מגיפת הטרור הקטלנית המתפשטת ללא שליטה ברחבי העולם - ממש כמו מגיפת הדבר או האבעבועות השחורות בימי עבר רחוקים - מחייבת את האנושות לחפש ולמצוא בהקדם את שיטת החיסון ההולמת לחיסול החיידק האלים הזה שמקורו ברצונם של פנאטים איסלמיים להשליט את אמונתם על העולם.
כדי לנצח בקרב הזה, כדי לגבור על הסכנה הרצחנית, חייבות מדינות העולם הנאור להתאחד ולפעול במאמץ משותף, ממש כשם שהתאחדו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה כנגד מכונת הרצח המשוכללת של הנאצים ובעלי בריתם - איטליה ויפן. מן האחדות ההיא - אותה יזמו ב-1941 נשיא ארה"ב דאז פרנקלין רוזוולט וראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל - צמח ארגון האומות המאוחדות, או"ם.
כאשר הוקם האו"ם, שב-24 באוקטובר 2005 ימלאו לו 60 שנה, הייתה מטרתו העיקרית לקיים ולשמור על השלום בעולם ולסייע לכל בני האדם לשפר את רמת חייהם. במסגרת העיקרון הזה שיגר האו"ם כוחות "שמירת שלום" כמעט לכל מוקדי סכסוכים בין אומות ומדינות בעולם. וכיוון שהמזרח התיכון מהווה מוקד עימות מזה עשרות שנים מובן מאליו שכוחות האו"ם נכחו כאן כמעט מאז ומעולם במסגרת של פעילות המוגדרת כ"נייטרלית" ואף זכתה לביטוי לשוני המשקף את הנייטרליות הזו - "אני מהאו"ם".
למרבה הצער שגרירי "שמירת השלום" של האו"ם לא תמיד היו נייטרליים. פעמים רבות הם היו "נייטרליים" לטובת אויבי ישראל. עם המצב הזה של כאילו-נייטרליות התרגלה ישראל לחיות, אולם בשנים האחרונות חצו "שומרי השלום" את כל הקווים האדומים ומסטטוס של נייטרליות עברו למהלך של שיתוף פעולה אקטיבי עם ארגוני טרור המבקשים לחסל את קיומה של מדינת ישראל.
דוגמה אחת, בוטה וחריגה בחומרתה, התרחשה בשנת 2000, כאשר במארב יזום, בתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל, חטפו אנשי ארגון הטרור חיזבאללה שלושה חיילי צה"ל, עדי אביטן, בני אברהם ועומאר סואעד, עינו ורצחו אותם, וכל זאת בסיוע "כוח שמירת השלום" של יוניפי"ל (UNIFIL), המוצבים בלבנון.
האירוע הנורא ההוא התרחש ביום שבת 7 באוקטובר 2000, סמוך לשעה 12:40. טרוריסטים של החיזבאללה הציבו מארב מתוכנן היטב לכוח סיור צה"לי שהחזיק באותה עת את קו הגבול בסמוך לגזרת הר דב. כאשר רכב הסיור הצה"לי התקרב לגדר הביטחון, בתוך תחומה של ישראל, הפעילו הטרוריסטים של החיזבאללה, באמצעות שלט רחוק, מטעני נפץ שהרסו את השער בגדר המערכת, גרמו נזק רב לרכב הסיור והביאו לפציעתם של שלושת החיילים.
לשם ביצוע המארב והחטיפה לבשו הטרוריסטים מדי או"ם כשהם נוסעים בשני כלי רכב בעלי לוחיות רישוי וסימני זיהוי של האו"ם. אחרי הפיצוץ והפגיעה חצו הטרוריסטים את הגבול, חטפו את חיילי צה"ל הפצועים והכניסו אותם לרכב מילוט שהיה מסומן אף הוא בסימני זיהוי של האו"ם. בגבול לבנון הועברו חיילי צה"ל החטופים לרכב שלישי ונמסרו לידי קבוצה אחרת של טרוריסטים מארגון החיזבאללה, גם הם לבושים במדי האו"ם.
מניתוח העובדות שנודעו במהלך השנים שחלפו מאז החטיפה והרצח עולה בבירור, כי היה שיתוף פעולה בין אנשי יוניפי"ל לבין חיזבאללה - הן באספקת מדי או"ם והן בהשגת לוחיות הרישוי ותווי הזיהוי של רכבי החוטפים. מניתוח הממצאים עולה בבירור גם כי מספר קציני או"ם היו עדים לאירוע החטיפה של חיילי צה"ל, אך לא עשו דבר כדי למנוע אותו או לסייע לחטופים.
זה ועוד. שעות אחדות אחרי החטיפה איתרו אנשי יוניפי"ל, במרחק של כ-6 ק"מ מנקודת החטיפה, שני רכבים נטושים לצד הדרך. בתוך אחד הרכבים נמצאו מספר פריטים, כולל לוחיות רישוי של יוניפי"ל. ברכב השני התגלו כתמי דם רבים. במהלך תמוה, האסור על-פי חוקי האו"ם, פרקו אנשי יוניפי"ל את הציוד החשוד משתי המכוניות והעבירו אותם למתקני מפקדת האו"ם בראש הנקרה. בסופו של דבר הועברו כל החפצים והראיות לידי חיזבאללה שדאג להסתיר אותם היטב מעיני העולם. יום לאחר חטיפת החיילים, הסריט קצין הודי מכוח יוניפי"ל את תהליך גרירת הרכבים הנטושים.
