פטירת יצחק שמיר - גם אני הלכתי לארכיון

אין ספק שיצחק שמיר היה איש מיוחד. כשהוא דיבר, מאזיניו חשו שפיו וליבו שווים. גם החולקים עליו ידעו שדעתו חפה משיקולים אישיים. הוא התיישב על ההגה בלי אגו. עניין אותו רק דבר אחד: להסיע את אזרחי המדינה למקום טוב יותר. בלי קיצורי דרך, בלי קומבינות ובלי פוזות. 24 קראט שליח ציבור.

האיש שאמר שלמען א"י ישראל מותר לשקר, דיבר אמת עם אזרחי המדינה. שקרנים רבים, בעיקר מהאגף השמאלני, לגלגו על האמירה הזאת. אילו בחנו עצמם, היו מגלים את ההבדל בין שקר לצורך לאומי-מדיני, לבין שקר עצמי.

מותו העלה מהאוב מחלוקות מדיניות ישנות ורלוונטיות, ושלח נברני תקשורת אל הארכיונים. גם אני נברתי. לא תאמינו, אבל מצאתי שני קטעים בהם יצחק שמיר ועזמי בשארה חושבים אותו דבר. שניהם אמרו שהסכם אוסלו הציל את יאסר ערפאת מהסתלקות מעל בימת ההיסטוריה. לשמאלנים שלא מאמינים לשמיר, יהיה קשה לא להאמין לבשארה.

כמה אירוני - סוכני אוסלו מנעו את הסתלקות ערפאת מבימת ההיסטוריה, והוא בתמורה ריסק אותם בקלפי. ליוסי שריד לקח 12 שנה להבין את מה ששמיר הבין ב-12 שניות. שופופו...