דייג, אוהב דגים? כן! רק אם הוא תופס אותם!
תתחילו לספור לאחור, כי הבחירות בפתח. זה זמן בחירות וכל הפוליטיקאים המקצועיים (שזהו מקצועם היחיד ואין להם מושג איך עובדים כדי להתפרנס), אלה שביום טוב יש להם מה לומר רק על מה שאומר היריב שלהם ושום דבר על מה שמעניין את המצביעים שלהם, כל אלה מחפשים ספינולוג בכיר שיתחיל לייצר עבורם קהל מצביעים פוטנציאלי.
המירוץ אחר קהל המצביעים מתחיל. מחפשים קהל טיפש מספיק כדי שירוץ אחריהם לכיכרות, חבורות רחוב שיתפרנסו מכסף שחור של תורמים שחורים עוד-יותר, ובעבור 50 ש"ח לשעה או 300 ש"ח ליום יהיו מוכנים לעלות עבור הפוליטיקאים על בריקדות ולגבות אותם ברחובות עם "הו-הא-מי-זה-בא...."
כל פוליטיקאי ציני שמוכן לרוץ למערכת בחירות על גב הציבור, ולא משנה לו הנושא, הציבור, המחיר שהחברה הישראלית תשלם עבור המחדלים שמייצרים חדלי האישים הללו, כל פוליטיקאי טוב כבר מתחיל לחפש גל ששווה לרכב עליו אל תוך מערכת הבחירות. ספין הגיוס הוא גל ציני כזה, משום שהוא נוגע בנימי הנפש של הציבור הישראלי התמים. "צה"ל הוא צבא העם", ומי הם שיחליטו שהם לא לוקחים חלק בשירות העם?
אז בואו נדבר רגע על האמת שמאחורי התרגיל הזה, ונראה את מי משרת הספין ואת מי משרתים החרדים בסיפור הזה. החרדים, אגב, יכולים רק להרוויח מכל הסיפור הזה, וכל הציבורים האחרים יהיו אלה שישלמו את המחיר.
שחקן ראשון: איווט האיום (ליברמן וביתנו)
הסחורה: "אִיוּמים אַיוּמים". הספין: הצגה של תמיכה בחילונים כדי לגייס אותם נגד הערבים.
איווט ליברמן מושך לכיוון של בחירות כמה שיותר מהר, מתוך מחשבה שהפעם הוא הולך על כל הקופה. בפעם שעברה הוא לקח מאות אלפי קולות על גבו של הציבור הערבי, כאשר הסית את כולם עם הסיסמא "בלי נאמנות, אין אזרחות". הסיסמא הזו של "בלי"-"אין", נטבעה כמשרתת של הצורך להטיל ספק, פומבי וגס, בנאמנות של אזרחים בקבוצת מיעוט אתני-דתי.
בתרגום לזמן אחר, "הבעיה הערבית" של ליברמן, היא מפתח דומה לזה של "השאלה היהודית" במודל הגרמני בשנות ה-30' של המאה הקודמת.
בבחירות הקרובות מתכנן ליברמן ללכת רחוק עוד יותר עם המודל הזה, ולהמשיך לבנות את כוחו הפוליטי על גבו של הציבור הערבי, בשיטת מירי רגב,
דני דנון ו
יריב לוין, וציידת הקולות של קדימה:
רונית תירוש. עוד אש ברחובות על גבו של מיעוט, ועוד שנאה של לאומנים פאשיסטיים יהודיים שתופנה אל המיעוט הערבי במודל של "אש עקיפה-ישירה".
אז... "איפה כאן הספין?" משום שעד כה זו יכולה להיות תורת-שנאה סתמית או גל אמיתי של פחד מהשונה ולצידו שנאה שנובעת מאותו הפחד.
הספין הוא בכך שהאוכלוסיה הערבית לא מעניינת את ליברמן כהוא זה. ועובדה היא שעד היום הוא ומפלגתו לא היו עסוקים בשאלה הערבית, אבל הבחירות מתקרבות אז מחממים שוב את הגזרה. והנה הסיבה שיכולה לקרב אל ליברמן עוד כמה מאות אלפי קולות של בוחרים שאינם במחנה שלו.
