במילה אחת: חרפה

חרפה. זוהי המילה היחידה בה ניתן לתאר את עסקת הטיעון עם אורי בלאו. אין שום סיבה לבצע את העסקה, ובוודאי שאין שום סיבה לעונש כה מגוחך. ההתנהגות השערורייתית הזו של הפרקליטות היא רק פרק נוסף בהתנהלותה מול בלאו מאז החלה פרשת ענת קם.

בואו נזכיר עובדה מרכזית: בלאו נדרש לחקירה, ברח מהמדינה ובמשך שנה וחצי ישב בלונדון במימונו של עמוס שוקן (עבריין בפני עצמו, שאפילו לא נחקר על סיועו לשיבוש ההליכים). בכל מקרה אחר, הייתה המדינה מוציאה מיידית צו מעצר בינלאומי ומבקשת ממשטרת בריטניה לעצור את החשוד ולהעבירו ארצה. אך לא בלאו. הוא ישב שם וניהל עם המדינה מו"מ כדי שיואיל בטובו לחזור ארצה.

כל זה קרה, אחרי שהמדינה ידעה היטב שבלאו מצפצף עליה ואינו ראוי למינימום של אמון. הוא הבטיח להחזיר את המסמכים שבידיו, אבל נתן למדינה רק 50 מתוך 1,800 המסמכים שגנבה קם - וגם מאלו שמר עותקים. ועדיין המדינה מנהלת איתו מו"מ ועושה איתו עסקות.

שום קשר לחופש העיתונות

לפרשה הזו אין שום קשר לחופש העיתונות. העובדה שבלאו הוא העיתונאי הראשון שהועמד לדין על החזקת מסמכים סודיים מלמדת, שהפרקליטות סופר-רגישה לאיזון שבין בטחון המדינה לבין חופש העיתונות. העובדה שעיתונאים רבים - ובהם כותב שורות אלו - פרסמו סקופים ביטחוניים בלי לעבור על החוק מלמדת, שאפשר להיות עיתונאי בלי לעבור על החוק.

חוץ מזה, אם נתיר לעיתונאים לעבור על החוק "לצורך מילוי תפקידם" - היכן יעבור הגבול? אם מותר לפגוע בבטחון המדינה, מדוע שיהיה אסור לעבור באור אדום ולפגוע בהולך רגל בדרך לפגישה עם מקור? ומדוע שיהיה אסור להקליט דיונים בבית המשפט? ומדוע שיהיה אסור לפרוץ למשרד כדי לגנוב ממנו מסמכים?

כל חופש הוא יחסי ויש לאזנו מול אינטרסים חיוניים אחרים. חופש העיסוק אינו מתיר לעבוד כשודד, חופש הביטוי אינו מתיר להוציא דיבה, וחופש העיתונות אינו מתיר לפגוע בבטחון המדינה. עיתונאי הטוען שאינו יכול למלא את תפקידו במסגרת מגבלות החוק - שיחליף מקצוע.

עבירות ברורות וחד-משמעיות

במקרה של בלאו, העבירות הן ברורות וחד-משמעיות. אין שום ספק לגבי העובדות ואין שום ספק לגבי הצד הפלילי שלהן. אין שום צורך בעסקת טיעון, אלא אם כן למדינה יש מה להסתיר - או שהיא נבהלה מהבליץ של כמה עיתונאים שיצאו בזעקות שבר נגד כתב האישום.

שלא לדבר על העונש המגוחך. העונש המירבי הקבוע בחוק על העבירה בה מודה בלאו הוא שבע שנות מאסר. לגמור תיק כזה בארבעה חודשי עבודות שירות - זה לא גומל וזה לא מרתיע. במילים אחרות: זה לא מהווה שום רכיב של עונש. שלא לדבר על כך שכעת תצטרך המדינה להסביר לבית המשפט העליון, מדוע קם נשלחה לארבע שנות מאסר בפועל, בעוד בלאו - שחלקו בפשע לא הרבה יותר קטן משלה - יישלח לארבעה חודשי עבודות שירות (ותסמכו על שוקן שישלם לו את מלוא שכרו בתקופה הזו).

העיקר הוא, שהמסר העולה מעסקת הטיעון הזו הוא עקום ומעוות מאין כמותו. אם אתה עיתונאי, דע לך שתוכל לפגוע בבטחון המדינה, לעבור על החוק, לשבש הליכים, להימלט מאימת הדין, לשקר ולהפר הסכמים - ובסוף תקבל עונש מגוחך. מישהו פה השתגע לחלוטין.