הקל המגיע מסעודיה וקטר אינו עונה על דרישותיהם. גם הפתרון המוצע של הדגם התימני שעל פיו יוחלף בשאר בסגנו, אינו מספק את המורדים המעוניינים בהדחת המשטר ובהענשתו על הפשעים שביצע.

העם הסורי ימשיך לצפות לנס".

סכסוך סוני-שיעי במקום סכסוך ערבי-ישראלי

מפת המזרח התיכון בימים אלה צבועה בשני צבעים ושסועה לשני זרמים עדתיים-דתיים: האחד סוני והאחר שיעי, כותב אמין אפלח במאמרו ("אלקודס אלערבי" 18.6.12). הוא מסביר כי זהו סכסוך עתיק יומין שפרץ במאה השביעית ואשר שורשיו הם במאבק עקוב מדם על מנהיגות העולם המוסלמי. תכניו של הסכסוך בימינו מקבלים ממדים נוספים: השליטה על אוצרות הנפט, הסחר בנשק ומהפך בסכסוך הערבי-ישראלי. שני הקטבים העיקריים של הסכסוך הם אירן מצד אחד ומדינות המפרץ מן הצד האחר, וכלי התקשורת באזור הפכו במות לליבוי הסכסוך הסוני-שיעי. עוצמת ההתבטאויות של הצדדים לסכסוך עולה בהרבה על זו המתייחסת לסכסוך הערבי-ישראלי.

לדעת אפלח, חריפותו של הסכסוך הסוני-שיעי פוטרת את ארה"ב ואת ישראל מפתיחה במלחמה נגד אירן. זאת משום שמדינות המפרץ העשירות מוכנות לעשות זאת במקומם, ורוכשות נשק מארה"ב לשם כך. אפלח סובר כי הטענה שאירן תפתח במלחמה נגד ישראל היא שקרית ביסודה, היות שלאירן יש אויב מסוכן יותר, והכוונה היא למדינות המפרץ.

וכך, מלחמת ערב-ישראל מתחלפת במלחמה עדתית-דתית בין סונים לשיעים.

האסטרטגיה האיסלאמיסטית

נצחון "האחים המוסלמים" בבחירות לנשיאות במצרים הופך את המאמר הבא של חאלד אלקשטיני ("אל-שרק אל-אווסט" 24.5.12) רלוונטי במיוחד. הוא מסביר כי התנועות האיסלאמיות שעלו לשלטון מיישמות אסטרטגיה השואפת לחנך את הדורות החדשים על ברכי החזרה לשורשים (סלפייה). לכן הן שוקדות על שינוי תוכניות-הלימודים והטייתן לכיוון העבר. הן שוקדות על לימוד השפה הערבית ומדעי האיסלאם, ומחנכות לדבקות בעבר. הן מקפידות על הלבוש האיסלאמי המסורתי, כלומר רעלות לנשים, ומפרידות בין המינים בכל שלבי הלימוד - מבתי הספר היסודיים ועד למוסדות האקדמיים.

תוכניות אלה מיושמות באירן, עירק וטורקיה. שם הם משנים את שיעורי ההיסטוריה: מבטלים את לימודי ההיסטוריה של מדינות אירופה ושל ההגות המערבית, מתמקדים בהוראת תולדות-האיסלאם ובשינון סוגיות מן העבר, כגון מי היה ראוי לרשת את הח'ליפות אחרי מוחמד - אבו-בכר או עלי. הם מגבירים את שיעורי הערבית על חשבון האנגלית והצרפתית.

"האחים המוסלמים" במצרים דורשים לבטל כליל את לימודי השפות הזרות. כמו-כן הם מתכננים לבטל את השיעורים באמנות וריקוד וכל חומר הנוגד את ההלכה המוסלמית. גם את לימודי הרפואה בכוונתם ללמד בשפה הערבית. לא זו בלבד, אלא שהאיסלאמיסטים מתכוונים לבטל תוכניות לימוד שיעדן הוא מיגור הבערות, היות שהם עלו לשלטון דווקא הודות לנבערים מדעת.

אלקשטיני מוסיף כי יש לצפות להגברת הצנזורה שתמנע לחיצות ידיים בין בנים ובנות, תאסור על נשיקות או על חשיפה אפילו של קווצה משער ראשה של אשה מחוץ לכיסוי הראש. כמו-כן הם ימנו שר לענייני הפיקוח הלאומי שתקציבו יישתווה לתקציב של משרד ההגנה. זאת, הואיל ומשרד ההגנה יגן על המולדת מפני הציונות, ואילו משרד הפיקוח יגן מפני ההפקרות.

מאמר זה עלול להיראות פסימי ללא הצדקה, מסכם אלקשטיני, אלא שלדעתו הוא משקף את המציאות. החילונים הפסידו את המערכה וכיבו את התקווה שבלב, בעוד שהאיסלאמיסטים נותנים לנו תקווה בעולם הבא, בגן עדן. הוא מסיים את מאמרו בקביעה: "הפסדנו את העולם הזה. אך לכל הפחות יש תקווה שלא נפסיד את העולם הבא".