אם ליברמן יצטייר כמי שדואג ל"צבא העם" וכמי שמתעקש על טובת הציבור הכללי המשרת, ולצד זה רק יפנה אצבע מאשימה אל שני קהלים שוהא אוהב להסית נגדם (חרדים וערבים) - והנה הוא מרוויח (קולות) וכולנו מפסידים (סולידריות חברתית ודיון מעמיק בהבדלים בינינו ובדרך לשתף פעולה ולחיות יחד).
עמוד השדרה של הספין הזה (The spin spine) - הסתה כנגד החרדים זה טוב, אבל המוצר שלי כאיווט ליברמן הוא ייחודי משום שהוא כולל גם את החרדים וגם את הערבים, ומי שבליבו שנאה יוקדת יעדיף את המודל שלי: "שניים במחיר אחד". הייל או דה, היינו הך.
שחקן שני: שאול הצדיק (מופז וקדימה)
הסחורה: אימרות חז"ל. הספין: אני רוצה שילכו לצבא כי זה משרת את קמפיין הבחירות שלי.
כאן אין צורך להכביר מילים כדי לבאר את הספין.
שאול מופז הוא גוויה פוליטית, שריח רע נודף ממנה מאז הספינים המשורשרים בשרשרת "בית לא עוזבים", "בית כן עוזבים", "בית לא עוזבים", "בית כן עוזבים", כמו בת טיפש-עשרה מאוהבת שמחזיקה בידה פרח ותולשת ממנו את עלי הכותרת בניסיון למצוא תשובה לשאלה שלא הייתה אמורה להישאל מלכתחילה.
עכשיו, לאחר ה"פוטש" שאירגן מול
ציפי לבני בניסיון לרקוח לעצמו ולחבריו צמאי הכיסאות איזה כיסא נוח לרכב עליו אל תוך מערכת הבחירות הבאה, ובניסיון להבטיח כיסאות, תפקידים, משרות וג'ובים להמוני חסרי האידיאולוגיה של מפלגת המרכז הנוכחית, עכשיו הוא חייב איזשהו ספין כדי לחלץ את עצמו מהמערבולת הזו שיצר הוואקום האידיאולוגי המגולם בו ובמפלגתו.
בשגיונו, רקח הספינולוג הזה, את הספין המשולש.
כמו שנאמר על-ידי חז"ל כי שמעון הצדיק היה אומר כי "על שלושה דברים עומד העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים", כך קיבל שאול (שאינו) הצדיק בסיפור הזה, עזרה מספינולוגים שרכשו עבורו כמה משהשמות הגדולים ביותר אשר "תורמים" לפוליטיקאים ישראלים ורוכשים לעצמם "סל הטבות" בתמורה.
את המודל של: "תורה, עבודה וגמילות חסדים", הפכו ל: "גיוס חרדים, תהליך שלום, ושינוי השיטה"
על הפגישה שלא התרחשה בין מופז לאבו-מאזן נכתב מעט מאוד ועוד יצאו משם מטעמים בעתיד הקרוב, כך שתהליך שלום - גורנישט.
שינוי השיטה היה מלכתחילה "קלף" שנזרק לתוך העסקה רק על-מנת להוות מנוף לחץ ותו לא.
גיוס חרדים היה קלף מנצח שאיתו אפשר יהיה לבנות את שאול השפן כמנהיג, או להוביל עליו לבחירות ולקחת חזרה מאות אלפי קולות כאילו שקדימה היא המושיעה של הציבור הגדול שכולם רודפים אחריו (המרכז, המשרת בצבא ומשלם מיסים וכורע תחת הנטל).
עמוד השדרה של הספין הזה (The spin spine) - אז מה אם הצבא לא רוצה אותם כי הם יעלו המון כסף, ואז מה אם אי-אפשר להביא אותם לשירות לאומי, ואז מה אם הדבר היחיד שעומד כאן על הפרק באמת הוא הקרב על הישרדות קדימה, ובסוף יהיה "חוק טל" משופר כי אם קדימה רוצה להיות מפלגת שלטון היא לא יכולה להתקרנף על החרדים? אז מה? העיקר שקדימה תינצל מאימת הבוחר (שכבר הביא אותה בסקרים ל-4 מנדטים).