מכל הממצאים האלה יכלה מפקדת יוניפי"ל לצייר תמונה ברורה של אירוע החטיפה ולעשות כל מאמץ כדי לשחרר את החטופים שעדיין היו בין החיים. אך לא זו הייתה הדרך שבה בחר האו"ם לפעול, בניגוד גמור למנדט של הארגון ולחוק הבינלאומי. פקידים בכירים באו"ם שהבינו את חומרת המעשה הנפשע של ארגון הטרור חיזבאללה - וביקשו להסתיר את חלקם של חיילי האו"ם בפרשה - הורו להשמיד את התמונות שצולמו ואת הדוחות שנכתבו על אודות האירוע.
במשך קרוב לשנה סירב האו"ם לכל בקשה - מצד ישראל ומצד גורמים בינלאומיים שניסו לסייע לישראל - לשיתוף פעולה בכל הנוגע להסרת הערפל מעל אירוע החטיפה ולבירור שלומם של החיילים החטופים. האו"ם סירב להעביר לישראל קלטות וידאו, מסמכים או דוחות הקשורים לחטיפה. ויותר מכך, כדי להסתיר את מעורבות חיילי יוניפי"ל בפרשה החליטו גורמים בכירים באו"ם להכחיש כי לארגונם יש גישה כלשהי לקלטות ווידאו הקשורות לחטיפה.
אולם, בניגוד להכחשות הנמרצות הללו, לא חלף זמן רב והתבררה העובדה כי האו"ם מחזיק בידו עותקים מ-3 קלטות: אחת שצולמה על-ידי חייל יוניפי"ל ב-8 באוקטובר 2000 במהלך ניסיונות הגרירה של שני הרכבים; השנייה שצולמה במהלך ירי הארטילריה שקדם לחטיפה עצמה והשלישית - קלטת של דיווח בטלוויזיה הלבנונית מיולי 2001, שהציגה תמונות של אנשי חיזבאללה בזמן החטיפה.
מאמצי הטיוח של האו"ם כללו התעלמות מוחלטת מקיומן של הקלטות בכל התכתובות הרשמיות של ישראל עם מטה האו"ם בניו יורק עד ל-9 ביולי 2001.
רק כעבור 10 חודשים של לחץ ציבורי-פוליטי מאסיבי, כולל מצד המימשל האמריקני, ולאחר שדבר קיום הקלטות שצולמו בידי אנשי יוניפי"ל והסתרתן הפכו לעובדה מוכחת, נכנע האו"ם והודיע כי החליט למנות ועדת חקירה לבדיקת אירועי החטיפה. אבל גם בכך לא נסתיימה פרשת ההסתרה והניסיון להתכחש למעורבות אנשי יוניפי"ל באירוע.
בתום עבודתה של ועדת החקירה סירב האו"ם לפרסם את מסקנותיה. רק לאחר לחץ מרוכז וכבד נוסף ניתנה למשפחות החיילים החטופים האפשרות לקרוא את הדוח ולצפות בקלטות המוסתרות. אל ההרשאה לצפות בקלטות נתלווה תנאי מגביל: האו"ם אסר על המשפחות לשכפל עותקים מן הקלטות. הטיעון של מטה או"ם היה כי "חיזבאללה וגורמים לבנוניים רשמיים, התנגדו להעברת החומר המצולם לידי ישראל". האו"ם אף טרח לנקוט עמדה חד צדדית כאשר, תנא דמסייע, ציטט הודעה שיצאה ממשרדו של נשיא לבנון, אמיל לאחוד, שהודיע כי "רשויות לבנון רואות בהצגת הקלטות תקדים מסוכן שעלול לאפשר מעבר מידע לאויב הישראלי...".
כך קרה שהאו"ם, האמור לשמור על נייטרליות, העדיף להיכנע לתכתיב של ארגון טרור ונמנע מלקבל תביעה לגיטימית וחוקית של מדינה החברה בארגון שדרשה, בסך הכל, לחשוף את האמת.
בכל הפרשה הנוראה הזו של חטיפת שלושת חיילי צה"ל, עינויים ורציחתם, על מספר עובדות יסוד אין מחלוקת: חיזבאללה מוגדר בכל העולם כארגון טרור; אירן מוגדרת כמדינה תומכת ומממנת טרור; בחטיפת שלושת החיילים, מתוך תחומה הריבוני של מדינת ישראל, אנשי או"ם ונציגיו שיתפו פעולה עם הטרוריסטים של חיזבאללה לפני, במהלך ואחרי מעשי החטיפה, העינויים והרצח.
כל פעולות הטרור של החיזבאללה אסורות הן לפי המשפט הבינלאומי והן לפי המשפט הפנימי של כל המדינות השומרות על החוק. חטיפת חיילים ורציחתם מהווים הפרה חמורה של נורמות בסיסיות ביותר בתשתית המשפט הבינלאומי והן מוגדרות כפשעים בינלאומיים שאת מבצעיהם מחוייבת כל מדינה בעולם לרדוף ולהביא לדין. כל גוף בינלאומי שנותן חסות לטרור ומאפשר לטרוריסטים לפעול הינו, על-פי כל דין, שותף מלא לפשעי הטרור. בהקשר של חטיפת שלושת חיילים צה"ל חטאו אנשיו האו"ם בפשע טרור ועל כן אין לנקות אותם מאחריות.
מנקודת הראות הזו טוב עושות משפחות אביטן, אברהם וסואעד, שהחליטו להגיש, בארה"ב, תביעה לתשלום פיצויים לא רק נגד החוטפים-הרוצחים ושולחיהם אלא גם כנגד האו"ם שאנשים לובשי מדיו פעלו בניגוד גמור לחוק ולמנדט השלום והנייטרליות שהיו חזונם של מייסדי הארגון - לבל ייצא החוטא נשכר.
