השוויון בנטל - סיסמה נבובה

בזמן שרבים כל כך נאבקים נגד "משתמטים" עלומים, כדאי אולי לאמץ פתרון יעיל עוד יותר לצה"ל: במקום רעיון הנפל של שוויון בנטל וגיוסם של חרדים וערבים - להקים דווקא צבא מקצועי-איכותי. מאחורי הרעיון הזה עומדים ירון לרמן ובועז ארד, שניהם מנתחי מדיניות, העושים לו בימים אלה נפשות. הם נאחזים בעובדה שרעיון צבא העם לא מומש עד עצם היום הזה ושהניסיונות לממשו רק מקשים על המשק ועל החברה הישראלית. לדבריהם, פוגעים הניסיונות האלה ביעילות המקצועית של הצבא עצמו, בעוד מיעוט קטן בלבד הוא זה שנושא בנטל מקצועות הליבה הצבאיים ובתחזוקת כשירות כוחות המילואים. מסתבר שהנטל הנובע ממודל הגיוס לצבא מגיע עד כדי אומדן של תשעה מיליארד שקל בשנה.

בד בבד עם המאבק להקמת צבא מקצועי-איכותי, קוראים לרמן וארד להעלות את שכרם של חיילי החובה לגובה שכר המינימום במשק ולקצר את השירות המינימלי לגברים לשנתיים. השירות אמור להיות דיפרנציאלי ואורכו ייקבע בהתאם לזמן הכשרתו של החייל. חיילים שישרתו יותר - יקבלו בדרך זו תגמול גדול, משמעותית, מאלו שישרתו שירות מינימלי.

הוגי רעיון הצבא המקצועי משוכנעים שהשימוש בחיילי-חובה מיותרים מעוות את אומדני היעילות ורק מעכב את הכנסתן של טכנולוגיות מתקדמות וחסכוניות לשימוש. השניים מטעימים שעלות השכר הריאלית הכוללת של משרתי החובה היא כ-90 מיליון שקל בשנה, כאשר בעלות חלופית ניתן להפעיל מודל של שירות מקצועי ולהתחיל בתשלום שהוא שווה-ערך למידת השתכרותם האלטרנטיבית של משרתי החובה.

כדי להמחיש את הצורך בהקמתו של צבא מקצועי-איכותי, לוקטו נתונים מדאיגים על מצב השירות הנוכחי בצה"ל. על-פי אותם נתונים עולה ש-50% מכלל האזרחים אינם מתגייסים; פחות מ-30% מהחיילים משרתים שלוש שנים; 20% מהגברים המגויסים משתחררים במהלך השירות מסיבות רפואיות ונפשיות; 2% בלבד משרתים שירות-מילואים משמעותי של למעלה מארבעה ימים בשנה; 12% בלבד הם חיילים קרביים ומהווים בכך 5% מכלל האוכלוסיה. זאת כשעל-פי המלצת צה"ל עצמו, כפי שבאה לידי ביטוי בוועדת-שפר, ניתן לוותר על 50% מחיילי החובה. אין ספק שיש בנתונים האלה כדי להמחיש את הצורך הדחוף בהקמתו של צבא מקצועי-איכותי ויחד עם זאת יש בו גם כדי לבטל את ערכו של צבא, שחייליו נושאים בנטל שווה, כאשר ממילא אין הוא ניתן ליישום.