שחקן שלישי: "הודיני" בתפקיד נתניהו
לנתניהו אין ענין בקרב על הגיוס החרדי. זה מעניין אותו עוד פחות מאשר הגיוס החילוני, צבא העם, וכל הבולשיט הזה. את נתניהו הכי מעניין להמשיך את שלטונו רק למען המשך שלטונו. הוא קנה את "שאול הצדיק" אל תוך הקואליציה שלו רק כדי לנסות לשבור עוד שיא (הקואליציה הגדולה ביותר, הקדנציה הארוכה ביותר, וכו')
שאול (שלושה דברים) מופז, הביא איתו נדוניה מעצבנת (גיוס, שינוי ושלום), אבל אולי היה שווה לשלם את המחיר הזה כדי לשבור שיא במשחק ההישרדות של הביצה הפוליטית.
אבל נתניהו לא מתכוון להיכנס בחרדים, ובטח שלא לגייס אותם. פלסנר שהגיש את מסקנות הוועדה שלו לראש
ממשלה שלא רצה לקבל אותן, אמר שלנתניהו יש יחסי אישות עם החרדים שהלוואי והיו לכל בעל ואישה.
אבל איווט רוצה כי זה טוב לו לפני הבחירות, ושאול רצה כי זה טוב לשאול לפני הבחירות, ולביבי זה לא שינה מאום. אם ישיגו גיוס הוא יקח את הקרדיט. ואם לא יגישו גיוס, הוא יצטייר כמושיע החרדים ושוב ישריין את נאמנותם אליו לקראת הבחירות הבאות, כבר מעכשיו.
עמוד השדרה של הספין הזה (The spin spine) - איווט איומים ושאול חסדים משחקים במגרש של בנימין הודיני והוא גדול עליהם בשבע מידות. אם יצליחו לגייס חרדים הוא יקח את הקרדיט כראש הממשלה שתחת ידיו התאפשר הדבר. והרי רוב הסיכויים שיכשלו בכך, כי הוא לא יתן לפגוע בחרדים, ולכן הוא יגיע לבחירות עם קולות החרדים בכיס (זה הכיס הריק שבימים כתיקונם קונה את קולות החרדים בכסף, ובזמני בחירות הוא קונה אותם באמצעות האיומים של איווט ושאול). מלך הספינים הציניים, עוכר טובת הציבור בהתגלמותו המתפרנס כמו חבריו איווט ושאול מזריעת מדון וקציר קולות.
הספינולוג אוהב פראיירים רק אם הוא תופס אותם
אפשר היה להמשך עם אהוד שברח מבחירות כדי למלט נפשו מבושה של "אף מנדט", ועם אלי ישי שנשאב אל הספין הזה של איווט איומים ושאול חסדים, כאשר הוא בכלל חשב שהקרב על הבחירות יהיה במגרש של מיצי גרב והסודאנים. ועל זה נאמר על משקל "דייג, אוהב דגים?"
והתשובה היא: "כן, רק אם הוא תופס אותם"
חבורת פוליטיקאים ציניים וספיניונרים, שכל מה שמעניין אותם זו מערכת הבחירות הבאה וכמה כיסאות הם יכולים לסדר לעצמם ולצבא העבדים שהולך אחריהם.
היום יתיצבו בכיכר אלפי אנשים שיבואו מתוך אמונה שהם נלחמים על מה שהם מאמינים בו, אבל הם יבואו רק כדי לשחק במשחק הספינים של שרלטני דעת קהל, כניצבים בהפקה של טרום-בחירות מטעם משרד יחסי-ציבור של איווט איומים או שאול חסדים.
הפראיירים לא יקבלו היום אפילו מטבע שחוקה של יושרה מצד הנואמים או צדק מצד המערכת. פשוט, כי הפוליטיקאים נשארים תמיד במשחק
ורק הפראיירים מתחלפים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
